פילו,
לענ"ד אפשר להגן על לייבניץ אך ורק אם מוותרים על תורתו.
לעצם דבריך, אתייחס עד כמה שהבנתי (ראה הערתו של פרעתוני, שגם אנוכי הקטן מצטרף אליה, פרט להקשר שנוגע אליי, ודוק היטב).
חשוב להבחין בין שני מישורים שבהם התכונות באות לידי ביטוי: התכונות של העצם כשהוא לעצמו, והתכונות כפי שהן נתפסות אצלנו. האדמומיות של הדם אינה קיימת בדם אלא אך ורק אצלנו בהכרה. הדם עצמו ניחן בתכונות בליעה ופליטה כתוצאה מהמבנה המולקולרי שלו. כך גם ה'אור' אינו קיים בעולם עצמו, אלא אך ורק בהכרתנו. בעולם עצמו קיימים גלים אלקטרומגנטיים, שבפוגעם ברשתית שלנו יוצרים בהכרה תחושה/חוויה של אור.
התכונות של העצם אכן בלתי נפרדות ממנו, וההתייחסות אליהן כמשהו אחר היא הפשטה. בדיוק בגלל זה המציא אפלטון את האידיאות שלו, כדי לומר שישנו עולם אחר, שבו קיימות צורות מופשטות. אבל שם הן מהוות יישים, ולא תכונות שנספחות לעצמים. האידיאות המופשטות שייכות לכמה וכמה עצמים (אידיאת האדמומיות שייכת ל(=מופיעה ב) כל העצמים האדומים. האדמומיות של עצם קונקרטי היא כמובן פרטיקולרית, ורלוונטית רק אליו. אבל היא אינה יש אלא רק משהו שנספח ליש (=תכונה של עצם).
|
|
עבור תגובך הראשונה שאהבתי ועבור השניה שעוד יותר אהבתי.
