מיימוני,
לגודל יקרתך בעיניי אוסיף אך את זה. הויכוח אינו על הרמ"א, שכן זוהי נקודה שולית. דברי הרמ"א הם קצרים מאד, והוא אומר שנשים נהגו לסמוך על הראבי"ה ולא להסב.
שולחן ערוך אורח חיים סימן תעב סעיף ד
אשה (יב) ה אינה צריכה [ד] הסיבה אלא א"כ היא חשובה. הגה: וכל הנשים שלנו מיקרי חשובות (מרדכי ריש פ' ע"פ ורבינו ירוחם), אך לא נהגו להסב כי סמכו על דברי ראבי"ה דכתב (יג) <ג> דבזמן הזה אין להסב (ד"ע).
בריסקער טוען שזהו מנהג נשים ולא קביעה הלכתית, בדומה לדוגמאות בהלכות נידה. ואני טוען שהוא לא יודע לקרוא רמ"א, שכן הרמ"א אינו מספר לנו סיפורי צוונציק היסטוריים, אלא מביא מנהג של נשים שנהגו לא להסב, ורואה בו מנהג לגיטימי (אנ לא מכיר דוגמא שהרמ"א מביא מנהג נשים לדבר לשון הרע, או לרוץ לשם תחרות בדרך למקווה). הסיבה לכך שנשים לא הסבו היא כמובן בגלל שנשים אף פעם לא הסבו, והמצב הזה רק המשיך. הן כנראה לא אימצו את הקביעה בדבר חשיבותן. אך הקביעה של השו"ע שנשים בשמננו חשובות היא קביעה שיש להתחשב בה. לכן הרמ"א, כדרכם של פוסקים מאז ומעולם, מביא את המנהג הזה כדי לתת לו גושפנקה הלכתית, ואומר שכדי לבסס אותו בדיעבד (ולא כתיאור היסטורי של היווסדותו אצל ציבור הנשים) ניתן להסמיך אותו על הראבי"ה. הוא כמובן לא מתכוין לומר שהיתה ישיבת נשים שהחליטו שהן פוסקות כראבי"ה, ובודאי שלא נכון לומר שהוא לא מביע עמדה ביחס לזה אלא רק מתאר כפי שכתב בריסקער. זוהי קריאה של ילדים קטנים שמחייבת שיפור דחוף (עיין הערותיי לעיל בהודעות הקודמות).
אני בדבריי הצעתי הסבר שבדיעבד לאותו עוגן הלכתי שמוצא הרמ"א למנהג הנשים, כאשר הדגשתי שהמנהג הזה הוא לקולא ולא לחומרא (כמו המנהג להחמיר על כתמים בהל' נידה), ולכן סביר שצריך למצוא לו עוגן הלכתי הגיוני, שהרי מנהג אינו עוקר הלכה פשוטה. אם כן, כיצד נשים נוהגות לסמוך על הראבי"ה כאשר בעליהן אינם סומכים עליו? האם הן עם בפני עצמן? המנגנון שהצעתי (וכתבתי כבר בהתחלה, עוד לפני שהטמבל הזה התפרץ לכאן, שזוהי הצעה שאינה מבוססת על מקורות, ואף אני איני בטוח בה) הוא מנגנון של שני דינים (שאמור להיות חביב על בריסקרים), שמסביר את ההבדל בין נשים לגברים מבחינה הלכתית. מי שראה בדבריי טענה אודות התוכן של אותה ישיבה של פורום הנשים (כנראה מ'קולך'), ולא הסבר שמנסה לבסס מנהג בדיעבד, נשלח על ידי לאותו קורס וכנ"ל.
כפי שכתבתי, אני לא מוצא טעם בהמשך הדיון. מפני כבודך הבאתי את התייחסותי לגבי ההיבט של הרמ"א. הכל כבר נכתב בהודעותיי לעיל, דבר דבור על אופניו, ולא התחדשה כאן אפילו מילה אחת. צריך רק לקרוא (יכולת שכנראה קצת חלשה אצל ידידנו איש בריסק, שכוחו בפיו המשתלח ולאו דווקא בעיניו).
מיכי
 |
|
|
