מחשבות אחרות על מעשה העגל
בראשית דברי ברצוני להבהיר כי אין בכוונתי לפסול או לערער על כל פרשנות או מובאות בנושא העגל מאת חז"ל ואחרים. כל רצוני הוא לחשוב בכיוון הפן ה71 מכלל הפנים לתורה...
בשבת, בקוראנו בפרשת העגל, עצרתי לחשוב בכיוון קצת שונה ולא מקובל אולי. הפסוקים הרלוונטים לעיוננו מובאים להלן:
(א) וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ: *:namespace prefix = o ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:office" />*:namespace prefix = o />
(ב) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַהֲרֹן פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְהָבִיאוּ אֵלָי:
(ג) וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל הָעָם אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיָּבִיאוּ אֶל אַהֲרֹן:
(ד) וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
(ה) וַיַּרְא אַהֲרֹן וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר חַג לַידֹוָד מָחָר:
בפסוק א' מובהר כי בושש משה. הבה נתאר לעצמנו בעיניים מפוכחות את הסיטאוציה שבה נמצא עם ישראל במדבר, כשלושה חודשים לאחר יציאתו ממצרים; עם עבדים, בור ועם הארץ, אשר הורגל לחיי עמל וסבל, תחת משטר ברזל קשוח ואכזרי המוכר לכולנו. בוא נחשוב כיצד עם שמנה למעלה משני מיליון נפש, מסוגל היה, בתנאים של מדבר, ללא הנהגה, להחזיק מעמד מבחינה נפשית, ללא עיתונים, טלווזיה, ספרים, שיעורים בדף היומי, הרצאות, חוגים או כל תעסוקה רוחנית או פיזית אחרת. הלוא אם נחשוב עלינו, דור "אינטילינגטי" ומלומד - האם היינו מחזיקים מעמד שבוע או יומיים במדבר מבלי שהיינו "שוברים את הראש" האחד לשני? הרי מדובר בעם ישראל. אנו מכירים את עצמנו. כיצד יכלו להחזיק מעמד ארבעים יום מבלי שהיה להם מי שיפתור את הסכסוכים שהתגלו והתפתחו והתרבו? הרי משה ישב מן הבוקר עד הערב לשפוט את העם. ולפתע משה נעלם והותיר אחריו חלל, ללא כל מנהיג אחר. הבה ונחשוב - כיצד אנו היינו נוהגים? הלוא צל"ש מגיע לעם זה, על שהחזיקו מעמד ארבעים יום! ומה קורה לאחר 40 יום? פונה העם אל אהרון באינסטניקט בריא ואומר לו - כך העסק אינו יכול להימשך, "קום עשה לנו אלוהים". אלוהים לאו דווקא מתקבל בתורה במשמעות של אל אחר. הלוא כל היודע ספר יודע ש"אלוהים" הוא גם שופט (פרשת משפטים - "והקריבו עד האלוהים") וגם מנהיג ("אהרון יהיה נביאך ואתה תהיה לו לאלוהים", "הנה נתתי אותך אלוהים לפרעה"). מכאן אנו רואים כי אלוהים אינו דווקא אלוה וכי דרישת העם הייתה למנהיג ולשופט. וחיזוק לכך היא העובדה שהם מדברים בלשון רבים "אשר ילכו לפנינו", כי יודעים הם שאין עוד כמשה. מנהיגים רבים צריכים למלא את מקומו.
הרעיון עם הזהב לא בא מטעם העם. הם לא דיברו על זהב בכלל, משום שלא התכוונו לעבודה זרה. הרעיון בא מאהרון וכך מיוחס העגל לאהרון (בהמשך). מה ראה אהרון לפעולתו זו? אולי אפשר להסביר כי רצה אהרון לזעזע את העם בפעולת הבאת זהב, בכדי להזכירם בעשרת הדיברות, שאך לפני ארבעים שנה קיבלו במעמד הר סיני, בקולות ובלפידים ועל ידי כך לגרום להם לסוג לאחור. ואולי לא הבינם נכונה?
אין בהכרח לחשוב כי כל עם ישראל עשה את העגל. אולי רק ה 3,000 שנהרגו. ומה שנאמר "חטא ישראל" ו "שיחת עמך" - אפשר שהכוונה ליחיד, כפי שמצאנו אצל עכן (דברי האבן עזרא), שמעל יחיד בחרם ובכל אופן אומר ה' ליהושע "חטא ישראל" (על ידי כך אולי אפשר להסביר גם את הקושי המתבקש, שאם נקבל כי כל 600,000 בני ישראל התפרקו מנזימי הזהב, הרי לפי חשבון מתמטי פשוט היה צריך לצאת פיל זהב ולא עגל. היום לא הייתי מהסס הרבה לאן נעלמה יתרת הזהב, אבל באהרון וודאי שאיני חושד, ואף לא נאמר כי היו לו עוזרים). אם 3,000 איש התפרקו כדברי, מתאים החשבון לעגל קטן או למסכת עגל.
השאלה הגדולה ביותר שאפשר לשאול (אם מותר לשאול, אילו הייתה קמה ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא העגל) היא האם זה הזמן המתאים שמצא משה לנכון להיעדר מתפקידו למשך ארבעים יום? זמן אחר לא היה טוב לו? לאחר שהעלו את העם לדרגות הגבוהות ביותר מבחינה רוחנית של מתן התורה? פתאום להיעלם משהגיע העם לאקסטזות כה גבוהות? ליצור כך ואקום? מה ציפה משה שיעשה העם עם התעלות הרוח שלו? לאילו אפיקים היה עליו להפנותה? האם זו התנהגות נאותה של מנהיג? בלי מחשבה? בלי לקיחת התוצאות הטבעיות והמתבקשות (כצפוי מטבע האדם) בחשבון?
מודה ועוזב
תוקן על ידי - ירוחםשם - 20/03/2006 13:13:41
 |
|
|
