גניבת אפיקומן , זה רציני ?

מנין ההיתר לגנוב אפיקומן בליל פסח ???
ושלא תאמרו שלא מדובר במנהג רציני
הסיפור על ר' יהונתן איבשיץ ידוע ואף ראיתי במקום אחר שיש לו המשך שגם אליו יש שאלה האם מותר לא לומר דברי אמת

הנה :

מנהג קהילות רבות שהילדים גונבים את האפיקומן שהוצפן ביחץ, ותמורתו דורשים מה שדורשים.
יש מעשה ידוע בר' יהונתן אייבשיץ שגנב ודרש מתנה פלונית. כשהחזיר לאביו את האפיקומן, סירב אביו לחלק לו מהאפיקומן עד שיוותר על דרישתו...
אלא מה, ממולח כמו ר' יהונתן, לא לקח סיכון. עוד לפני כן הוא שמר לעצמו שבר מצה מהאפיקומן - על כל צרה...
זה הסיפור המקובל, אני שמעתי המשך. כשהאבא ראה כי כלתה אליו הרעה, הניח את האפיקומן על השולחן. קם הבן ולקח שטיק. שאל האבא, למה לקחת? הרי יש לך כבר אפיקומן! השיב לו ר' יהונתן שזו בכלל לא היתה מצת אפיקומן, זו היתה סתם מצה שאמורה לגרום לאבא להרפות אחיזה מהאפיקומן...

מקור:
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1870924

ב"ה.

נישטאיך, שלום!

א. בתשובה שהבאת מדובר אודות פורים, ומודגש "הרי שכתב שבזמן הנזכר אין בו משום גזל אבל קודם לכן וכן אחר כן יש בו משום גזל ועובר על לא תגזול מ"מ בזמנו משום שמחת פורים לא אקרי גזל כיון שאינו עושה על מנת לגזול ולהרויח אלא משום שמחת פורים".
אמנם ייתכן שמהניסוח הכוללני של השו"ע (אף שגם הוא בהלכות פורים), ניתן לראות בזה משהו יותר עקרוני ולהרחיב גם לליל פסח, אך הדבר אינו וודאי.

ב. ה'פרומע' שאני מכיר אינם חוששים מן המתנות, כי הם מבטיחים לילדים מתנות מראש, כדי שלא יפסידו את החוי'ה. 

פסח כשר ושמח!

[במשפחתי היה נהוג תמיד, שהמבוגרים מחביאים את האפיקומן, והילדים היו צריכים למצאו. בד"כ היו מנסחים כתב-חידה הקשור בפסח ובמשתתפים השונים הסדר, והחיפוש היה הופך להפעלה רבתי של הילדים לאורך הסדר.]

ב"ה.

אמשלום, שלום!

לא עת התבוננות מעמיקה היא העת הזאת, אך במחשבה ראשונה הרעיון נשמע טוב מאוד.
יישר כח!

פסח כשר ושמח! 

גניבת האפיקומן נועדה להכניס בלב הילד הרך כמה האבא מוכן לתת בעד מצווה כה חשובה וחביבה כאכילת אפיקומן. וחבל שחששות אלו ימנעו בעד הילד לחוש חיבה זו.

ירמיהו

<"אמנם ייתכן שמהניסוח הכוללני של השו"ע (אף שגם הוא בהלכות פורים), ניתן לראות בזה משהו יותר עקרוני ולהרחיב גם לליל פסח, אך הדבר אינו וודאי">

השעה בארצי היא כעת 2.15 אחרי חצות הלילה, ואי"ה מחר אשיב לדבריך

עד אז חומר למחשבה: 

מדוע תפטור "שמחת פורים" ולא שמחת מצווה אחרת  מאיסור גזילה?

נישטאייך הוא נישטאיך ולא אחר

נישט,
כמוסיף על דבריך, מפורש בשו"ע שיש פטור גם בשמחת חתן וכלה, ודי ברור שהה"נ בכל שמחת מצווה.
אך לגבי עצם הדיון, הרי מדובר כאן על חינוך למצוות ולא על השאלה האם יש כאן חיוב או פטור. הטענה שעלתה היא שזהו חינוך לקוי. על כן המקורות הללו אינם פושטים את הבעיה.
אמנם לעצם העניין נראה לי שזוהי נוקדנות יתר. נראה לי שאף ילד לא לומד מכאן היתר לגנוב. וההסבר על ייקור המצווה נאה ומתקבל.
ועל דרך דרוש אומר שכ' הריטב"א (הביאו שער הציון) שמצוות חינוך היא ככל פרטי ודקדוקי ההלכה (אין לקנות לילד לולב לא כשר לשם חינוכו במצווה). אם כן, גם חינוך לגניבה צריך להיות ככל דקדוקי האיסור. ממילא א"ש דברי נישט שהביא שאין בזה גזל, וממילא גם בעיית חינוך ליתא.
ולפני שאוסו בוקו מתרגז עליי, אוסיף שמדובר בהלצה.

שאון,
חן חן על הקישור לדברי. אני מוכרח לציין שאת ההמשך המחודש שמעתי ולא ראיתי כתוב איפשהו.

שקית,
שכוייעך! "אל תנסה לשנות את העולם, תשנה את עצמך"... (ר'' ישראל מסלנט)

ירמיהו

<"אמנם ייתכן שמהניסוח הכוללני של השו"ע (אף שגם הוא בהלכות פורים), ניתן לראות בזה משהו יותר עקרוני ולהרחיב גם לליל פסח, אך הדבר אינו וודאי">

שאלת גניבת האפיקומן מורכבת מכמה סעיפים, חלקם הלכתיים, וחלקם חינוכיים-השקפתיים,

תחילה אגיב על החינוכיים-השקפתיים.

טוענים: זה מחנך את הילד לגניבות.

איני חושב שח"כי המפלגה החרדית המבלים חלק מזמנם בישיבה בכלא, החלו את דרכם בגניבת האפיקומן, אלא א"כ הם מכנים את התקציבים הממשלתיים "אפיקומן".

"רגישים" אלה בטח גם טוענים, שאסור לחנך ילד, שכאשר הוא יקבל ציון "טוב", או שכאשר הוא ילמד "שעות נוספות" הוא יקבל פרס, מפני שצריך לחנך ילד שצריך ללמוד "תיירע לישמה", וגם אסור לאם לחבק את בנה, מפני שזה יחנך את הבן לחבק "נקייבעס", ואסור, ואסור...

השאלה היא מה זה עושה לילדים, ולא מהו המקור לשטויות ה"בריסקיות" או ה"הונגריות", של אנשים שכל מה שהם "עושים", הם עושים בחושך, מסיבה אחת:

הם אינם מסוגלים לראות יהודי או יהודיה נהנים.

כשמחפשים סיבות מוצאים אותם, אם לא אצל היהודים, אז אצל הגויים.

למשל, מצאתי בספר "ארחות חיים" על שו"ע או"ח, (כהנא – ספינקא), בסימן תעג סעיף יט, שהוא מביא בשם ה"מאורי אור" (?):

"דמה שגונבים התינוקות האפיקומון מתחת הכסא, הוא בדוי והבל, ובגויים נשמע שיהודים לומדים ילדיהם לגנוב זכר ליציאת מצרים "וינצלו" ע"כ המונע משובח".

אסור ליהודים:

אסור ליהודים ללכת לתשליך, מפני שהנוצרים מאשימים אותם שהם מרעילים את הבארות ע"י השלכת עוונותיהם לתוכם.

אסור ליהודים לשתות יין אדום, מפני שהנוצרים מעלילים שהיהודים שותים דם ילדים נוצריים.

אסור ליהודים "לגנוב אפיקומן", מפני שהנוצרים טוענים שהיהודים מלמדים ילדיהם לגנוב זכר ליציאת מצרים "וינצלו".

אבל מותר ליהודים:

לשתות יין לבן, ולספר לילדיהם, שהקב"ה הביא על המצרים מכות איומות, והטביעם בים סוף מפני שהם הרעו ליהודים.

נו, באמת !
_____________

ומכאן, לחשש עבירת גניבה.

האם חשבת, מי בכלל גונב? והרי האבא מרשה לו לגנוב!

וראה קצות החושן סימן רמו, בדין פטור מתשלום הנזקים של מי שנאמר ע"י בעל הבגד:  "קרע את כסותי", שפטור זה אינו מדין סילוק והתנאת פטור, אלא שאין כאן דין מזיק או חיוב מלכתחילה, מפני שהאיסור להזיק והחיוב לשלם  עבור הנזקים שנגרמו, הוא רק שכשהדבר היה שלא ברשות בעליו, אבל כשהוא מזיק ברשות הבעלים, אינו בהגדרת מזיק שפטור מתשלומי נזקים.

האם ייתכן שכך הוא גם באיסור גניבה, שכאשר הוא ברשות בעלים אין איסור גניבה?

ויש לי להאריך בזה, אלא שעתה כבר ערב פסח אחרי חצות, שאינו בדיוק הזמן לזה.
_________

mdabraham

<"כמוסיף על דבריך, מפורש בשו"ע שיש פטור גם בשמחת חתן וכלה, ודי ברור שהה"נ בכל שמחת מצווה">

כמוסיף על התוספת:

הרב בלויא, דן בגניבה "דרך שחוק"- גניבת האפיקומן בספרו "פתחי חושן" חלק ד, (הלכות גניבה ואונאה, פרק א הערה טו), אך משום מה הוא מתעלם משאלת ה"רשות".

לעניננו, ציטוט אחד מדבריו:

"... והקשה עוד ממ"ש הרמ"א באו"ח סימן תרצ"ו שחוטפים דרך שמחה בפורים, ומדברי הפוסקים נראה, דלאו דוקא בפורים, (אלא) שבכל שמחה כגון בחתונה הדין כן, כדמוכח מדיני נזיקין ..."


<" דברי נישט שהביא שאין בזה גזל, וממילא גם בעיית חינוך ליתא">

איתא ועוד איך, אם על גניבה ברשות אין גדר גניבה!!! ראה לעיל.

חג פסח כשר ושמח לכולכם.


תוקן על ידי - נישטאיך - 12/04/2006 7:57:29