כיצד פשטו המצות הקשות בכל אירופה?

נו דרו"ח
ראיה לסתור ?
א) העשב רעיל, ב) עליו צרים.  מאיר

מאיר

פרי החרמל רעיל, ולפיכך באזורים מרובי רעייה הוא היה שורד, כי הצאן לא אכלו ממנו, אבל עלי החרמל אינם רעילים ויש בהם הרבה תועליות.
בעקבות ההתכתבות, שאלתי הרבה אנשים על צמח זה, זקן מזקני בית הכנסת שלנו סיפר לי, שטבעו של צמח זה חם, כאשר כיסו אותו ביחד עם החיטים, היו החיטים מתחממים הרבה, והם היו מתמלאים לחלוחית, בנוסף כאשר אדם חש כאב בבטנו, הוא היה מניח את עלי החרמל כנגד אותו כאב, ובכך משכך את מכאובו.

על פי חז"ל והגאונים מזהים את פתילת המדבר עם שברא, כנאמר: "ולא בפתילת המדבר- שברא" (שבת כ' ע"ב) שברא בלשון ערבי שמו חרמל, ומיני זרעים הוא ואינו נאכל וזרעו מין סמנין, וחם הוא ביותר ושותין אותו למי שיש בו צינה ... ומירק שלו עושים פתילה. (לוין, אוצר הגאונים ב', נ"ט, עמ' 21) מדברי הגאונים צמח זה משמש למרפא ובעירה. (הקטע האחרון הועתק מהספר, "הרפואה המסורתית בקרב יהודי תימן" עמ' 93).

בנוגע לרוחב העלים, גם אני כמותך חשבתי שלצמח יש עלים רחבים כמו חסה, אבל עם הבדיקה התברר שזה לא כך, בספר הנ"ל עמ' 96 נכתב "עלי החרמל עבים, צפופים וירוקים ומשמשים תרופה לכל דבר..." (עדות מפי אדם מבאר שבע, אין טעם שאכתוב את שמו), זהו הצמח וזהו טבעו, בו אפשר לתנן (ללתות) את החיטים, ולא יהיה בחיטים שום טעם לואי, והכל על פי העיקרון, מי פירות אינם מחמיצים.

אבל סתם עשב מגינתו של האדם, לא יועיל ולא יביא תועלת, אלא להיפך הוא יתן בחיטים טעם לואי, וגם החיטים יפסלו מאכילת אדם.