|
|
| נשלח ב-30/3/2006 18:41 |
 |
| |
...בן שישים - זקן ...בן תשעים לשוח , בן מאה - כאילו מת ועבר ובטל מן העולם ( אבות פ"ה\יח)
|
|
|
|
| נשלח ב-30/3/2006 19:37 |
|
| |
אוסו,
האם ידוע לך על מקרים נוספים שפנו לגאון כדי לקבל את פסיקתו, או ענין ציבורי נוסף שהוא התערב בו?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/3/2006 23:15 |
|
| |
מאיר,
לא צורך ולא אפשרות.
הזכירו את עמוס עוז ויצחק בן אהרן כדמויות אדמו"ריות. האם היית יכול/רוצה לקבוע קריטריונים לסופר שיהפוך לבעל עמדה נחשבת? הרי זה אבסורד. אי אפשר ולא צריך לקבוע קריטריונים פורמליים למנהיגות כריזמטית לא אדמיניסטרטיבית.
הנה, לפוליטיקה ולמימסד השלטוני יש קריטריונים (אמנם מינימליסטיים). האם זה נראה טוב יותר?
אגב, גם שם הקריטריונים הם מינימליסטיים, כי מדובר בבחירה ולא במינוי. מה שמבוסס על בחירה של הציבור אין לקבוע לו קריטריונים. הציבור עצמו מחליט מה הוא רוצה. אז קו"ח בנדון דידן, שאין אפילו בחירות מסודרות אלא בחירה מכללא.
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-31/3/2006 00:15 |
|
| |
מיכי נגע בדיוק בנקודה הנכונה, החלוקה המשמעותית ביותר היא בין סמכות פורמלית לסמכות לא-פורמלית. ברור שלסמכות לא-פורמלית לא ניתן לקבוע כללים והיא תלויה בהחלטה של הציבור, או יותר נכון בהחלטה של כל אדם בפני עצמו, הבעיה היא מהו התוקף של הוראות מנהיגות לא-פורמלית. בחברה החרדית כיום אין כלל התייחסות לסמכות פורמלית, כך אנו מוצאים גופים פורמליים חסרי משמעות המאויישים ברבנים ללא כוח אמיתי, כדוגמת חברי "מועצת גדולי התורה", רבני שכונות וכדו'. גם את ה"רבנות הראשית" הצליחו החרדים לרוקן מתוכנה, באמצעות החדרת רבנים שאינם מתאימים כלל לתפקידם, מנימוקים שונים ומשונים. לענ"ד כשמנהיגים לא-פורמליים חתומים על הוראות, תקנות, גזירות, חרמות, קריאות קודש וכו', אין לי שום חיוב לציית להם. המצב כיום הוא שנבחרי הציבור מהמפלגות החרדיות בכנסת וברשויות המקומיות, כפופים לרבנים שאיש לא מינה אותם לתפקיד קבלת החלטות, אולם אוי לו למי שימרה את פיהם. ההגדרה שנתן הרב שלזינגר לרבנים מבוגרים כ"יועצים", מתאימה בדיוק לסמכות לא-פורמלית.
אני מסכים עם ההערה שהבעיה במנהיגות הקיימת איננה תלויה רק בגיל, אלא גם במשרה התורנית אותה ממלא הרב. ברור ש"ראשי הישיבות" רחוקים מאוד מהבנת העולם ומורכבותו, לעומת רבני הקהילות הנתקלים יום יום בבעיות החיים. הסיבה להשפעתם הרבה של "ראשי הישיבות" איננה רק מחמת התפתחות "חברת הלומדים", היא קשורה גם לעובדה ששנות עיצוב האישיות של האדם הם בגילאי 17-25 והם האנשים המשפיעים ביותר על הצעירים החרדים בגילאים אלו.
אני רוצה לתת דוגמא שהפריעה לי מאוד ואני יודע שהיא רק מקרה אחד מיני רבים. הגר"מ קסלר רבה של קרית-ספר נתקל במהלכים רבים שהוא מנסה להוביל בעירו בהתנגדות של גורמים שונים, הללו נעזרים לא אחת בגראי"ל שטיינמן ובגרי"ש אלישיב כדי לכפות עליו לפעול בניגוד לדעתו. מהו כוחם של רבנים גדולים ככל שיהיו מול כוחו של מרא-דאתרא? האם מצב זה איננו מבטל לחלוטין את כוחו ומעמדו של הרב בקהילתו? ייתכן כמובן שגם יש מקום לערער על עצם המינוי של הרב קסלר לרב המקום, הוא לא התמנה ע"י תושבי העיר או ז' טובי העיר אלא ע"י "גדולי ישראל". מבחינה זו יש כאן אולי "הפה שאסר הוא הפה שהתיר", אולם זו בדיוק השאלה הראויה לדיון: מהו כוחם של "גדולי הדור" למנות רבני קהילות? גם רב הקהילה בה אני חי התמנה לתפקידו באמצעות חתימת "גדולי ישראל.
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-31/3/2006 07:53 |
|
| |
באחד מגליונות נקודה לפני מספר שנים התפרסם מאמר של תושב עופרה, אלכס טל, על מוסד 'רבני העל'.
הכותב גדל בקהילה שרבה היה אולי הדמות האחרונה של רבנות תקיפה בנוסח הונגריה, הרב בנימין זאב
בנדיקט ז"ל רבה של שכונת אחוזה בחיפה.
אם למישהו יש את הגליון הנ"ל כדאי שיסרוק אותו ויעלה אותו לפורום.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/3/2006 16:31 |
|
| |
בןציון,
האם מבחינה דתית אתה רואה יתרון לסמכות דתית פורמלית על שאינה פורמלית?
הציבור החרדי מכיר בסמכויות פורמליות, בתחום החולין אך לא בתחום הדת, ויש מעלות רבות לעובדה זו שהמבנה הדתי, האישי והקהילתי, הם א-פורמליים בהגדרה.
אכן, הבעיה מתעוררת כאשר יותר ויותר שטחי-חיים של היחיד הופכים ל'דת', ל'תורה' וכו', ובני אדם ש'כל ימיהם כחגים' אכן זקוקים יותר לסמכות הלא-פורמלית שתקבע את ענייניהם.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/3/2006 16:51 |
|
| |
כבר אמרתי שבאופן "לא פורמלי" זה יש הרבה מן הכח הפורמלי.
שהרי אותם הגדולים שולטים ב"כוללים" ובמקורות הכסף, מהם מתפרנס חלק גדול מעדתם, ובכך שהוא ניזון מהם (והם זוכים שמתקיים בהם כל העולם אינו ניזון אתא "בזכותם"),
ובכך הרי שהשליטה בידם ובני עדתם הניזונים מהם כופפים עצמם למרותם.
אילו צאן מרעיתם היה מתפרנס בכוחות עצמו חלק ניכר משליטתם "הלא פורמלית" היה אובד!!
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2006 00:20 |
|
| |
אמשלום,
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2006 01:01 |
|
| |
יתקנו אותי היודעים.
אני מניח שכל המבנה ההיררכי המודרני בו ישנו אדם המתפקד כראש מדינה הוא די חדשני. סביר כי בכל
שנות גלותינו טרם התפתחות התקשורת המהירה, גם אם היו מנהיגים בלתי מעורערים הרי שהשפעתם לא
יכלה להיות מורגשת על כל צעד ושעל כמו גם לא יכלה להיות יורדת לפרטים.
יש לחזור, אולי, למבנה הקהילתי שהחזיק את היהדות כפי שהיא כל אלפי השנים שהיא נצרכה לכך.
הבעיה היא שהקהילות גדולות מאוד. האם יש לחזור לחיים משותפים בערי ה"נוכרים" ע"מ לשחזר את
ההצלחות שגרמו לנו לשרוד עד עתה?
תוקן על ידי - oolloo - 02/04/2006 1:32:33
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2006 13:37 |
|
| |
ב.צ.
יש לך בעיה עם עצם הנקודה שישנו גורם חיצוני שמפקח על הרב המקומי? כמדומני שזה איננו חידוש
מודרני.
הבעיה היא עם הסמכות שאיננה סמכות והאיננה סמכות שהיא סמכות. אם ה"מועצת" היתה מתכנסת ומתפקדת
כבית דין לכל דבר אולי והיה מקום אף להתיחס לגזרותיהם כחובה דתית לכל דבר. הבעיה היא שאין הם
רוצים לקחת אחריות ולפיכך מעדיפים שהוראותיהם ישארו בגדר עיצה וכך אמורים היו לשמוט את הקרקע
מתחת רגליהם, מה שלא קרה.
|
|
|
|
|
