| נשלח ב-1/5/2006 06:46 |
 |
| |
צדיק רע ???!!!
מי יכול להסביר לי את הגמרא הבאה ?
"אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו וכי יש צדיק טוב ויש צדיק שאינו טוב אלא טוב לשמים ולבריות זהו צדיק טוב טוב לשמים ורע לבריות זהו צדיק שאינו טוב כיוצא בדבר אתה אומר (ישעיהו ג) אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו וכי יש רשע רע ויש שאינו רע אלא רע לשמים ורע לבריות הוא רשע רע רע לשמים ואינו רע לבריות זהו רשע שאינו רע:"
מסכת קידושין דף מ.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2006 09:31 |
|
| |
אולי אפשר לנסות תירוץ ראשוני כך:
אם אינני טועה היתה אשה אחת שלא רצתה שאליהו הנביא יהיה בסביבתה בכדי שאז לא יהיה בולט מדי שהיא לא צדיקה ואז מטבע הדברים היא תחטוף עונשים.
יתכן שישנם צדיקים שמצליחים להפיק טוב או התקדמות גם מהסובבים אותם, כך שהסובבים אותם נהנים מכך שאותו הצדיק בסביבה, והצדיק הזה הוא טוב להם
ויש צדיקים שעצם שהייתם רק מבליטה את רשעותם של הסובבים אותם, והצדיק הזה הוא רע להם.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2006 10:57 |
|
| |
הצדיק הגמור הוא מי שיודע את רצונו הפנימי של הקב"ה שהוא להטיב עם
בריותיו, ופונה אל הקב"ה בי"ג מידות הרחמים שיחון אותו במתנת חנם, וזהו
"וטוב לו" שפונה אל מידת טובו של הקב"ה, ומהפך מידת הדין למידת הרחמים.
וצדיק שאינו גמור , הוא מי שמקיים את מידת הדין של הקב"ה ומצדיק עליו את
דינו של הקב"ה ואינו מתפלל לשנות גזירותיו כפי רצונו הפנימי, ולכן "רע לו".
יש צדיק טוב וצדיק שאינו טוב, טוב לשמים וטוב לבריות זה צדיק טוב, טוב
לשמים ורע לבריות זה צדיק שאינו טוב….. וכי יש רשע טוב ורשע שאינו טוב,
אלא רע לשמים וטוב לבריות זה רשע טוב, רע לשמים ורע לבריות זה רשע
שאינו טוב.
הצדיק הטוב יודע כי רצונו של הקב"ה להיות "טוב לבריות" ומתפלל עליהם,
והקב"ה עושה רצונו ומבטל גזירותיו והצדיק הרע, הוא זה שמרוב צדיקותו הוא
חושש לכבוד שמים, וחושש שיהיה חלול השם אם יבטל את מידת הדין של
הקב"ה וזהו "רע לבריות", ובגללו לא יורדת טובה לעולם. לעומתו הצדיק הגמור
יודע שאין חלול השם בא מבטול הגזרות, מפני שע"י גלוי חסד השם בעולם,
מתגלה גלוי פנימי יותר של אלוקים בעולם, שמופיע במידת הרחמים.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2006 19:02 |
|
| |
צדיק רע -
יש סיפור כזה על תלמיד חכם שיצא ליער לעשות מדיטציה. פרש את השמיכה שלו בכוונה גדולה מתחת לעץ, וכיוון את הישיבה שתהיה נוחה ואת לבו שיהיה פתוח לשמיים, ועצם עיניו בהתרכזות גדולה -
ואז שמע שתי צפורים מצייצות מעליו ללא הפסק, צוויץ, צוויץ, צוויץ...
נטל אבן, וזרק, והיכה בשתיהן, שלא יפריעוהו מתלמודו הקדוש...
לא סתם נאמר ביהדות, "מצוות שבין אדם לחברו קודמות למצוות שבין אדם למקום". ולא סתם מספרים את הסיפור הזה. יש ויש אנשים כאלה, שמבינים מהי צדיקות ממקום לא נכון בכלל.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2006 17:36 |
|
| |
מגי, מה שאת מתארת זה לא צדיק, מגוף הסיפור עולות כמה וכמה שאלות לגבי "צידקותו".
ומאיפה מקור הסיפור בכלל ?
יש אימרה ששמעתי פעם מקובלת שהמאמין לכל סיפור הוא פתי, ומי שלא מאמין לאף סיפור הוא אפיקורס.
מביאים פה סיפורים שונים, תביאו מקורות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2006 08:56 |
|
| |
כשאין מקורות אתה יכול להסתכל על הדברים מנקודת המבט שלך...
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2006 20:52 |
|
| |
זה מה שיפה בפורום המקורות הם גם שלנו , אנחנו לא רק מסתמכים על מקורות מבחוץ.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2006 11:18 |
|
| |
מגי, הסיפור שלך הוא באמת בעייתי קצת בעיניי.
בהתחלה מסופר על תלמיד חכם שיצא ליער לעשות מדיטציה...
ואחר כך נטל אבן, וזרק, והיכה בציפורים, שלא יפריעוהו מתלמודו הקדוש...
1) יש הרבה מה לעשות ביער, אך ממתי תלמידי חכמים הולכים לעשות מדיטציה? או שמא המונחים שלנו שונים? למה את קוראת מדיטציה?
2) אם הלך לעשות מדיטציה, מה שייך תלמודו הקדוש לסיפור?
אולי הסיפור המקורי הוא על סיני שהלך לעשות מדיטציה וזרק אבנים?
או על תלמיד שהלך ללמוד וזרק אבנים?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2006 21:41 |
|
| |
כשאתה צודק אתה צודק, אזרחי.
הביטוי "תלמיד חכם" הוא ביטוי יהודי שהשתרבב לי פה בטעות.
הסיפור הוא סיפור הודי והכוונה לתלמיד סתם, מחפש הארה, לא תלמיד חכם.
יהודים גם כן עושים מדיטציה, רק שאינם קוראים לזה ככה.
מאיפה אתה חושב המנהג להתפלל פעמיים ביום, שחרית וערבית?
ומאיפה העניין של תרומה/עבודה למען בית הכנסת?
והשיעור?
כל חיפוש ולימוד רוחני בנוי על שלושה יסודות, ולא משנה מה ואיפה ואצל מי ובאיזו שיטה אתה מחפש.
השלושה הם סַצַנג, שרות ומדיטציה.
בכל מנזר, של כל דת שהיא, בכל דרך רוחנית שהיא, תמצא תמיד את שלושת אלה:
- סַצַנג הוא שיחה בנושאי רוחני;
- שרות הוא עשייה פיסית תוך התכוונות פנימית בזמן העשייה, הנעשית לשם שמיים ולא לשם צורך או תועלת אישית;
- מדיטציה היא האבן הראשה של כל התפתחות רוחנית, והיא נעשית פעמיים ביום, עם יקיצה ולפנות ערב, בדרך כלל כולם ביחד.
איך זה אצלנו?
סַצַנג הוא השיעור, שכל יהודי זקוק לו לפחות פעמיים בשבוע;
שרות הוא העשייה הפיסית, ובאין אפשרות החלפנו בתרומת כסף, שגם הוא פרי זיעה ועבודה פיסית;
והחשובה ביותר היא המדיטציה, שהוחלפה אצלנו בתפילה.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/5/2006 09:38 |
|
| |
שלום לך מגי ושלום לכולם!
אני לא יודעת בדיוק מה זאת מדיטציה.למרות שמילים נשפכו כמו מים על הנושא, אולי זה בגלל חוסר ההתנסות שלי בתחום.
אבל תפילה...
בשבילי תפילה זה לעמוד מול בורא עולם.
זה להחזיק בראש ובלב את המודעות הזאת שאני כרגע מול מה שברא אותי ובורא את כל העולם על כל מה שהוא מכיל.
כשאני מבקשת משהו מה', רוחני או גשמי, אני לא צריכה לדאוג איך זה בדיוק יסתדר. אני עושה את מה שצריך לעשות מבחינה טכנית ויודעת שההכרעה הסופית שייכת לקב"ה.
כשה' רוצה לתת ברכה אז יש 1000 דרכים למקום.
והרווח הנקי שלי מהתפילה (חוץ מבקשת צרכי) היא ההרגשה שכל המציאות הזו שאני חיה בה היא מציאותו של ה'. אחרי תפילה אמיתית יותר ברור שהכל מלמעלה ושום דבר פה (כולל אותי) לא מנותק מה'.
|
|
|
|
|
