|
|
| נשלח ב-5/4/2006 14:45 |
 |
| |
חברים,*:namespace prefix = o ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:office" />
אילו ידעתי מראש שתבחרו להתמקד בדוגמאות ולהסיח דעתכם מן הטיעון העקרוני – הייתי מדקדק יותר בפרטי ההלכות (או מוותר כליל, מחוסר זמן להתעסק בפרטים אלה). גם אם נניח שלכל ההיתרים הללו יש פרטי דינים וסייגים וכו' וכו' – עדיין נשאלת השאלה: האם אפשר לאמץ אותם (על כל הסייגים וכו') ולבנות את היהדות העכשווית על פיהם? איך תיראה היהדות אחרי שנאמץ אותם? האם אפשר להתעלם מן המסורת שנתגבשה, והרואה בהם איסורים (ולא משנה אם מסורת זו נולדה מתוך חומרות סרק, מנהגי טעות או שיקולי מדיניות נבונים של בעלי הלכה)?
וכל המגיבים ב"כבר יודעים, כבר יודעים..." לא תפסו את הנקודה: ודאי שמרבית ההיתרים הללו ידועים לכל יודע ספר; אלא שנושא האשכול הוא "הסתרת מידע הלכתי מן ההמון", והרי בקרב ההמון הם נחשבים לאיסורים חמורים ולאושיות התורה! – אלא שמי שלמד – בעיניו הם בגדר 'נגלה וידוע', ומי שלא למד – בעיניו הם בגדר 'סתרי תורה' (בפראפראזה על מאמר הגר"א).
וזו בדיוק הנקודה (עמדתי עליה מיד אחרי הדוגמאות, אבל כנראה כבר לא היה כח לקרוא): כיום אי אפשר "להסתיר" שום דבר מאף אחד, וגם בעבר מעולם לא היה כל "מידע הלכתי" הנלחש מפה לאוזן בחדרי המיטות של הרבנים. ההלכה איננה אזוטרית. מי שרוצה לדעת – הספרים פתוחים לפניו, ואני בטוח שמי שרוצה לשמוע מן הרב את מכלול שיקולי פסיקתו, ולא רק את השורה התחתונה שלה – יוכל לשמוע ממנו (אם לרב יהיה זמן...) את כל צדדי ההלכה, כולל צדדי ההיתר ומדוע בסופו של דבר יש להכריע לאיסור.
ובשולי השוליים רציתי להזכיר עוד משהו. האשכול ניעור בעקבות מאמרו של צבי זוהר על דין פילגש. על דין זה לא שמעתם לפני המאמר?? חזקה עליכם ששמעתם (אפילו אני שמעתי...) , ומעניין שלא הגבתם ב"כבר יודעים, כבר יודעים...".
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/4/2006 17:21 |
|
| |
אידך גיסא,
אני אחזור שוב בקצרה:
א. בכל נקודת זמן קיים בתוך העולם ההלכתי מצב של דעות שונות שמקבלות גם גיבוי רבני. אין מצב הלכתי נתון חד-משמעי. אם ניטול את דוגמת הציצית, הרי שבדיקה קלה בציציות תגלה שיש יהודים רבים שחובה עליהם לישון עמה בלילה כדעת האר"י וכמנהג בני ישיבות רבים, יש כאלו שהולכים איתה על החולצה כמנהג חסידים, יש כאלו שמצניעים אותה מתחת לחולצה ומוציאים הציציות (כמנהג 'בני התורה' והאחרונים הליטאיים), יש כאלו שכנ"ל ומצניעים הציציות (כמנהג הספרדים), יש כאלו שלא הולכים בכלל עם ט"ק, לא רק כאלו שלא מתחייבים בה (י"א מנצנצים) אלא גם רמבמיסטים מובהקים מעדת תימן. כל אחד מהללו משוכנע שכך יש לעשות, ואף אחד לא חושב שהוא המציא את הגלגל. חלק מהמנהגים הללו ללא ספק צמחו בתקופה מסויימת מאוחרת בלי שנהגו בהם קודם.
ב. לקהילה יש חלק גדול (י"א עיקרי) בעיצוב הנורמה ההלכתית. שמעתי פעם מרב שחיבר מאמר והתיר למסקנה יציאה מהארץ לשם טיול (מה שקומם עליו כמה מרבותיו וחבריו שצמחו בביהמ"ד של תורת הרב קוק, שם כידוע לך משול סופשבוע בהרי האלפים לכפירה בעיקר), שהיה חשוב לו להדגיש את הצדדים והפוסקים להיתר, כיון שהוא מודע לכך שדתיים רבים יוצאים לטייל בחו"ל, ומוטב שיעשו זאת בהיתר מאשר באיסור, כי בחזקה על הסכמה פנימית לעבור על איסור שהיא מובילה לעבירות אחרות.
אם נחזור לדוגמאות דנן - אני אישית מכיר יותר מזוג אחד שחי יחד (לפחות מצהיר על כך כלפי חוץ) ללא חופ"ק + שמירת דיני טהרה בהסתמכות אישית על 'דין פילגש' (מדובר לרוב במקרים בהם לפחות לגבר יש עבר ישיבתי). השאלה אם נניח בעוד חמישים שנה יהיה מדובר בתופעה חברתית משמעותית - האם אז לא יקומו רבנים שיתירו את זה או לפחות יגידו בשפה רפה שהמקל יש לו על מה לסמוך וכו', למרות שכיום כולם יתנגדו לכך אינטואיטיבית וחד-משמעית, וצ"ע.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/4/2006 22:14 |
|
| |
אראל,
אחזור בשלישית:
הבעייה איננה של גילוי לעומת הסתרה, אלא של לימוד לעומת חוסר-לימוד. טענתך לא צריכה להיות אל הרבנים שאינם "מגלים", אלא אל ההמון שאיננו לומד (אבל אם ילמד - האם בכך לא יחדל מיניה וביה להיות "המון"?). הכל גלוי, ומי שמתעניין, אפילו באופן חובבני - יכול לפתוח ספר ולדעת ללא קושי.
(אגב, מה הזלזול הזה באקדמאים שקפץ עליך?).
ממללא,
על היחס המשולש בין טקסט-רבנים-ציבור בקביעת ההלכה - אין צריך ראייה וביאור. אלא מה, לא הבנתי מה הקשר בין זה לבין טענת ה"הסתרה". וכי אנשי מרכז הרב אינם יודעים שיש - שומו שמיים - שיטות בראשונים ובאחרונים שחולקות על גישתם? והוא הדין בדוגמאות שבפסקה הראשונה להודעתך.
הטענה השנייה שלך מעלה בעייה עקרונית אחרת: ככלות הכל, הרבה מן העניינים שבהם נלחמה האורתודוקסיה ברפורמה של המאה ה-19 הם נחלתה החמימה של האורתודוקסיה במאה ה-20 (למשל: דרשה בלשון המדינה, ובחוגים מסויימים גם גילוח בחול המועד). נו, אז האם זה אומר שהרפורמים צדקו כבר אז? לדעתי לא. יש ערך בשמרנות כשמרנות, דהיינו, כמאמץ להאט שינויים. לשיטה זו, הנסיון "להקדים את המחר" - עקום, וכמו שאמר פעם יהודי מפורסם (שעכשיו חזר לכותרות): אל תדאג ליום המחר - הוא כבר ידאג לעצמו. אם יש דברים שהזמן גורם לנו להתיר אותם באנחה (קרעכצנדיק), אין זה אומר שיש להזדרז להתירם כבר עכשיו, אלא אדרבא, לדחות את התרתם כל כמה שאפשר. אבל גם זה לא קשור לשאלת ההסתרה, וכנ"ל.
אידך גיסא
תוקן על ידי - אידך_גיסא - 08/04/2006 22:17:05
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/4/2006 22:42 |
|
| |
איד"ג,
אתה מפשט כאן יותר מדי נושא מורכב, שאי אפשר כלל לקבוע בו מסמרות לכאן ולכאן. דוגמת הרפורמים שהבאת היא דוגמה טובה; יתכן בהחלט שההתנגדות הגורפת לכל שינוי, גם כזה שאין בו פסול מצד עצמו, דחפה אותם החוצה, ואילו ניתן להם אז חלק ממבוקשם, הם או חלקם היו נשארים בפנים. במצבים אחרים, יתכן שההפך הוא הנכון. השאלה היא עדינה מאד, ותלויה בסיטואציה מציאותית ובדינמיקות מורכבות ביותר בין הפוסק או הפוסקים לבין קהלם. אמירה גורפת המקדשת את השמרנות לשם שמרנות היא פשטנית להפליא, ונזקה רב מתועלתה.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/4/2006 23:47 |
|
| |
גו"ג,
אולי באמת הייתי קצת גורף מדי. ודאי שאני לא בעד שמרנות של ראש-בקיר, אבל אני בהחלט בעד שמרנות כקוטב ממתן למגמות ההפוכות.
לגבי הרפורמים של המאה ה-19 - אין שום סיכוי שזה היה משאיר אותם "בפנים", וגם אם כן - אני לא יודע אם זו כזו מציאה...
איך אני יודע? כי מה שאמר קאנט על הקפיצות בטבע ("אין קפיצות בטבע") נכון גם לגבי קפיצות חברתיות. בד"א? אם יש לך שני קטבים, כמעט תמיד תמצא באמצע את כל המידרג, ללא קפיצות. ביהדות גרמניה הייתה התבוללות בקצה האחד ואורתדוקוסיה בקצה האחר - אז אין כמעט שום סיכוי שתהיה "קפיצה" על גווני הביניים. היווצרותם היתה הכרח היסטורי - מה שלא הופך אותם ללגיטמיים יותר בעיני. אבל זה שייך לאשכול אחר.
אגב, ביהדות איטליה לא הייתה רפורמה, והרבנים נרדמו בשמירה, והתוצאה ידועה: התבוללות בקנה מידה רחב, וגם אלה שנשארו בפנים היו חפיפיניקים לא קטנים (במחילה על ההכללות; ואל תתחילו לשלוף לי את שמערל ובערל שהגיעו לשם מגליציה והיו פרומערס לעילא).
אידך גיסא
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2006 17:11 |
|
| |
יש שאלה מי הם עמי הארצות האלה שמהם יש להסתיר הלכות. אם מתעלמים, כרגיל, מהנשים, רוב רובם של
החרדים בישראל הם כידוע ת"ח מובהקים. לאחר שנים כל כך ארוכות של לימוד אי אפשר להסתיר מהם
כלום. החילונים, גם אם יגלו להם הכל לא יבינו דבר.
נשארים הכיפות הסרוגות. כידוע הלימוד שלנו לוקה בחסר מתחילתו וכמבוגרים אנחנו עובדים
לפרנסתנו. אנחנו, הדתיים הלאומיים, עמי הארצות האחרונים.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2006 17:25 |
|
| |
תודה לך, אבהו, שהזכרת לי שלא עניתי כאן לאיד"ג.
אידך גיסא: יוצא שהיכן שהרבנים נרדמו בשמירה (איטליה) - היתה התפקרות והתבוללות; היכן שהרבנים החמירו גם במותר על פי דין (גרמניה) - גם כן היתה התפקרות והתבוללות. היכן חדרו המגמות האלה רק מעט, יחסית? במזרח אירופה, שבה לא חדרה המודרנה עצמה. מסקנה: הרבנים פשוט לא היו רלבנטיים מול המודרנה, והמדיניות שנקטו בה לא העלתה ולא הורידה - בין אם נרדמו בשמירה ובין אם ירו בכל תרנגולת וחתול שריחששו בין השיחים.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2006 18:25 |
|
| |
[ללא קשר לעניין ההסתרה, אבל עם הרבה קשר לעניין שהועלה כאן בסטית מה - ההתמודדות עם המודרנה - כדאי להזכיר את הפולמוס המעניין בנושא יחס רבני המזרח למודרנה, בין צבי זהר לבנימין בראון ב"אקדמות" ט-י כמדומני. באופן כללי, הראשון טוען שרבני המזרח גילו פתיחות וסובלנות רבה למודרנה, ואילו השני טוען שהם מעולם לא התמודדו איתה באופן ישיר. חלק נכבד מן הדיון שם מתאים גם לאשכול על "הטיה אקדמית באקדמות", וד"ל.]
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2006 19:36 |
|
| |
אמשלום 
|
|
|
|
|
