מאיר
*:namespace prefix = o ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:office" />
א. נקטתי לשון מתונה, אך אמת שהדיון איננו מקדם לכלום בשאלת האמונה.
- כי לפי הנחות הפילוסופיה מודרנית כפי שמימוני הקדים הוא לא רלוונטי, והדיון בבריאה לפי הוכחה זו משקף חוסר הכרות עם הפילוסופיה המודרנית.
ר' מיכי
קריאה לעזרה אולי תוכל להסביר זאת בלשון פשוטה, מה שאני איני מצטיין בכך.
- כי השאלה אם יש בריאה או לא איננה כרוכה בהכרח לא בשאלת מציאות הא-ל, ועוד יותר בשאלת החיוב לעובדו, ואף איננה הכרחית לתפישת ההשגחה. ממילא מדוע לדון בה.
ב.
הרמב"ם במו"נ נוקט עמדה שהרבה עמלו לפרשה, ודי אם אזכיר דוגמה אחת.
ב,כה: "...אבל אם מאמינים בקדמות לפי הדעה השניה...והיא דעת אפלטון..דעה זאת אינה הורסת את יסודות התורה ואינה גוררת הכחשת הנס אלא את אפשרותו. אפשר לפרש את הכתובים על פי דעה זא., ויש פסקאות מסופקות רבות בתורה ובזולתה שניתן להיתלות בהן או אפילו להביא ראיות מהן לדעה זאת...".
ג. אנו מסכימים ואין זה קשור לדיוננו.
ד. טענתך אינה אלא אפולגיטקה שמנסה לשלב את השינוי של ימה"ב, ואין לה שום ביסוס. הרמב"ם עצמו מעיד שדבריו הם חידוש, לרס"ג לא היתה שום קבלה שבע"פ על דבריו, הם גם לא טענו לכך, לכל היותר הם טענו כטענה אפולוגטית שחכמתנו עסקה בכל הענינים האלו אך היא או אבדה או נשתכחה, טענה קלאסית שכל מחדש נוהג לטעון: כבר אמרו את זה לפני...
עכשיו בעצם אני נזכר שגם את טענתי לגבי הדיון באשכול טענו לפני – ולמימוני בטח יש לו איזו קבלה בע"פ על כך, רק לא נהגו לכתוב זאת עד שבא מימוני.
לגבי טענת הרמב"ם אנו מסכימים שהוא טען שהיא ניתנת להנחה, אך פה דנים בהוכחה!
אמנם אינני סבור כאלו שמפרשים את מו"נ כדיון פולמוסי גרידא בבחינת השבה ל"נבוך", הנבוך של הרמב"ם משכיל דורש אמת ועל גביו בנה הרמב"ם את אמונתו שלו כמגדל בנוי לתלפיות, רבינו הגדול לא עסק בסמינרים לאמונה, אלא בברור מצות ידיעת ה' ואהבתו למען לילך בדרכיו...
התעלמותו מהענין בי"ד החזקה כפי שציינתי נובעת מתוך הההכרה המעמיקה שאכן, זו איננה הנק' העיקרית בתוך המערכת הפילוסופית והדתית, וביותר היום!
ושוב אומר מי שרוצה לדון שידון, לא הפרעתי לאיש....
אך מי שרוצה לעמול בברור ענין קשה שידרש לברור שאלת ההתגלות....
