קורבנות התודה

בכל מקרה לענינינו.
לוקחים אפר פרה אדומה תמימה אשר לא עלה עלה עול וגו', כמפורש:

(ב) זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְדֹוָד לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ
מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל:
(ג) וּנְתַתֶּם אֹתָהּ אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְהוֹצִיא אֹתָהּ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְשָׁחַט אֹתָהּ לְפָנָיו:
(ד) וְלָקַח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן מִדָּמָהּ בְּאֶצְבָּעוֹ וְהִזָּה אֶל נֹכַח פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד מִדָּמָהּ שֶׁבַע פְּעָמִים:
(ה) וְשָׂרַף אֶת הַפָּרָה לְעֵינָיו אֶת עֹרָהּ וְאֶת בְּשָׂרָהּ וְאֶת דָּמָהּ עַל פִּרְשָׁהּ יִשְׂרֹף:
(ו) וְלָקַח הַכֹּהֵן עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלָעַת וְהִשְׁלִיךְ אֶל תּוֹךְ שְׂרֵפַת הַפָּרָה:
(ז) וְכִבֶּס בְּגָדָיו הַכֹּהֵן וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם וְאַחַר יָבֹא אֶל הַמַּחֲנֶה וְטָמֵא הַכֹּהֵן עַד הָעָרֶב:
(ח) וְהַשּׂרֵף אֹתָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו בַּמַּיִם וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב:
(ט) וְאָסַף אִישׁ טָהוֹר אֵת אֵפֶר הַפָּרָה וְהִנִּיחַ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה בְּמָקוֹם טָהוֹר וְהָיְתָה לַעֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁמֶרֶת לְמֵי
נִדָּה חַטָּאת הִוא:
(יז)וְלָקְחוּ לַטָּמֵא מֵעֲפַר שְׂרֵפַת הַחַטָּאת וְנָתַן עָלָיו מַיִם חַיִּים אֶל כֶּלִי:
(יח) וְלָקַח אֵזוֹב וְטָבַל בַּמַּיִם אִישׁ טָהוֹר וְהִזָּה עַל הָאֹהֶל וְעַל כָּל הַכֵּלִים וְעַל הַנְּפָשׁוֹת אֲשֶׁר הָיוּ שָׁם וְעַל הַנֹּגֵעַ בַּעֶצֶם אוֹ בֶחָלָל אוֹ בַמֵּת אוֹ בַקָּבֶר:

והטמא מגיע לפחות שלושה ימים מיום טומאתו, ואז מזים עליו בשלישי ובשביעי והוא טובל וטהור.
מי מזה?
וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל הַטָּמֵא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְחִטְּאוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר בָּעָרֶב:

או בלשונו של הרמב"ם:

כיצד מטהרים טמא מת במי נדה לוקח אדם טהור שלשה קלחין של אזוב ואוגדן אגודה אחת ובכל בד ובד
גבעול אחד וטובל ראשי גבעולין במי נדה שבכלי ומתכוין ומזה על האדם או על הכלים ביום השלישי
וביום השביעי אחר שתנץ החמה ואם הזה משעלה עמוד השחר כשר ואחר שיזה עליו ביום השביעי טובל
ביום ומעריב שמשו והרי הוא טהור לערב...

כמובן שטבילה היא במקוה כשר כדת. (אין צורך במים חיים כמו ל"מי החטאת") תוקן על ידי - oolloo - 20/04/2006 11:34:41

הוא טוען שהוא נגע במת לפני שבועיים.

אפשר כבר להזות עליו, או שצריך שהוא יטבול קודם?

כמדומני שלא. הטבילה היא בסופו של התהליך. אך לא יספיק שהוא אומר, נרצה שיספור לפנינו שלושה ימים בכדי להיות בטוחים שהוא לפחות ביום השלישי. תוקן על ידי - oolloo - 20/04/2006 11:59:20

טוב, חיכינו שלושה ימים. מאיפה משיגים עכשיו אפר פרה אדומה ומי מזה עליו?

אפר היה במחסנים... לא מכינים את זה מהרגע להרגע. לוקחים פרה אדומה תמימה אר לא עלה עליה עול וכו' שוחטים, זורקים את דמה ומפשיטים אותה ואז מתחיל תהליך השרפה עם העץ ארז ואזוב כמפורש בכתובים לעיל. בסופו של תהליך יש לנו אפר פרה אדומה, אותו שמים על מים חיים ואדם טהור מזה על האדם הטמא.

אוקיי.

חיכו שלושה ימים והיזו עליו.

חיכו ליום השביעי והיזו עליו.

עכשיו הוא צריך לטבול.

אפשר ללכת לים לצורך הטבילה?

כמדומני שכן, ים או כל מקוה מים שאינם שאובים יהיה טוב לכך.

טוב, אז הוא טבל ועכשיו הוא טהור ומוכן.

יש לו כבש בן שנה, 40 לחמים, סולת ויין, והוא כבר רוצה להקריב את קרבן התודה.

1) [צריך גם מלח ושמן להביא?]

2) אפשר להיכנס עכשיו לבית המקדש, או שצריך לחכות בחוץ עד שהכהנים יבצעו את התהליך בשבילו?

לגבי שמן הזכרנו שאם הבאת קרבן ממין העיזים או מצעירי הצאן אתה מביא עשרון סולת בלול בשמן רביעית ההין ויין גם רביעית ההין. אם הוא צאן מבוגר יביא 2 עשרונים סולת עם שלישית ההין שמן ואותה כמות גם יין. אם הביא בקר 3 עשרונים עם חצי ההין יין ושמן. מלח הוא לא מביא כלל, המלח הוא תמיד משל ציבור שלא כמו הלבונה שאותה צריך להביא מהבית. הגמרא לומדת זאת מכך שהרי על המלח נאמר שהוא ברית עולם והרי כתוב (ויקרא כד,ח) שכל מה שהוא ברית עולם אינו בא משל היחיד אלא מכל בני ישראל, לכן מביאים את המלח משל ציבור. מרגש לראות את הדגשה זאת של התורה, הברית בינינו לבין הקב"ה אינה בין כל יהודי פרטי לבינו אלא בינינו כעם, ה' בחר בנו כאומה להוביל את רעיון היחוד בעולם וזה לא יכול להתבצע על ידי יחיד אלא אך ורק ע"י קבוצת אוכלוסיה שחי-ה את חיי-ה ע"פ עקרונות מסוימים ומראה שזו הדרך האידיאלית והנכונה לראות את המציאות. המלח מבטא את הברית הזאת ולכן יגיע דווקא משל ציבור. עכשיו הוא נכנס לבית המקדש ואפשר להתחיל בסדר ההקרבה של הקורבן.