מה צריכים לנקות לפסח עפ"י הלכה, בלי כל העצבים

בס"ד

*:*:namespace prefix = st1 />שיעור הרב דוננער שליט"א*:

בהלכות נקיון הבית לפסח*:namespace prefix = o />

כתוב בשו"ע, ריש הלכות פסח: "שואלין ודורשין בהלכות פסח קודם לפסח 30 יום". המקור לזה הוא שמשה רבנו עמד בפסח ראשון והזהירם על פסח שני. מזה אנו רואים שיש ענין לדבר ולהכין 30 יום קודם, בהלכות פסח. הביאור הלכה מביא סתירה משתי גמרות, שהגמ' בפסחים דף ו' כתוב ששואלין ודורשין 30 יום. ואילו הגמ' במגילה ל"ב אומרת שמשה תיקן לישראל שילמדו הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת והלכות חג בחג. משמע שמספיק רק בפסח עצמו ולא 30 יום לפני כן. והוא מביא שם כמה תירוצים. אחד שהלכות פסח בפסח, הכוונה בזמן של פסח שגופא הפשט שזה 30 יום לפני כן וזו לא סתירה, פשט נוסף שתלוי. החיוב של משה רבנו לישראל היה לכל יחיד ויחיד שחייב ללמוד בפסח עצמו. אבל בבית ועד- בבית הכנסת ושיעורים, צריך 30 יום להכין את הציבור. וזה מה שאנו מקיימים כעת בלימוד ההלכות.

ראשית כתוב בבאר היטב בסימן תס"ט, בשם הרוקח. "לא יאמר כמה טורח פסח" אסור לבן אדם להתלונן על קושי בפסח. וממשיך הרוקח ומביא מהיושלמי, רשע מה הוא אומר מה העבודה הזאת לכם, מה טורח זה". רשע מתלונן שקשה לו להכין לפסח. למעשה הרבה שומעים תלונות שקשה ההכנות לפסח. " ומסביר ה"חג יעקב", כי הם יסבירו את הירושלמי שהתכוון דווקא לעבודה דהיינו קרבן פסח. שהיות וזה דאורייתא אסור לדבר נגד. אך מה שאנו מתלוננים על טורח עבודת הנקיון וההכנות, רוב הדברים הם חומרה יתירה וא"כ זה לא מעיקר הדין, וזה לא נכלל בירושלמי בגדר רשע.

המ"ב מביא בסוף סימן תל"ב בשם המהרי"ל "כל 30 יום לפני הפסח יזהר שלא לעשות חמץ באופן שאי אפשר להסירו בנטל" מ30 יום צריך להיזהר לא לשים חמץ במקום שאפשר לשכוח ממנו. ידוע הסיפור עם רבי שמואל סלנט בירושלים, שהגיע אליו בחוה"מ פסח, אבא לכלה, והתלונן שהבת שלו שהתחתנה רק לפני חודש רוצה להתגרש מפני שהאברך שנאמר עליו שהוא מדקדק במצוות ות"ח, פתאום היא רואה שהוא לא מדקדק. בא פסח ומצאו פה חמץ ושם חמץ, הוא לא בדק מספיק את הבית לפני פסח. הר"ש סלנט שהכיר את המשפחה התפלא ואמר קראו לחתן לפני. החתן הגיע, ולבש כמנהגם שטריימל. ר"ש צעק עליו מה זה צריך להיות, ותוך כדי כך זרק את השטריימל שלו על הארץ ואמר לא מתאים לך ללבוש שטריימל, ואז פתאום מהשטריימל נפלו הרבה גרגרי חיטה. כח מנהג ירושלים היה לזרוק חיטין על החתן בדרך לחופה... רואים שיש מקומות שגם דברים פשוטים לא שמים לב וזה מה שאומר המהרי"יל שמ30 יום צריכים להיזהר. לפני כשנתיים סיפר לי הגאון הרב שטינמן ששמע בשם ר' שלום שבדרון שבליל הסדר ר"ש התיישב עם הקיטל והבקטשע, וללא כוונה הכניס יש לכיס והרגיש חתיכת חלה. ואז נזכר שבפעם הקודמת שלבש את הקיטל היה במוצאי יום כיפור, שהיה צריך ללכת לפדיון הבן, והלך מבית הכנסת ישר למקום הפדיון, ובסעודה הרי יש מנהג לקחת חלה הביתה לסגולה, והוא שם בתוך הכיס ונשאר שם עד פסח.

א"כ זהו דין שצריך להיזהר כבר 30 יום לפני פסח.

הדברים שאנו הולכים לדבר עכשיו, שאף אחד לא יקבל "שוק". צריכים לדעת שי שני דברים. בהלכות נקיון לפסח על אף שבד"כ הפיקוד על הנקיון זה תפקיד האשה, על כל יהודי לדאוג על נקיון הבית . בשעור זה נברר מה החיוב שלנו לעשות בהכנות הנקיון לפסח. בוודאי מי שי לו הרבה כוח ויתר שאת ויתר עוז, אולי אפשר לומר שכל המרבה הרי זה משובח. אך אנו צריכים לדעת מה אני חייב לעשות לפסח ומה אינו מן הדין. יכול להיות שאחרי השיעור אף אחד לא ישנה את צורת נקיון הבית, אבל יש 2 אופנים בהכנה לפסח. יש בן אדם כשמכין לפסח ומגיע הפסח, הוא מרגיש שלא עשה מספיק. והוא מגיע לפסח שבור ורצוץ גשמית ונפשית. אנו רוצים להסביר מה עיקר החיוב בהכנה לפסח כדי לא להגיע למצב זה. כדאי גם ללמד את בני הבית את הנושא. מי שיש לו מסורת לעשות יותר מה טוב, אבל ההרגשה תהיה אחרת בחינת עשיתי יותר ממה שצריך.

שמעתי מרופא מומחה שהרבה פעמים אחרי פסח, מקבלים הרבה פניות מנשים שסובלות מבעיות של מתח וכו' כתוצאה מההכנות לפסח. זה נגרם מכך שאמנם הנשים צדקניות ורוצות לעשות את המקסימום, אבל יש לדעת את הגבול, ולהרגיש שעשתה מעבר לחיוב בחינת אינו מצווה ועושה, ואז אם תרגיש קושי תפסיק. והכי חשוב בחיוב של הבעלים, שיום טוב של פסח זה לא מצוות עשה שהזמן גרמא. יש מצוות שימחה של יום טוב. המ"ב מביא בסימן תקכ"ט שגם נשים חיוב במצוות שמחה. ומה שקורה זה שנשים מגיעות תשושות לחג כי בזבזו את הכוח לדברים שלא חייבים, ועכשיו אין להם את הכוח לדברים שחובה כמו סיפור יציאת מצריים ושתיחת 4 כוסות. נתקלים הרבה פעמים בשאלה אם שתו 4 כוסות ברצף ןלא לפי סדר ההגדה, וההלכה היא שלא יצאו. גם אין הלכה להירדם בין כוס לכוס.

נעבור למעשה. כל מה שנאמר זה לא דעתי אלא הובא מהפוסקים הרב אלישיב שליט"א והרב נסים קרליץ שליט"א, הכל לוקט הלכה למעשה!

כתוב בפסוק "לא יראה לך חמץ ולא ימצא לך שאור" הגמ' דורשת שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים. ז"א מהתורה מספיק שבע"פ יאמר היהודי, כל החמץ שיש לי ברשותי אני מפקיר אותו כעפרא דארעא. מהתורה הוא צדיק גמור. אך חז"ל אמרו שאם נשאיר את החמץ, גם אם הוא הפקר בתוך הבית שלנו, הרי מתוך הרגל אפשר ח"ו להיכשל. ממילא החמירו חז"ל להוציא את הכל. לעשות בדיקת חמץ, לחפש ולבער הכל מרשותו. בשנים האחרונות התרבה המנהג למכור את החמץ לגוי. ומדרבנן אסור שהחמץ של הגוי יהיה ברשותי היות ואני רגיל בזה, ולכן המנהג להשכיר לגוי את מקום החמץ, ומעיקר הדין אפילו מדרבנו אין בזה שום איסור. אני יכול למכור הכל לגוי, לסגור את הארון ולכתוב מכור. יש כאלו שמקפידים מסיבות שנראה בהמשך לא למכור לגוי, אך מהתורה מכירה לגוי כיון שזה לא חמץ שלי וגם לא ברשותי אז אין בזה כל בעיה.

ממילא לפי זה עד כמה אני מחויב לנקות את החמץ בבית שלי. פעם היו בבית העשירים, הרבה חדרים והרבה עבדים ושפחות שטרחו לנקות. בבתי העניים היה בקושי חדר אחד, שולחן אחד, אפילו מספיק סכו"ם לא תמיד היה, אז לא הייתה הרבה עבודה. היום אנו תופסים את החבל משני קצותיו. הבתים ב"ה גדולים, 2-3 חדרים לפחות, לא חסרים חפצים ובגדים בבית. יש בגדים של קיץ ושל חורף של יום חול ושל שבת, ושל שמחות וימי הולדת ואפילו מחברת שלמה לא תספיק לרשום את כל המלאי שבבית. וכל שנה הכל נכנס והכל יוצא. אומרים שבזכות פסח יודעים מה בדיוק יש בבית. וזה המון עבודה.


כלי מטבח

היסוד הוא כך. פעם היו מנקים כל כלי וכלי והיו מגעילים ומשתמשים באותם הכלים של כל השנה גם לפסח. אז באמת היו צריכים להקפיד לפי כל הלכות ההכשרה למרק היטב, להוריד ידיות וכו'. היום אנחנו לא משתמשים עם כלים של כל השנה, ולכן לפי ההלכה אין לי שום חיוב לנקות שום כלי לפסח. אני יכול לשים את הכלים בארון, ולמכור לגוי לא את הכלי עצמו, כדי שלא יתחייב טבילה כדין כלי של גוי, אלא מוכרים את כל החמץ שדבוק ומחובר לכלי. וזה מותר לכתחילה. תשאלו אותי מה יעשה הגוי עם כל שיירי המזון שדבוקים לכלי? זה לא העסק שלי. ואם תשאלו מה שייך קניין בפירור פה ופירור שם, אלא שאני מצרף את זה לקניין של שאר דברים כמו סבונים, משקאות ודברים שהם חמץ גמור שאני מוכר. א"כ לפי מה שאמר לי הרב אלישיב, לא צריך בכלל לנקות אלא לשים בארון ולמכור החמץ לגוי. יש כאלה שלא שלמים עם עצמם למכור ממש פירורי ושיירי חמץ שאפשר לראות אותם לגוי. יש פתרון גם לזה. כי ברגע שרחצתי את הכלי עם קצת סבון או חומר אחר, ממילא פירורים אלו (מדובר בבית רגיל שלאחר השימוש רוחצים הכלי ובוודאי לא נשאר כזית חמץ דבוק), ממילא הכלי הזה מוגדר כמטונף. ואפילו אם לא נפסל לאכילת כלב שאז בודאי אין חיוב, אומר החפץ חיים במ"ב בתמ"ב ס"ק ל"ג, ש"פירורין שהם פחות מכזית ומטונף קצת, לכ"ע אין צריך לבער." ולכן מן הדין אפילו בלי המכירה היה אפשר לצאת ידי חובה, ועתה כשאנו מוכרים אז לכתחילה מותר לסגור את כל הכלים והסירים בארון, ובכך חוסכים לפחות שלושה ימים מעת לעת של עבודה קשה לבני הבית. אין צורך לשבור את הציפורנים ולקרצף שעות ארוכות כל סיר....


ארון בגדים

יש לנו ב"ה הרבה ארונות והרבה בגדים. ברובם לא ממש משתמשים בפסח. מעיקר הדין לא חייבים לבדוק את הארון. אפשר לסגור אותו ולמכור את כל החמץ שבתוכו לגוי, וכן להשכיר את המקום לגוי, ואז קיבלתי חמץ של גוי במקום של גוי. ולמצה צריך לנקות. אולי יש שם חמץ? על צד של אולי ברשות הגוי אין לי חיוב בדיקה.

בגדים שכן משתמשים בהם, בעיקר כשיש ילדים ויש מצב שיש מאות פריטים של בגדי ילדים כאשר יש להחליף תכופות, על פי דין אמר הרב נסים קרליץ שליט"א, שכל בגד של ילד שנכנס למכונת הכביסה והכיס היה בחוץ לא צריך דיקה. כי גם אם היה חמץ בכיס בודאי לא נותר חמץ, וגם אם יש פירור, כפי שאמרנו בודאי הוא מטונף, אם לא שנפסל מאכילת כלב. ואם שום חיוב של בדיקה נוספת. אם הכיסים היו בפנים אז יש חשש שאולי היה בכיס איזה ופלה או משהו דומה בתוך שקית שאז זה גם לא נפסל ויכול להיות כזית חמץ, מספיק להכניס את האצבעות לכיס, ואם לא מרגישים משהו גדול או שקית בכיס אין צורך להפוך את הכיסים ולבדוק בדיקה מדוקדקת. אולי גרעין של שלווה. אם הרגשתי אני מוציא אותו ואם לא הרי זה פחות מכזית ואחרי כביסה זה מטונף בודאי ויצאתי ידי חובה. כך בכמה דקות עוברים על כל הבגדים בארון.

בגדים רגילים, חזקה שהמים חדרו דרכם. יכולה להיות בעיה בבגדים שעשויים
מניילון או מחומרים אטומים למים אך זה נדיר.

ארונות שכבר נוקו לפסח, יש קצת בעיה לבדוק עם נר בתוך הארון. אנו צריכים להבין את היסוד של חיוב בדיקת חמץ. זה לא איזה מנהג לעשות הקפות עם נר נשמה. החיוב בבדיקת חמץ הוא לחפש עם נר דוקא במקום שיש בו חשש לחמץ. ממילא הגם שכתוב בשו"ע שהמכבד חדרו בי"ג, עדיין חייב לעשות בדיקת חמץ בי"ד, מבואר במ"ב שהפשט הוא שאנו חוששים שהיות ואת הנקיון הוא עשה ביום י"ג, אזי באור יום יש חשש שלא הגיע לכל מקום. הרי מהטעם הזה אמרו חז"ל שבדיקת חמץ ביום, גם בדיעבד לא יצא וזה מפני שהראות ביום בתוך הבית אינה מספקת. גם נר ביום בתוך הבית זה לא מספיק טוב. הבעיה היא שי בכל מיני מקומות חורים וסדקים שכאשר יש אור בחוץ ובחור יש חושך קשה לראת (כמו התופעה שביום כאשר בחוץ יש אור, אם מביטים לחלון של בית לא רואים כלום כי יחסית חשוך שם) אבל כתוב במפורש בהלכה שאכסדרה, שאור השמש מגיע אליה היטב ביום, או כנגד החלונות, מביא המ"ב שגם ביום מותר לבדוק כי יש ראות ברורה.
לפי זה, נתחיל מהקל אל הכבד. יש לי שולחן שניקיתי אותו ביום. אני רואה ברור שאין עליו פירור חמץ. אין בשולחן גם סדקים או חורים. אם כן השולחן הזה בדוק לגמרי ואין טעם לעבור שוב בלילה עם נר. מה הנר יוסיף לבדיקה? .ודבר שחזקתו בדוק אין חובה לבדקו שוב בליל י"ד. לגבי ארונות אמר לי הרב אליישיב שיש ארונות פורמייקה שאחרי שניקיתי וראיתי שאין חור ואין סדק, ולא שייך מקום שהתחבא שם חמץ ולא ראיתי, אז אין צורך לחזור ולבדוק שוב בליל י"ד.
אם כן על מה חייבו חכמים את בדיקת חמץ?
פעם בארונות היו שכיחים חורים וסדקים, (גם בימינו צריך לבדוק במקום שיש רווח בין הארון לקיר) וא"א לראות שם ברור וגם ביום עם נר לא מועיל. ולכן צריך לבדוק עם נר דווקא בלילה.
יש מצבים למשל בארונות מטבח פינתיים או שיש פינתי מרוחק שלא רואים בו טוב ואז צריך בדיקה דווקא בלילה.

ארונות בגדים שנמצאים בחדר הורים. אם אין ילדים שמסתובבים שם, הרי ארונות אלו הם בחזקת מקום שאין מכניסים בו חמץ. ואם לא נוהגים לאכול בחדר השינה הרי על פי דין אין הארונות חייבים כלל בדיקה. אם יש ילדים בבית, אמנם המ"ב מביא שכאשר יש ילדים צריך לחשוש בכל מקום, בכל זאת תלוי איפה. בארונות למעלה ילדים קטנים לא מגיעים. וכפי שאמרנו מקודם איך לנקות ולבדוק את הבגדים עצמם. אך הארון אח"כ אין חיוב בדיקה בליל י"ד. אין צורך לעשות מהפיכה לרוקן הכל כולל המדפים וכו'. ..

אמר לי רבנו נסים, שפעמים רבות יש ארונות של מגבות שלפעמים באמצע הסעודה יש צורך במגבת ומוציאים מהארון, פה יש חשש שמא נפל חמץ לארון, או אם יש ילדים קטנים שלפעמים יש צורך להחליף אותם באמצע הסעודה ואחד מההורים הלך לחדר ולקח עמו חמץ. זה דומה למה שהמשנה מביאה על השמש שהולך להביא יין באמצע הסעודה וכו'. ארונות אלו יש בהם חיוב בדיקה מעיקר הדין לפי הכללים שהסברנו.

וכפי ששואלים האם בדיקה מראש מועילה, דהיינו יבדוק את כל הבית כמה ימים לפני פסח ויפטר מבדיקת חמץ בע"פ. הביא שער הציון שאם בדק קודם ליל י"ד הבדיקה תועיל אך יש להשאיר משהו לליל י"ד כי רק אז אפשר לברך על הבדיקה. וכמו שיש דין שאסור לעשות מצווה אם מבטלים את הברכה, כך גם כאן צריך להשאיר משהו לא בדוק בשביל ברכת המצווה. וצריך להוסיף שלא לנהוג כאלה שמשאירים אמה על אמה בלבד, ואז מברכים על ביטול חמץ. זה לא טוב כי בדיקה צריכה להיות במקום שיש חשש מראש שימצא שם חמץ. הבדיקה היא לא סתם מנהג להקיף את הבית.

הרצפה

בזמן הזה ב"ה זכה הדור שאין (כמעט) מצב של חורים וסדקים בקרקע. מספיק לשטוף את הרצפה במים עם סבון, אפשר להוסיף אקונומיקה בשביל ההרגשה הטובה, ובכך הרצפה נקיה לפסח, לא יכול להיות שום חמץ. כזית בודאי שאין, ואפילו נשאר פרור זה ודאי מטונף קצת וכפי שאמר המ"ב לכו"ע אין חיוב בדיקה כלל.




המקרר

המקרר הוא מסכן גדול. מה שעושים לו לפני פסח. עובדים עליו שעות ארוכות לחינם. על פי ההלכה זמן ניקוי המקרר לא צריך להיות יותר מחצי שעה. אין הדל בין המקרר לשאר הארונות והמקומות. לוקחים מים עם סבון, מנקים את המדפים והדפנות, מה שיורד יורד, ואם לא וזה דבר שרואים אז מורידים אותו. כל הנקודות הקטנות שנשארות, אפילו אם נגיד שהם חמץ, בודאי זה מטונף קצת ואין חיוב ביעור בכלל. ואין בעיה שישאר. רק יש נקודה אחרת. הרי סוף כל סוף הרי בפסח אנחנו מחפשים חומרות, פה יש חומרה שיש לה מקום. זו הנהגה טובה לכל בית. זו לא חומרה שלוקחת זמן אבל הנהגה טובה, שלא שמים שום כלי פסח על מקום שהיה שם כלי חמץ. אולי נשאר פרור של חמץ והוא ידבק לכלי פסח. לוקחים חתיכה נייר, או יש היום משהו למקרר מפלסטיק עם חריצים כמו רשת, כדי יכנס לתוכו אויר. ואת זה שמים על המדפים, גם על הקיר של המקרר בצד המדפים תולים נייר, כדי שהכלי לא יגע המקום שנגע כלי של חמץ. זה דבר שלא לוקח כמעט זמן לבצעו.
לעתים יש במקרר ובעיקר בפריזר רשת שאי אפשר לפרק ורואים מתחתיה פירורים ממש, במקרה זה אין מה לעשות, רוחצים עד כמה שאפשר, (אפשר גם לרסס בחומר ניקוי או הדברה) ומבטלים.

השולחן

את השולחן כמו שאמרנו מנקים פעם אחת, היטב, כל מה שמובא בש"ע שצריך להגעיל את השולחנות ואת השיש, זה לא נוגע לנו. מפני שהיום לא מקובל להשתמש בכלים חמים ממש על השיש. (ומי שכן משתמש ברור שעליו להגעיל). ברוב הבתים לפי השימוש של ימינו, יש לנקות טוב עם מים וסבון, מה שיורד יורד, ומה שלא יורד בין כך מטונף קצת, וחוץ מזה נוהגים לכסות בפלסטיק או פי.וי.סי או נייר כסף (לא הסוג הדק). וזה מספיק לכו"ע ואין חיוב ביעור. רק שיש פה את החומרה שלא מניחים סיר כלי ראשון ממש על כיסוי השיש, אלא עוד כיסוי כמו קרש מפריד וכדו'. ההחמרה היא שיש שני כיסויים וזה יותר ממה שצריך מעיקר הדין. ואין צורך כמו שטועים רבים ומחמירים ללא צורך ללבן באבן ולשפוך רותחין וכו'. החומרה שנוהגים פה כמו שאמרנו במקרר, זה לנקות גם את הקרמיקה בצד השיש עד הגובה שהסירים נוגעים ולצפות גם שם בניר כסף או ניילון חד פעמי. כמו שאמרנו זה לא מעיקר הדין רק חומרה שבמקרה זה רצויה.


הגז

נקיון הגז ידוע כעבודה קשה לבני הבית. הגז נחלק לשלושה חלקים. יש את החצובה שזה החלק השחור שעליו עומד ונוגע הסיר. יש את הברזל שממנו יוצא האש שנקרא ברנר, והחלק השלישי זה הפלטה העליונה שעליה נופלים בד"כ הפירורים ושיירי האוכל.
החצובה היא החמורה מכולם. כל השנה נוגע בזה ממש חמץ גמור. במציאות לנקות את זה מאוד קשה. אפשר לנקות ולגרד טוב טוב וגם לשרף באש, אבל היות ובד"כ מכסים ועוטפים אותו בנייר כסף עבה, יותר מזה לא צריך, כי שום דבר לא יכול להגיע לסיר. אך פה שוב יש מקום לחומרה מועילה, לקנות חצובות
מיוחדות לפסח. זה לא הדבר הכי יקר, וגם אם זו הוצאה, עדיף להשקיע בזה את הוצאות פסח ולא בדברים שאין ביניהם קשר להוצאות החג. מפני שזה ממש מניחים עליו ונופל עליו חמץ בפסח. וזו חומרה כי מעיר הדין יש לנקות טוב, אם אני רואה שנשאר עליו משהו שלא יורד אפשר לשרוף באש, ואז בודאי נפסל לאכילת כלב, מכסים אותו בנייר כסף ואז זה כשר מעיקר הדין.
הברנרים רק מנקים עם מים וסבון היטב, והאש עצמה מלבנת אותו ואין צורך לשעות יותר.
הפלטה בין כך לא משמשת להניח עליה אוכל כל השנה, אלא שלפעמים נופל עליה חמץ, מנקים אותה טוב, מכסים עם נייר כסף וזה כשר לפסח. במקרה שלא כיסו את הפלטה ונפל עליה אוכל בפסח אז לכתחילה לא אוכלים את זה בפסח (כי בפסח מקפידים לכתחילה אפילו באינו בן יומו, כי יש שם בליעות של חמץ).
מצוי מאוד בגז. שיש פלטה פנימית שנופל עליה אוכל מהרווח שליד הברנרים. בעיקרון מה שנפל פנימה זה מטונף לגמרי, אם אפשר לפרק ולנקות מה שיוצא. מה שלא יוצא בקלות אין צורך לגרד, אפשר להשאיר כי הכל שם מטונף מאוד, ובנוסף אני מבטל אותו. וגם על הצד שיש שם משהו אני מפקיר אותו וזה מספיק.

הכיור

את הכיור במטבח קשה להכשיר. מה שמקובל היום ברוב הבתים זה לנקות טוב, ואפשר לשפוך משום חומרה מים חמים מהקומקום, ושמים כיור פלסטיק או אלומיניום בתוך הכיור. רק שפה צריך להיזהר מלכתחילה שלא יגע הכיור בתחתית הכיור עצמו, כי סוף כל סוף אולי יצאו מים חמים בפסח ויחברו את שניהם, או שי סתימה לפעמים, צריך להגביה מעט, אפשר עם חתיכות של לגו או דופלו וזה מספיק. גם עם יש הצפה בפסח והמים עולים זה בסדר כי זה לא ממש חם והכל מלוכלך ומטונף, אך לכתחילה צריך להיזהר בזה.

מקום יציאת המים לכיוון הביוב, צריך לשפוך אקונומיקה כי חוששים שנשאר משהו שראוי לאכילת כלב.

ברזים

לגבי הברזים נוהגים לכתחילה לשים מסנן על הברז, שאולי יש משהו בתוכו וזה חומרה . רצויה. מי שיש לו מסנן כל השנה לא חייב להחליף. אפשר להוריד ולנקות היטב ולהחזיר. הברז שיוצא ממנו מים חמים יש לו דין של כלי ראשון צריך לנקות היטב, לשפוך על זה מים חמים, אם אפשר גם להחדיר פנימה לתוך הברז, וזה נהיה כשר לפסח.

מיקסר

בנוגע למיקסר, זה דבר שיש בכל בית ומלא שאריות קמח ובצק וכו', על פי הדין אם לא משתמשים במיקסר בפסח, יכול לשים אותו כמות שהוא בארון עם החמץ שבארון (צריך לראות שאין עליו כזית חמץ ממש), כי גם אם יש פירורים גם מי שמקפיד לא למכור חמץ גמור בפסח אמר ר"נ קרליץ שיש על מה לסמוך ואפשר למכור הכל וחוסכים את כל העבודה.

נפה.

את הנפה רוחצים פעם אחת, מה שיורד יורד, מה שלא יורד לא יורד, ממילא כל מה שנדבק שם אני מוכר לגוי, וזה נהיה חמץ של גוי ברשות הגוי, זה לא שלי בכלל, מותר לי לכתחילה לשים אותו שם.

מיקרוגל

הרבנים מורים לכתחילה לא להעביר מיקרוגל לשימוש בפסח, מי שיש לו בעיה מיוחדת משום חולים או משום זקנים, צריך לעשות שאלת רב אישית.

פלטה של שבת

פלטה קשה להכשיר כי כל השנה זו מתכת שממש נוגע בה חמץ, צריך לנקות היטב כמה שאפשר, מכסים אותו עם ניר כסף עבה, על פי דין זה מספיק, להידור אומרים שלכתחילה יהפוך קודם את הפך על להבת הגז, ויתן ללהב לשרוף את החלק העליון של הפח במשך כמה דקות. אותו דבר לגבי פלטה חשמלית (כמובן בלי לשרוף באש).

מפות

מפות שולחן, על פי דין, פעם היו אומרים שחייבים להרתיח את המפות לפני פסח, היום זה כמעט לא שייך כי המפות עשויות מטרלין או ניילון. על פי הלכה אין חיוב למפות מיוחדות לפסח, מספיק ניקוי במכונת הכביסה, מה שנשאר נפסל מאכילת כלב, יש כאלה שמקפידים לקנות מפות אחרות לפסח מה טוב, יש כאלה שרק מוסיפים עוד מפת ניילון חד פעמית, ובודא לכתחילה זה מספיק.

מגבות

מגבות לכלים במטבח, על פי דין הלכה אפשר להשתמש באותן המפות, כמו שאמרנו לגבי מפות.

מדיח כלים

גם מדיח כלים כמו במיקרוגל לדעת הרבנים אי אפשר להעביר מחמץ לפסח, זה מאוד מסובך, מי שיש לו וחייב להשתמש בפסח, חייב לשאול את הרב שלו כיצד לנהוג.

שיניים תותבות

מי שיש לו שיניים תותבות, או גשר או פלטה בתוך הפה, העצה להכשיר לפסח היא ש24 שעות לפני זמן איסור חמץ, ז"א מיום ראשון בבוקר, לא ישתמשו בחמץ חם, אין בעיה עם עוגות או ביסקויטים, אך לא ביחד עם הקפה, ואח"כ ינקה טוב, ישים בתוך כוס, ישפוך על זה מים חמים והקומקום וזה מספיק. כמובן שמי שיש לו סתימה בתוך הפה זו אותה הבעיה, כי החומר של הסתימות הוא גם בולע, ולמי אין בימינו סתימות. בודאי לא נחייב לשפוך מים חמים מהקומקום לתוך הפה, אלא יקפיד לכתחילה לא לאכול חמץ חם מיום ראשון בבוקר.


סידורים וברכונים

מקובל שכל השנה נמצאים ממש בחמץ, לא חיבים לעמוד שעות ולנקות כל עמוד ועמוד מהפירורים שנדבקו, אלא אפשר לשים בשקית ובארון של החמץ, וכמו שאמרנו כמובן אין לגוי מה לעשות עם זה, אלא שאנו מוכרים את החמץ שדבוק לגוי וזה מספיק.


שואב אבק

לזכור שאחרי שניקו את החמץ עם השואב יש לנקות אותו לפני פסח.


בשעה שרוחצים את הדירה יש להיזהר על המזוזות, תמיד אחרי פסח יש הרבה שאלות ובעיות שהמים פגעו במזוזות, צריך לשים את הלב לכך.

ארון והספרים
יש איזה מנהג שלא ברור המקור שלו. יש החושבים שפעם בשנה צריכים להראות לכל השכונה כמה ספרים יש בבית. שמים אותם על המעקה ודופקים אשמנו, בגדנו....... הרי אם כן יש חמץ זה לא בדיוק מוציא אותו, אז על פי דין בנוגע לארון ספרים, אם זה ארון שאין לו גב אלא זה כמו עמודון עם מדפים, אז אין חשש שיש חשש מאחורי הספרים, אז על פי דין אין צורך להוציא את הספרים. אם יש לארון והמדפים גב, אז חוששים שמא הילדים זרקו חמץ מאחורי הספרים ואז יש להוציא את הספרים ולבדוק.
יכול להיות שיש פירורים בספרים שלמדו וקראו על שולחן עם חמץ. בד"כ הפירורים האלה הם בחזקת מטונף קצת, ועל פי דין אים חיוב לבדוק. ידוע שהחזו"א, לא יכל לבדוק את כל הספרים, אז הוא השכיר את מקום הספרים לגוי ומכר את החמץ שנדבק בהם, ושם סימן היכר וכתב שזה מכור לגוי.
אך מצד הדין לא נוהגים למכור את הספרים, וגם לא חוששים שהילדים הכניסו בתוכם חמץ.
כמובן שהעצה הכי טובה היא להקפיד על הספרים שלא יהיו בשעת הסעודה, ומי שיודע על ספר מסוים טוב שיבדוק. אמנם טוב לאוורר את הספרים, יש ספרים אם לא יפתחו אותם יתקלקלו, אבל בשביל זה יש את הקיץ הגדול ולא לעשות זאת בזמן הלחוץ של ההכנות לפסח.

המתקן ליבוש הכלים

יש מעל או ליד הכיור מקום מיוחד בד"כ מפלסטיק המשמש להעמדת הכלים ליבוש. על פי דין כל הכלים שמניחים שם הם קרים ונקיים ומספיק נקיון רגיל. יש הנוהגים לשים כלי מיוחד לפסח, וכמובן החומרה שאמרנו שנוהגים שלא לשים כלי פסח על מקום שהיו מניחים עליו כלי חמץ, אלא יש לשים כיסוי.


צעצועים

צעצועים של ילדים שאין בדעתו להשתמש בהם בפסח, יכול לשים אותם כמות שהם בארון, למכור את הארון לגוי ואת החמץ שעל הצעצועים, וזה חמץ של גוי במקום של גוי וכשר לכתחילה. מי שמקפיד ולא רוצה למכור לגוי, מספיק שיסתכל בארגז הצעצועים, אם יש חתיכת חמץ, אך בד"כ אין כזית ומה יש מטונף וכו'.
הצעצועים שרוצים להשתמש בהם בפסח, יש עצה פשוטה, לשים את הצעצועים בציפה של כרית, ומכניסים למכונת כביסה. סיבוב אחד וזה נקי בודאי. בדברים שלא שייך להרטיב, מספיק לבדוק בעין וכמובן לדאוג לא לשים את הצעצועים על השולחן עם מאכלי פסח.


תנורים

תנורים הם דבר שמשקיעים בהם הרבה כוחות. להלכה על פי דין יכול לסגור את התנור בלי לעשות כלום, ולמכור את החמץ שבו לגוי. אם אני רוצה להדר אני מנקה את התנור עם תכשיר ניקוי, אפשר לחמם כחצי שעה וזה מהודר. כמובן להשתמש בתנור של חמץ לפסח, לדעת הרבנים אסור, מי שכן צריך יש עצות וישאל את הרב. מה שמקובל היום זה לקנות תנור קטן לפסח,


טלפון

לא לשכוח לנקות את הטלפון אם יש במטבח, חוץ מהלשון הרע שאף אחד לא מדבר, נדבק חמץ מהידיים.

כמו כן יש לכסות את הידיות והכפתורים שעל התנור והגז וכן את כפתורי הברזים. הכי פשוט זה לעטוף בשקית ניילון ולסגור בגומיה. וזה כשר ומהודר לפסח.


מסילות התריסים.

יש חושבים שמצווה לעשות מקלחת על כל מי שעובר מתחת החלונות והמרפסות. אין לניקוי התריסים שום קשר לפסח, זהו נקיון אביב שראוי לעשות אחרי שבועות. אם יש ילדים בבית לפעמים משאירים משהו על המסילה, מספיק בדיקה קצרה בעין ולעבור עם מטלית עם מים וסבון ותוך 5 דקות מסיימים.


הספה

לפעמים יש חור בספה ואפשר אפילו לראות פירורים אך אי אפשר להגיע אליהם, כמו שאמרנו במקרר מספיק לבטל, ואם חושש ישפוך מעט מים עם סבון וזה נהיה מטונף וזה מספיק.

כמובן מי שיש לו זמן וכוחות מיותרים אשריו. הרא"ש מביא שאסור לצחוק על אלו שמקפידים ומחמירים, אך קודם צריך לדעת מי החיוב ואם ינהג כך אז אחרי שינקה לפסח עוד ישארו כמה שעות לישון.