פסוקי שאלה או הצהרה?
ישנם פסוקים בתנ"ך בהם הפסוק יכול להקרא כשאלה גם ללא מילת שאלה (מי, מה, ה' השאלה וכו')
למשל:
"ה' ילחם לכם ואתם תחרישון"
הפירוש המקובל הוא שעל בני ישראל לשתוק וה' יושיע אותם. ("ה' ילחם לכם, ואתם תחרישון.")
אבל יש גם פירוש שמפרש: "ה' ילחם לכם, ואתם תחרישון?" כלומר שתפקיד בני ישראל הוא להתפלל לה' בשעת המלחמה.
יש מקרים בהם לפי ההקשר ברור אם הפסוק צריך להיות בשאלה, אך לפי הדקדוק הוא יכול להקרא גם כמשפט חיווי:
"וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר יֶשׁ בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם אֲשֶׁר לֹא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ וּבְהֵמָה רַבָּה"
בו ברור שה' לא ישמיד את נינוה, על פי ההקשר.
א. האם תוכלו למצוא עוד דוגמות כאלו?
ב. האם אפשר למצוא מאפיינים יחודיים על פיהם אפשר לזהות פסוקים כאלו בלי הבנת כל ההקשר הסיפורי?
|
|
