עד היכן ראוי להורים להשתתף בנישואי תערובת?

רב הארי,
לא ענית לי האם היה ברור לבת שסידור זה מעמיד את ההורים במצב מביך וקשה? אף שתשובתי אינה תלויה בכך, דומני כי התשובה רלוונטית לפחות להסבר שהם יתנו לה.
לדעתי יש מקום לדרוש מבת 20 התחשבות בהוריה. ולכן יש מקום להסביר לה שגם אם הכל מוכן ניתן לשנות, וכבר היו דברים מעולם. ובודאי הדדבר נכון אם הדברים היו ידועים לה כשקבעה את הסידור הזה.
בכל אופן, אם מדובר בהיתר רבני לעשות זאת (איני יודע מה מעמדך בקהילה שם), לענ"ד אין שום אפשרות בעולם לעשות זאת. לא יעלה על הדעת שיהיה היתר רבני לעשות מעשה כזה. בשלב הבא ההיתר הזה עצמו יתפרש כהיתר לחתונה עצמה, וכן הלאה (אפילו שדעה רבנית לא משנה לרוב הציבור, זה נוח מאד להיתלות בזה, והדברים ידועים).
כפי שכתבתי, אני חושב שהם צריכים להסביר לה שהדבר אינו נעשה נגדה, ולהסביר לה עד כמה הדברים כואבים להם (אולי גם את הרקע ההיסטורי של רדיפות נוצריות על יהודים ויהדות, כדי לתת לדברים גוון לאומי ולאו דווקא דתי) ושהם לא מסוגלים לעשות זאת, ולבקש ממנה לשנות את הסידורים (ואולי אף לשאת בהוצאות הכרוכות בכך). ובכל מקרה לא ללכת.
מיכי

את הבת אינני מכיר ישירות אבל לפי הנראה היא רחוקה מלהבין בעומק את המבוכה של ההורים שלה משום שאינה פורקת עול "ששנה ופירש" אלא מצעירותה נתפס אצלה כל היהדות כדבר משעמם וגדלה בסביבה שכמעט ולא היו שיעורי יהדות ועל אוירה יהודית בכלל אין מה לדבר.

מה שהנך חושש שבשלב הבא יתפרש היתר הכניסה כהיתר להתחתן עם נכרי, לא ברור. אמרתי להם שצריך שיהיה ניכר שאין דעתם נוחה מהכניסה לכנסיה ושעושים בדרך אילוץ. גם אם החשש הוא נכון איני חושב שאני רשאי לעשות מהם קרבנות ל"גזירה שמא". גם המקום הוא מקום קטן ודי מנותק כך שפסק שיינתן שם לא יתפשט במקומות אחרים ועוד שמי שמכיר אותי יודע שאני לא רב טיפוסי אלא קודם כל בעל מקצוע פסיכולוגי.

מיכי,  השאלה היא גם,אולי בעיקר, פרקטית . ולכן יש לי שאלה מעט אישית אינך חייב כמובן לענות עליה. מה אתה תעשה במקרה כזה? האם תכנס לכנסיה בשביל ילדך,או בשביל לא לאבד את ילדך?

כמובן אתה יכול להחיל לפלפל ולענות לי בשאלה (טובה,אגב) מה אני אעשה במקרה שילדי רוצה להתחתן בכנסיית כת השטן ש"שותים שם חשיש" בחתונה. נניח לי ולזה כרגע ונדבר על מקרה זה. כן או לא?

אולי השאלה היא, קנאות לדת עד היכן גם על חשבון הילדים?

חליל,
קשה מאד לשפוט. לא הייתי במצב כזה, והדברים גם עשויים להשתנות לפי המקום והזמן. ממקומי נראה לי פשוט שלא הייתי מגיע (אני גם שומר מצוות, בניגוד להורים ההם, וכך גם ילדיי ב"ה. ולכן אין להשוות). ועוד נראה לי שגם אם היייתי מגיע זה היה כישלון ואי עמידה בניסיון, ולכן אין בכך כדי לגרום לי להמליץ למישהו לעשות אחרת (כמובן ייתכן שגם הוא ייכשל, ולכן גם לא אשפוט אותו על כך).
השאלה עד כמה מורה ההוראה (ואנוכי איני כזה) אמור לחשוב כיצד הוא עצמו היה נוהג, והאם הוא עצמו היה עומד בניסיון, היא שאלה נכבדה. דעתי אמורה לעיל. להיפך, בניגוד למקובל, יש יתרון בריחוק של מי שמורה הוראה מהמצב, שכן הוא פחות נגוע בגלל מודעות לקשיים. נכון שיש בכך גם חסרונות, ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין ליבו לשמים (איזה?).

רב הארי,
לדעתי העובדה שמדובר בפרובינציה אינה אומרת שהדבר לא יתפשט (לפחות לאדם אחד), ויתפרש באופן 'יצירתי'. גם העובדה שאינך רב רגיל אלא איש מקצוע אינה בהכרח משפיעה, שכן אם ידוע שאתה רב אז ניתן כבר לומר שיש ררב שמתיר/התיר. המכניזמים של ההכחשות והדיסוננס הקוגניטיבי ודאי ידוע לך טוב ממני, ולכן אחרי שההורים ינכחו שם הדבר ייעשה להם כהיתר, וליבם יהיה פחות כבד עליהם, והם כבר לא ממש טרחו להראות שלא ניחא להם בזה, ומכאן עד אמירה שיש רב שהתיר הדרך קצרה מאד.
ולדעתי זהו תרחיש ריאלי וסביר, ולא ספקולציה פרועה.
הבעיה היא שמדובר בטכס נוצרי דתי, ולא ביחסים של קירבה עם אדם נוצרי, שבזה יש יותר מקום להקל. ואפילו אם הטכס הזה והנצרות ההיא אינה 'עבודה זרה' (ופרוטסטנטיות כנראה אינה ע"ז במובן ההלכתי), די ברור שהיא עבודה 'זרה' (אמנם זה דורש ליבון לעצמו). על כן לדעתי קשה מאד להתיר בכה"ג.
והוא רחום יכפר.
מנאי, הכותב בלב דואב ובדמע,
מיכי

אני לא בטוחה שזה לגמרי שייך, אבל אולי בכ"ז -

מיכי כתב - יש יתרון בריחוק של מי שמורה הוראה מהמצב, שכן הוא פחות נגוע בגלל מודעות לקשיים. נכון שיש בכך גם חסרונות, ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין ליבו לשמים (איזה?).

והזכיר לי סיפור, שסיפר לי חבר השבוע -
אשה באה אל הרב, לשאול בעניין כשרותו של העוף שלה. היא נתנה את העוף לרבנית, וזו הכניסה אותו אל הרב, שעיין בו מעט ופסק - טרף.
הרבנית לקחה מידיו את העוף, החזירה לאישה ואמרה לה - כשר. והאשה יצאה שמחה לביתה.
יצא הרב אל הרבנית ונזף בה - מדוע שינית את הפסק שלי? הרי אני אמרתי "טרף"?!
ענתה הרבנית - אתה ראית את העוף, ואני ראיתי את האשה.

אמשלום,
הסיפור הזה ידוע, והוא לגמרי שייך.
השאלה היא כמובן מי משניהם צדק?
מיכי

נראה לי שעדיף לנסח כך:

אתה לא ראית את האשה ואני לא ראיתי את העוף.

נו, מי צודק ?

עד מתי תמאנו להבין שמטרת היהדות (היחידה שיש בה ערך) היא לעשות מ'הומו סאפיענס' - מענטש?

המטרה של ניאו-חרדים לקנאות למען הפולחנות היהודית המיושנת (גם אם בשם ההלכה), נובעת ממטרה אישית של כל פורש מחברה לחברה. בין אם מטרה זו היא להתקבל בחברה החדשה בהפיכה ליותר דתי מהאפיפיור (סינדרום שטוקהולם) ובין אם היא ללחום עם נקיפות מצפון על הפספוס באמצעות 'אפליה' מתקנת (סינדרום המומר), למה שבחורה מסכנה שכנראה מכרו לה את אותה היהדות בלי איומים חברתיים ושלכן לא נשאר ממנה משהו ערכי, תסבול ביום שמחת ליבה מתסבוכת של מאן דהו בארץ?

רק פן אחד ביהדות (הנ"ל) ראוי שישמרו עליו והשאר לאשפה כי בלי זה מיטשטש הפן האחד הזה היחיד שיש בו ערך.

רב הארי

כפי שכתבתי לעיל השאלה העיקרית היא אינה מה היחס בין המקום למקומות אחרים, כי אין ספק שגם אם תטה לא לאסור בשפה ברורה, כבר יצאו מספיק אוטוריטות נגדך, אלא השאלה המרכזית היא מה טיב מעמדך ביחס לבני הקהילה שלך אם אכן יש לך שם מעמד של פוסק.

עליך לשקול היטב אם היתרך עלול לתת לגיטמציה לאחרים בבני קהילתך שאולי אחד הדברים האחרונים שחוסמים אותם כרגע מלעשות אותו מעשה הוא חשש חברתי.

היבט זה צריך להילקח בכל פסיקה לפרט בנושא שנוגע במישרים גם להנהגת הכלל, והוא מה טיב השלכותיה על הכלל.

לפיכך אני שונה דברי אם נראה לך בבירור ששרוב הסיכויים שאם לא תאסור בכל פה לא תהיה השפעה בקהילה:
וכגון: משום שמעמדך אינו כמורה הוראה או רב המקום, אלא שפונים אליך מסיבות אחרות ויודעים שיש לך יד ורגל בהלכה -
אזי אפשר שיש מקום שתאמר:
שאין דעתך נוחה אך  שאין בזה איסור חמור  - כך שבכל אופן תשאיר מקום של בחירה להורים..
ובכך תהיה עצה שלא ישמע היתר ברור בדבריך אך גם לא נשמע איסור -
ואף בודאי שההורים יבהירו לבת שהם עושים זאת מתוך כאב לב ואונס ומקוים שלא תכניס אותם לנסיונות נוספים שא"כ הם לא יגיעו.
ואולי אף הייתי מציע, שידברו על ליבה שמתוך כך שהם מאוד מכבדים את כאבה תכבד אף היא את כאבם ולכל הפחות תשתדל להבטיח להם שילדיה תנהג לגביהם מנהג יהודי (כגון ברית מילה), אמנם אין להתנות אך לדרוש אפשר - ואל יהיו דברי אלו קלים בעיניך שכן יש בהם יסוד גדול:
א. כלפי ההורים שמעשה שעלול להחלישם או להחליש את ביתם דווקא ישמש כמנוף לקרב בפועל את ביתם וחתנה ליהדות. - וכל הפחות מצד תודעתם והרגשתם.
ב. שאם ישאלוך בקהילה יהיה לך לתלות שהוא משום שיש כאן צד של להציל נפש, ושכך התנת איתם.
ג. שבכך יובהר לבת שאין במעשה ההורים זילזול בערכי הדת, אלא דאגה ואכפתיות.

ויה"ר שלא תביאנו לא לידי נסיון ולא לידי בזיון.

ר' מיכי

לגבי שאלת מעורבות הפוסק - מסכים איתך בכל פה.
על הפוסק להיות ערני וקשוב ויודע מרת לב השואל, אך אין לא לפסוק מתוך רגשנות גרידא, אלא מתוך שיקול דעת וכובד ראש.
מבחינה זו אין הוא כשופט ורופא יחדיו שכל פיתרון קשור לנזקק אך אף זה משתקלל בכובד ראש.

בוגי, את האוטופיה שלך קשה "למכור" לאנשים שרוצים להיאחז ביהדות שממנה נשארו להם רק סמלים מובהקים כמו כניסה וסירוב להיכנס לכנסיה. 

כמתעסק, אין לי מעמד של רב ופוסק בקהילה ההיא ולא בשום קהילה אחרת בניו יארק, אלא שהזוג הזה מתיעץ בי ומשום מה נותן בי יותר אימון גם בתחום הדתי מאשר לרבנים שהם מכירים. (הרב הקודם של הקהילה ההיא נפטר ונשאר שם אחד שהוא לא ממש רב אלא יותר מורה/חזן או איך שקוראים לזה כלבויניק וכנראה לא מתעתדים למנות רב חדש. זו קהילה אורטודוקסית לכל הפחות לגבי זה שלא יתנו לערוך שם נישואי תערובת.) לכן אין בעיה של פסק שיצא החוצה ויצור תקדים מצד "פוסק" כי אינני כזה ובקהילה ההיא כנראה שלא מכירים אותי (רק ממה שהשתתפתי בשמחה קודמת של אותה משפחה).

נהגתי כדבריך לגבי הניסוח (דיפלומטיה היא אבן יסוד במקצועי) ואפילו הוספתי להם שזה יהיה קידוש השם גדול אם לא יכנסו אלא שהוספתי שקידוש השם צריך להיות על חשבון המקדש ולא הבת והעתיד שלה (וילדיה כפי שהוספתם כאן). יהיה מי שירצה להביא מעקידת יצחק, אבל בפורום שלכם נראה שאין צורך בפלפולים מן הסוג הזה you ought to know better.