| נשלח ב-26/11/2006 02:40 |
 |
| |
הלבן. ראשית, תודה רבה.
אני לא בטוח שזה ההסבר היחיד והפשוט לדעת הערוך: נדמה לי שבמקור הוא לא מזכיר כלל את עניין משאצל"ג, ומשתמע ממנו מהפשט שכל רעיון פס"ר הוא רק לעניין הכוונה ולכן ממילא כשלא ניחא ליה - אי אפשר לייחס כוונה.
ככל הידוע לי, רק התוס' (סוכה ל"ג ע"ב "מודה"; שבת ע"ה ע"א "טפי") מעלים לראשונה את הסברא שפס"ר דלא ניחא ליה חייב משום משאצל"ג.
אני גם לא בטוח שחובה לחלק בין מקרים שפס"ר דלא ניחא ליה יהיה מלאכה שאינה צריכה לגופה למקרים אחרים (זה תלוי אולי איך מסבירים משאצל"ג), וניתן לומר שלתוס' כל פס"ר הוא משאצל"ג.
נא תקן אותי אם אני טועה.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/11/2006 10:49 |
|
| |
אולי אנסח את השאלה אחרת (וסליחה על ההטרדה החוזרת):
האם מישהו יכול להפנות לספרות מחקר התלמוד בקשר למלאכות שבת, ובייחוד בעניין דבר שאינו מתכוון ומלאכה שאינה צריכה לגופה ובפרט לפסיק רישא?
|
|
|
|
| נשלח ב-26/11/2006 12:03 |
|
| |
לשאלתך הראשונה: ברור שלא כל פסיק רישיה הוא מלאכה שאינה צריכה לגופה, אלא רק כשהמלאכה שנעשית ע"י הפסיק רישיה היא לא ניחא ליה.
לשאלתך השניה, איני יודע, ואולי אעלה כאן מה שרשום אצלי מאז.
רק זאת, שבד"כ בכיו"ב מעיין אני בניסוח של שלחן ערוך הרב, ומועתק בזה מסי' שכ סכ"ד, מהמהדורא החדשה, עם ציונים ומקורות:
ברזא שמכניסין בנקברכה שבדופן החביתרכו שמוציאין בו היין וכורכין סביב הברזא חתיכת בגדרכז או נעורת של פשתןרכח ופוקקים בה הנקב שבחבית אסור לפקוק בה בשבתרכט אפילו היא חבית של יין אדום או שאר משקין שאין מלבניםרל מפני שע"י הפקיקה נסחטין משקין הבלועין בנעורתרלא ופסיק רישיה ולא ימות הוארלב ואף שהמשקין הנסחטין הולכין לאיבוד מכל מקום אסור מדברי סופריםרלג כמ"ש למעלהרלד.
ויש אומריםרלה שכל שהמשקין הולכין לאיבוד אין איסור אפילו מדברי סופרים אלא כשמתכוין לסחוט אבל כל שאינו מכוין לכך אע"פ שהוא פסיק רישיה מותר כיון שאין הסחיטה נוחה לו כלל שהרי אין לו שום הנאה ממנה ולא אסרו להדק מוכין בפי הפך אע"פ שאינו מתכוין לסחוטרלו אלא מפני שהמשקין הנסחטין מהמוכין לתוך הפך שמגיע לו הנאה מסחיטה זורלז אבל משקין הנסחטין מהנעורת שסביב הברזא הן הולכין לאיבוד אם אין כלי תחתיהם ואין לו בהם הנאה של כלום.
והעיקר כסברא הראשונה שהרי ספוג שאין לו בית אחיזה אין מקנחין בורלח אע"פ שאינו מתכוין לסחוט והמשקה הנסחט מהספוג הולך לאיבודרלט.
ומכל מקום העולם נהגו היתר בדבר לפקוק בנעורת בשבתרמ ויש שלמדו עליהם זכותרמא דכיון שהברזא ארוכה חוץ לנעורת ואין יד מגעת לנעורת אע"פ שנסחטין משקים מן הנעורת מותר כמו ספוג שיש לו בית אחיזה לדברי האומררמב שאף שהנסחט ממנו משקה מותר מפני שהוא כמריק מים מצלוחית ולפי זה אף אם יש כלי תחת הברזא לקבל משקה הנסחט מותררמג.
ולפי שרבו החולקים על דבריו לכן יש להנהיגם שלא יהיה כלי תחת הברזארמד כדי שהמשקה הנסחט ילך לאיבוד ויסמכו על סברא האחרונה שנתבאררמה אף שאינה עיקר מפנירמו שיש מתירין לגמרירמז אפילו לסחוט במתכוין כל שהמשקה הולך לאיבוד וגם הברזא תהא ארוכה חוץ לנעורת כדי לצרף ג"כ קולא זורמח.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-26/11/2006 12:21 |
|
| |
אם כבר הוזכר שולחן ערוך הרב, וההקשר בין מלשאצל"ג ופסיק רישא, אזי בסימן שט"ז ט"ז כותב:
"כבר נתבאר בסי' רע"ח סי"א, שאין איסור מן התורה אלא במלאכה הצריכה לגופה דהיינו שצריך לגוף הדבר שהמלאכה נעשית בו לפיכך הנוטל נשמה אינו חייב אלא אם כן צריך לגוף החי שהנשמה ניטלה ממנו"...
ביקשת מקורות, מדוע אינך מביט באנציקלופדיה תלמודית ערך דבר שאינו מתכוון שהוא ערך רב הקף ונוגע גם בפסיק רישא ועוד.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/11/2006 12:52 |
|
| |
הלבן, אני שוב לא בטוח, נדמה לי שניתן לומר שכל פסיק רישא, גם כשניחא ליה, הוא משאצל"ג בהגדרה, מפני שהאדם מבצע את מעשה העברה באופן שונה מהרגיל, וזה עצמו לחלק מהראשונים משאצל"ג.
איש ערבות, תודה רבה. עיינתי באנציקלופדיה התלמודית, והערך של דבר שאינו מתכוון אכן יפה, אך אני מתכוון למשהו מחקרי ממש (בדיקת נוסחאות וכו')
|
|
|
|
| נשלח ב-26/11/2006 12:55 |
|
| |
שם בסי' שטז אינו קשור כלל לפסיק רישיה, שהרי מדובר שרוצה להרוג את הנחש כדי שלא יזיק.
וכל הכלל של פסיק רישיה [ולא רישא] ולא ימות, מדובר באופן תיאורטי, שהייתי רוצה לחתוך את ראשו ושישאר לחיות.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/11/2006 23:34 |
|
| |
אסקובר
אתה בוודאי צודק, כן הוא האמת לדעת התוס', כי פסיק רישא דלא ניחא ליה הוא מלאכה שאינו צריכא
לגופא.
אבל פשוט שאי אפשר לומר כן לדעת הערוך, שהרי לדידי' פס"ר דלא ניח"ל מותר, ופס"ר דניחא ליה
חייב חטאת, לעומת מלאכה שאינו צריכא לגופה שההלכה הוא שפטור.
לדעתו צריך לחלק בין מלאכה שאינו צריכה לגופה ודבר שאינו מתכוין במהות המלאכות, ואפשר לומר
בב' אופנים
א. לדעת הערוך נאמר כי מלאכה שאינו צריכה לגופה הוא לתועלת שהי' צריך במשכן, כדעת ר"ת.
ב. נחלק כמו שכתב באריכות ר' אברהם בנו של הרמב"ם, דבריו מובאים במחצית השקל בסימן רע"ח.
להלכה, מעולם לא שמעתי כשדנים להתיר מלאכה מחמת דבר שאינו מתכוין שמפלפלים בדברי ר"א בנו של
הרמב"ם.
גם להלכה פוסקים כי פס"ר דלא ניחא ליה מותר כדעת הערוך, כשיש עוד סניף, כשהוא מקלקל, כמו"ש
המגן אברהם סימן שי"ד.
גם יש שיטה של הר"ן, שדבר שאינו מתכוין מותר, ואפילו הוא פסיק רישא, ובאופן שמעשהו יש בה שני
תועליות, כגון שסוגר דלת, ויש שם צבי, והוא סוגר הדלת לכוונה אחרת, אז לדעתו "מותר", ומה
שאמרו בש"ס כי פסיק רישא אסור, היינו שחותך ראש של הבהמה, והוא רוצה את הראש לדבר האחר, לא
חתיכת הראש, באחרונים פלפלו בדברי הר"ן הללו, כגון בשו"ת עונג יו"ט, גם המג"א ציין לדברי הר"ן
האלו, אף שלא הביאם בפירוש בסימן שט"ז. (לא ראיתי טעם שדברי הר"ן לא יעמדו להלכה).
|
|
|
|
|
|
