גמ' פז: - פט
היתר אכילת פועל [כי תבא] משעת גמר מלאכה (לרש"י - כשתולשין) [ואל כליך, דיש - לאפוקי בצלים קטנים מבין גדולים]*
עד גמר מלאכה למעשר ולחלה (רש"י - למאוחר שבו) [דיש]*:namespace prefix = o />
בכל מיני [חרמש, קמה] גידולי קרקע [דיש] אפי' תלוש [קמה - אם אינו ענין, כי תבא - אפי' לכתף, היקש חוסם לנחסם] ופטור ממעשר [כנפשך (אסמכתא), כלוקח]
בכרם גוי מותר לתת לכליך [רעך, גזל עכו"ם מותר]
אסור לאכול: דהקדש [רעך], מוצץ [ואכלת], עם דבר אחר [ענבים] (וספק בהבהב באור (רש"י - למתק)), אכילה גסה [שבעך], בביטול מלאכה, (חולה)
חסם פועל פטור (רש"י - מלא תחסום) [כנפשך]
רשאי בעה"ב להשקותו יין, רשאי פועל לטבל פת בציר [אכשורי גברא]
חיוב מעשר (לל"ב בזיתים וענבים דלאו בני גורן):
ר' ינאי - משיראה פני הבית [בערתי הקדש מן הבית] דרך שער [בשעריך]
ר' יוחנן - פני חצר [ואכלו בשעריך] המשתמרת [הבית]
נופה לחצר, לבית - בעה"ב ושוכר פטורין ממעשר [עיניו בתאנתו (לרש"י - בעיקרה העומד בחוץ)]
ולוקח חייב [עיניו במקחו (לרש"י - משנתלשו באו לבית)]
מעשר רק מדרבנן במוכר [עשר תעשר ואכלת], בלוקח [זרעך]
גמר מלאכה לקישואים ודלועים משהתחיל ליטול הפיקס
מקח, קצץ (לרש"י - ע"מ לאכול), ספיתא במלח קובע למעשר (מדרבנן) בשתים שתים [אסמכתא - כי קבצם כעמיר גורנה (לרש"י - שם גורן על ב' עם חשיבות)]
רש"י פח. - פט:
לרש"י - מקח קובע אפי' קודם שנגמרה מלאכתו למעשר [זבניה אחשביה]
לרש"י - כל האילן בחצר - בעה"ב חייב במעשר
חיוב מעשר אחר כיבוש וחילוק [רש"י כאן - עשר תעשר וכו' במקום אשר יבחר - משנבחרה שילה,
רש"י כתובות - תבואת זרעך - המיוחדת לך, בשנה השלישית שנת המעשר - תלוי במנין שמיטות]
מותר לפועל לספות במלח - לרש"י בנתן רשות
גמ' צ. - צא:
לא תחסום:
אפי' במחובר [פח: - רעך רעך, היקש חוסם לנחסם] (צא: - וספק אם מותר בשבלין אחרים), חסמה מבחוץ [בשעת דישה לא תהא חסימה]
פטור: 1) מרכס בתבואה (רש"י - דש אחר שרייה במים להסיר קליפתה [חיוב מעשר משעת דישה]),
2) דש בתרומה ומעשר שני לר"מ או חוץ לחומה לר"י (בשבלין) [לרש"י - סתם דיש לפני מירוח]
(חוץ מגידולי תרומה, של דמאי [דרבנן])
אבל תולה בה בול לת"ק מאותו מין, לר"ש כרשינים מפני מראית עין,
3) אחר גמר מלאכה למעשר [דיש],
4) מתרזת [לא מעלי],
5) נכרי בפר ישראל - וספק אם יש איסור אמירה לנכרי (לרש"י - בדישה דגוי) [רק לאו],
6) החוסם שחבירו דש (וכן בכלאים),
7) חסמה בקול לר"ל [אינו מעשה] ור' יוחנן חולק [עקימת שפתיו הוי מעשה] (וכן בכלאים)
וספק: בקוץ בפיה, ארי מבחוץ, בנה מבחוץ, צמאה למים, פרס ע"ג דישה
מותר להרעיב פרתו, מותר לשוכר להאכילו קש (לל"ב קודם שנכנס לדישה)
גוים מסרסין עבורו ימכור (רבא - לשחיטה, אביי - אף לחרישה) [הערמה - אמירה לנכרי, לפני עור לר' חידקא]
לבנו קטן מח', יחליף עם חבירו כשסרס שלא מדעתו
החוסם לוקה ומשלם ד' קבין לפרה וג' לחמור [כר"מ, רבא - לצאת י"ש (לרבי דרש"י - אי תפיס לא מפקינן) [כאתנן בעריות [לרש"י - אתנן סתמא כתיב]], ר"פ - חיוב מזונות משמשך]
פת חלבי\בשרי בדיעבד אסור
מותר להכניס כלאים לדיר (חוץ מעושה לפריצותא),
ובמינו אפי' כמכחול בשפופרת [לא תרביע בהמתך כלאים, בעבידתיה טריד]
תוקן על ידי - אזרחי - 10/04/2006 19:23:41
