אחשוורוש והטיעון ליציבות המערכת ההלכתית

גם וגם איקון ירוק. אני סבור שניסחת בקיצור ובכך הפכת למודע נושא שהיה מן הראוי לדון בו עוד מזמן. ואני מודה לך על שחידדת תפיסות שלא היו ברורות לי מספיק עד עתה. אם אסכם בקיצור גדול (מדי?) את מה שכתבת, הרי זו השאלה הבאה: האם ניתן להכניס שינוי במערכת ההלכתית או שכל שינוי פירושו שבירה? וכיון שהדברים נוסחו, אפשר להתייחס אליהם. א. השינויים במערכת ההלכה שבידינו אינם מוצגים לעולם כשינויים. כבר דן בזה אקדמאי הבלתי נשכח באבחנתו כי כל שינוי נעשה באופן בלתי מודע, ומוצג כנתון למשה בסיני. קביעה זו פועלת בשתי רמות. ברמה הלמדנית, זה מופיע כבר בגמרא. ברמה הסוציולוגית, כך זה נתפס אצל בני אדם השומעים פסק הלכה מן הרב, או קוראים אותו בספר, או בעיתון. ב. האמנם זה נכון? האמנם אנו חייבים לקבל שאין שינוי בהלכה? ובכן, יש מודעות לכך שדברים משתנים. אך כל שינוי מוצג כתקנה של גדולי הדור, כתוספת שמוסיפה על הבנין ולא עוקרת ממנו לבנים. כלומר, לחומרה בלבד. כמו כן, עצם הדבר שהתוספת מוצגת כמעשה גדולי הדור, חוסמת אותה מיידית לשינוי אחר ואולי אפילו לדיון על נכונותה. ג. יש לדון על התרומה שתרם הרמב"ם לדוגמה (DOGMA) הזו, באמצעות י"ג העיקרים שלו, והעיקר שאין התורה משתנה או מוחלפת. מסתבר שהדברים נאמרו על דרך ההפרזה כויכוח נגד האיסלם ואולי גם הנצרות. בהבנה הנוקשה ביותר שלהם, הם לא נכונים, וגם הרמב"ם היה מודע לכך. זה מעורר גם את השאלה המעניינת לגבי שקרים קדושים אצל הרמב"ם. ד. ההשוואה לאחשורוש עושה רושם דמגוגי, גם אם היא מופיעה בכותרת האשכול, גם אם היא הומוריסטית וגם אם אני עצמי סבור שניתן לכנות את השאלה, על פי הצעת גם וגם, "שאלת אחשורוש". אחשורוש, לפי המגילה, היה אדם קטן ועלוב, בעל דימוי עצמי נמוך, וחוסר יכולת להודות בשגיאות. למעשה, חוסר יכולת כזה היה מוגדר בתוך המערכת המשפטית הבלתי כתובה כנראה של חוקת פרס ומדי. זה לא דומה בדיוק למה שקורה בהלכה, שם יש מודעות ויש טעמים שונים להגנה על המערכת. כל מה שכתבתי עד כאן הוא צדדי, פרט אולי להערה הראשונה. עתה אבוא אל הנושא המרכזי. כמדומה שסקירה של הספרות ההלכתית לדורותיה מראה שכן יש שינויים. למעשה, זו דרך העברת התורה מדור לדור. כאשר ר"ת חולק על רש"י וטוען שיש לסדר אחרת את הפרשיות בתפילין, ומי שעושה כמר לא עושה כמר, הוא למעשה מערער את המערכת ההלכתית. אבל חס ושלום לחשוב כן על ר"ת בדורנו. כוונתי לאבחנה הסוציולוגית. בתפיסה שלנו, ואולי זה באמת כך, יש כאן שני מלאכים המתוכחים זה עם זה. אולי הדוגמא הזו אינה מוצלחת לגמרי, כי אפילו השו"ע קיבל שאולי הפתרון המועדף הוא להניח שני זוגות תפילין ולהחמיר. אך יש לנו דוגמאות רבות שבהן, עדיין, נפסקה הלכה כמו צד אחד. לפעמים מתוך עקירת הצד האחר והותיק והמושרש יותר. במקומות אלו, לא אמרו כי יש חשש לפגיעה במערכת ההלכתית. האם מכאן ניתן להסיק כי הכלל הפורמלי של הגנת המערכת - שהוא נכון לעצמו - משמש גם באופן חריג לסתימת פיות או למניעת אפשרות של ביקורת לגיטימית כמקובל בתוך עולם ההלכה עצמו? אני מזכיר מה שכתבתי בראשית ימי הפורום. התורה ניתנה לפרשנותם של חכמים. מי הם חכמים? צריך לפחות שני תנאים, המובאים בגמרא חגיגה (וצוטטו בעבר בידי אמשלום... סמיילי עומד על הראש). אמונה בכך שהתורה ניתנה על ידי השם למשה בסיני ומשם עברה מדור לדור. והשימוש המוצהר אך ורק בשיקולים המצויים בתורה ולא מחוצה לה (אבל גם התורה מכירה בסברות חיצוניות והן חשובות כל כך עד שהן כאילו כתובות בה). האם המסקנה היא שהכל סוציולוגיה? חלק סוציולוגיה וחלק לא? האם יש מטא-כללים בשימוש בכללים הפורמליים או שזה משתנה כל פעם מחדש? דרוש ניתוח היסטורי כדי לאסוף דוגמאות ולדון בהן. לא פחות. אני חש שעמדנו כאן על נושא חשוב. אבל שאלות יש לי והשערות, אבל לא דברים מבוססים. ואשמח על הרחבה של הנושא החשוב הזה. שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו

התפתחות ההלכה (מיימוני)
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=116951 בברכה.

מימוני

ייש"כ כל התמציתיות ועל בידוד השאלה מהדוגמה הלא רלוונטית.

אמנם לענ"ד יש להבחין.

כבר הרמב"ם חילק בין רבדים שונים במערכת ההלכתית (אם כי יש לדון בשיטתו טובא, והמגן הגדול = הרמב"ן- בשורשים רמז להבדל היסודי בינהם בניתוח מערכת הדרשות, ואכמל"ב).

לימודים בי"ג מידות עקרונית ניתנים לשינוי מודע, אמנם הרמב"ם התנה שיהא בי"ד גדול בחכמה ומניין. אך ברור שהמושג 'גדול בחוכמה' אינו אלא ביטוי לכח אותו בי"ד משווה לעצמו (כדרך שלהבדיל ברק יוצר מהפכה שיפטית), והוא כמובן כרוך בתודעת הציבור / מידת האחדות וההסכמה של חכמי ישראל (=הלכתא למשיחא?) לבי"ד.

אך כאן נמנעים השינויים מקוצר היות מוסד פורמלי שיפוטי מחוקק  - אך מעשית הם אפשריים.

כך גם 'תקנות' - אלו אינם החמרות אלא אפשרות לבצע שינויים 'לשעתן'. - כאשר בי"ד משיקולים שונים אינם רוצים לערוך שינוי דרסטי במהות, אלא מכוונים לשינוי לאור שינוי נסיבות סוציולוגיות.

אכן, חסרונו של בי"ד והפיזור שבגולה שהוא נחלתנו גם לאחר שיבתו לארצנו הוא שגרם שבפועל המהפכות לא יוצגו כרבולוציה אלא כאבולוציה וע"י מהלכים פרשניים הנראים כהמשך.
אך לו זכינו למוסד מחוקק, כאמור, הכורח של השינויים היה מאפשר ל'חידושי הלכה' מזהירים.

 

הואיל ואנו נמצאים בדף היומי חשבתי להוסיף פה, באור שעלה בדעתי (אין עמדי ספרים לבדוק, אם הקדימוני), למעשה בהלל ובני בתירא בפסחים סו,א - שלענ"ד קשור לאשכול.

באור למעשה בגמרא בין הלל לבני בתירא, ששאלוהו על דין פסח שחל בשבת מה דינו ושכחו את ההלכה.
כבר תמהו רבים כיצד נתעלמה הלכה זו מהם, ובייחוד שאפשרות עשיית פסח בשבת יכולה לקרות מפעם לפעם..

אך יותר קשה בסיפור שתי שאלות:
א. לאחר שהלל הקניטן, שאלוהו: "שכח ולא הביא סכין מערב שבת מהו", ובהמשך נתפרשה שאלתם - "דבר שיש לו היתר מן התורה ודבר שבות עומד לפניו לעקרו כלאחר יד במקום מצוה מאי"?

ועל כך השיבם: "שמעתי ושכחתי, אלא הנח להם לישראל אם אין נביאים הם בני נביאים הן".

א. נראה משאלתם שידעו שלא ידע, ולא שאלוהו במקרה.
ב. אם ניתן לדעת ממעשיהם של ישראל, הרי יכולים לשואלם מבעוד יום?
ג. אם ישראל יודעים וכי בני בתירא לא יודעים לשאול על ישראל על פסח שחל בשבת?

וראיתי לר' יהודה בכרך שהביא משם הצל"ח שהיו מעברים כדי שלא יחול פסח בשבת, ואותה שנה שכחו ולפיכך נשאלה שאלה.

ובדרך מעט שונה חשבתי להציע.
בני בתירא חששו שהואיל ויכולים להעשות איסורים מדרבנן אולי עלינו לתקן את ביטולו של מצות פסח לאותה שנה, והרי משום אותה סיבה נהגו לעבר כדי שלא יעברו על איסורי דרבנן.
על כך השיבם הלל שאילו היו משמשים את גדולי הדור היו יודעים שמחששות כאלו אין מבטלים את הפסח.

לשון אחר, לפנינו ויכוח על היחס בין דיני דרבנן לקיום דין תורה במקום שעלולה להיווצר התנגשות בין השניים מחמת טעויות / מכשולות שעלולים להיגרם ע"י הציבור.

לפיכך מינוהו נשיא עליהם.  -
הואיל וראו שיש בכוחו ליטול סמכות, ויודע לאמוד את היחס הראוי בין הצדדים השונים שבתורה.

שוב שאלוהו הרי סוף סוף יש חשש שהעם מחמת זאת יעבור על איסורי דרבנן.

על כך השיב להם "שמעתי ושכחתי" - (אולי  אירוניה? ושמא אכן לא יכל להבטיחם מה יקרה למחר, אך הרגיעם) -
אל תדאגו לעם ישראל, תראו שהם בני נביאים וגם דברים שאינם מפורשים הם משתדלים להיזהר בהם, ואף איסורי דרבנן ישתדלו לא לעבור ואם יצטרכו יעשוהו כלאחר יד. ולא יתכן שתעקר מצוה מן התורה מחמת חששותינו.

לשון אחר השיבם: לא כל שינוי יש לחשוש ממנו ולפעמים יש שינוי שחוזר למקור, ודווקא החומרא = אי שינוי במקרה דנן (לא לעשות פסח בשבת כפי שנהגו עד היום) הוא שאין לו מקום.

אכן למחר ראו כולם שהעם נזהר.

כדרכנו למדנו, על היחס בין שינויים / פרשנויות / חומרות / והיחס בין חכמים לקהלם.

הערה:
אמנם בהמשך למדו בגמרא כל המתיהר חוכמתו מסתלקת, אך אפשר שהוא רמז לסגנון דברי הלל לחכמים. - אלו הייתם משמשים הייתם מבינים כיצד יש לפסוק הלכה.
יתר על כן, לפי פרשנותינו הסיפור גונז שאלה של עימות השקפתי וסמכותי בין הלל לחכמים שעל כך עוקצם הלל.
"חוכמתו מסתלקת" - בלאו דווקא כפשוטו = לא ידע, אלא לא היה בכוח חוכמתו לשכנעם בפתרונו עד שנזקק להיסמך על מה שיקרה למחר.
(ואם תרצה אמור בדרך רדיקלית, ר' יהודה כבר מחלץ מהסיפור משמעויות ממשמעו הספרותי כפי שמובא במשנה במנותק מתוכנו) תוקן על ידי - כמתעסק - 24/03/2006 11:33:14

כמתעסק תודה. סבורני שהעדרו של מוסד ראשי מחוקק הוא חסרון. אבל שומה עלינו להסתדר בלעדיו. כמו כן, היהדות שרדה וחידשה במשך דורות גם ללא קיומו של מוסד זה. יש גם להבדיל בין חידושים כתשובות לשאלות שלא נשאלו, לבין ביקורת על הנהגות ומסורות קיימות תוך חשיפת העובדה המרה שהן מבוססות על טעות, בין בדבר הלכה, בין בדבר עובדה, בין במטפיזיקה, בין בערכים. טענתי היא שעלינו לבדוק דגמים של ויכוח ודיון הלכתי מימי הראשונים, בהם עדיין נעשה הדבר באופן חופשי יחסית לאחרונים, כדי לראות כיצד מתנהל דיון כזה, וכיצד יש לגיטימציה לשינוי - שנתפס, לפי מונח טכני (גם אם בעל קונוטציות פוליטיות לצערי) - החזרת עטרה ליושנה. שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו

מימוני.

לגופו של ענין אנו מסכימים.

אכן, לשם כך דרושים גדולי דעת בינה ותעוזה.


 

מימוני,

רק  הערה אגבית לסעיף ג. -

 
אני מסכימה לגמרי עם רוח דבריך - אך אם כדרכי אשמש לצורך העניין כסנגורית - הרי שחייבים להזכיר שהנוסח שמופיע בסידורי התפילה הוא זה שבדרך כלל הציבור מכיר כמיוחס לרמב"ם. וישנה פה הטעייה גדולה מאוד מפני שהנוסח הזה הוא פרפרזה לנוסח המקורי - וגם אם היו עיקרים שנכתבו אד הוק  - גרעין האמת שטמון בהם הוא מיסודי התורה - מעתה, אין פה עניין של שקרים קדושים, אלא, מה הפרשנות שאתה נותן לדברים - ומה הסברא שאתה מפיק מהם.

בתוספת ביאור לדברי ריב,
הרמב"ם ביסוד התשיעי רצה ליסד שלא תוחלף דת משה בדת אחרת לא באופן מוחלט ואף לא באופן חלקי, כל שינוי הנעשה במסגרת דת משה אינו נדון ביסוד זה.

לטענתך, מיימוני, שמוסד מחוקק בעל סמכות בלעדית אינו לעיכובא, הרשה לי לחלוק עליך, ללא פרלמנט ממונה ומקובל אין אפשרות לפרש/לעדכן/לחיות חוקה וכשהדבר כן נעשה -כמו שטענת - התוצאה היא נעשית תורה כעשר תורות, ועינינו הרואות.

  http://hydepark.co.il/1814297 מאיר