כישוף היינטיגע צייטן

נאך א פונקט. אין פסוק שטייט לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף.  וחבר חבר ושאל אוב וידעוני, ודרש אל המתים. כי תועבת ה' כל עשה אלה, וכו' . תמים תהי' עם ה' אלוקיך.*:namespace prefix = o />

איזהו קוסם האוחז את מקלו ואומר אם אלך אם לא אלך. מעונן, רבי עקיבא אומר, אלו נותני עונות שאומרים עונה פלונית יפה להתחלי, וחכמים אומרים אלו אוחזי העינים.  מנחש, פתו נפלה מפיו, צבי הפסיקו בדרך , מקלו נפל מידו.

המשך יבא אי"ה

פאר איך גיי אנהויבן מיט דעם על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, וויל איך נאכאמאל אין קורצן קלארשטעלן דעם ענין.

דאס איז זיכער אז עס איז געווען אזא זאך וואס מ'האט גערופן כישוף, עס שטייט אין די תורה דערפון מער ווי איין מאל, אויך רעדט מען דערפון אויף הונדערטער פלעצער, און ס'איז אינו צריך ראי'. 
 

די שאלה איז דא אבער דריי זאכן, קודם צי ס'איז בכלל דא א מעגליכקייט צו זאגן אז די שרעקעדיגע זאך פון כישוף איז נישט ווי רוב האבן געמיינט, נאר עס האט בלויז אויסגעקוקט ווי א העכערן כוח, אבער באמת זענען זיי געווען איינערעדענישן, טריקס, וכדומה.

והשנית צי איז דא א צד פון די אמאליגע וואס האבן אויך אזוי געהאלטן, און דעריבער קען מען אננעמען ווי דעם צווייטן צד וואס פאר זיי האט אויך אזוי משמע געווען, אז עס איז נישט גועוען סתם עפעס א העכער כוח, נאר איז געועון טריקס, אדער עכ"פ נישט קעגן די טבע,  

דריטנס, אפילו מיר זאלן אננעמען אז אמאל איז עפעס געווען , אבער צי איז דא עפעס א ידיעה היינט צוטאגס אין דעם ענין פון כישוף, (וואס איז א שאלה פון פאקט, און ווער עס זאגט יא, וואלט גוט געווען דאס אויפצואווייזן) און צי איז דא וואס קענען נאך היינט טון זאכן העכערן נאטור.

אויף די ערשטע שאלה האב איך געזאגט, אז וויבאלד דער פאקט ווייזט מיר אז עס איז א וועלט פון איינרעדענישן, און ווער עס ליינט אביסל ווייסט אויף ווי ווייט מענטשן זענען איינגערעדט , אפילו היינט, אין פארשידענע זאכן , און אין כל מיני דמיונות, יעדער לפי מדריגתו, זאכן וואס עס גלייבט זיך נישט אז מענטשן האלטן אזוי, און דאס איז שוין היינט צוטאגס אין די אויפגעקלערטע וועלט, און איך האב געברענט איין משל פון דעוויד בלעין וואס ער קען טון זאכן וואס באווואונדעט יעדן אבער היינט קען מען גרובלען און גוט אבזערווירן און מען ווייסט אז אלעס איז נאר טריקס , יעצט איז א פשוטע זאך אז אין די אמאליגע וועלט ווען מען האט (במחילת כבודכם) גאר ווינציג געוואוסט, און אויפווייזן האט מען זיכער גארנישט געקענט, אלעס איז אמאל געגאנגען אויף ריין מחשבה , ווי פילאזאפיע וואס איז טאקע א גרויסע חכמה אבער דאס ווארט "פאקטיש אויפווייזן" ווערט דארט נישט גענוצט, מען קען זיך דינגען ביז'ן טאג וואס מען מאכט צו די אויגן, און מ'ווייסט זיראו מער ווי מ'האט אנגעהויבן, דעריבער לאזט זיך גרינג טראכטן אז די אלע אנגעבליכע כישוף איז הבל הבלים, עס האט נאר אויסגעקוקט, עס האט זיך נישט גערעדט פון האבן קאנטאקט מיט די שווארצע און לינקע כוחות, נאר פשוטע טריקס.

איך האב אויך געברענגט נאך ראיות צו די סברא, ווייל מ'קען באמערקן אז די גרעסטע פראצענט פון די זאכן וואס די אמאליגע מכשפים זענען געווען באקאנט און האבן געוויזן, איז געווען זאכן וואס מ'קען באמת נישט אויפווייזן, אדער קען מען זיי גרינג פארווישן, ווי למשל דער ענין פון זאגן עתידות וואס אין די תורה אליין ווערט דאס דערמאנט היבשע פאר מאל, און יעדער בר דעת קען זיך פארשטעלן ווי די אמאליגע אויסגעהונגערטע נאך סיי וואסערן תענוג און האבן געלעבט אונטער היבש שווערע אומשטענדן, האבן געדארשט  כאטשיגנאך עפעס גוטע עתידות פארגעזאגעכצער, און די "חכמים" האבן זיי דאס גרינג צוגעשטעלט (מסתמא פאר שיין באצאלט...), מען האט נאר געדארפט אויסשטעלן אז ס'זאל אויסקוקן אביסל מאדנע און שרעקעדיג, זיך זעצן ארום בלוט, אדער האבן זיי למשל געקלערט אז א ביין פון א מת וואס לכאורה איז ער דאך אויף יענע וועלט, ער ווייסט דאך שוין זיכער אלעס און ער וועט אונז העלפן, וכדומה , און איך גלייב אז מסתמא האט מען אויך עתידות געזאגט למשל אז עס גייט קומען נעקסטע וואך דינסטאג קומען רעגן (וואס איז געווען די הויפט אישו , גענוי ווי היינט איינער זאל נביאות זאגן אויף די עקאנאמיע ווען די מארקעט וועט זיך הייבן) און ממילא ווען עס איז פונקט אויסגעקומען אמאל ווי פאראויסגעזאגט , איז דאס געווען מעשה כישוף ממש,  אדער למשל האבן זיי געזאגט אז געוויסע פלאנצונגען אין געוויסע צייטן וועט העלפן, וכדומה, וואס מ'האט שוין אויבן אויסגערעכנט. די מכשפים אליין האבן זיך ווארשיינליך זיך אויך באמת איינגערעדט אז  זיי טוען עפעס ערנסט, אבער איך קען מיר נישט העלפן צו טראכטן אז דאס זענען געווען הוילע באבקעס, ווייל עס שטארט ארויס.

אויך קענסטו טרעפן אויף פילע פילע פלעצער אז די כישוף איז געווען אריינצוכאפן אנדערע , און מ'האט געטון פארשידענע ערלייי עריות, מ'האט געדארפט טון זאכן 'שלא כדרכו' אין געוויסע צייטן, און נאך פארשידענע וואס דאס האט געהאלפן, און (איך געדענק נישט ווער עס זאגט אז ) פארדעם שטייט מכשף נעבן ארור שוכב עם בהמה , און עס זעט זיך גאנץ קלאר וואס עס איז גועוען דער ציל , עכ"פ ביי פילע מכשפים, צי עס איז געווען העכערע זאכן אדער היבש אנדערע סבות.

יעצט דאס איז אלעס געווען סברא, (אפילו איך האלט אז דער מציאות ווייזט גאר שטארק אזוי, אבער נישט אלעס גייט ארויף על הנייר), אבער אויב זעען מיר קלאר אז עס איז דא אזא איינער ווי דער רמבם, וואס זיין קלוגשאפט און גרויסקייט דארף מען נישט מסביר זיין, יעדע ריר וואס א איד פירט זיך היינט איז גאנץ א היבשער חלק געבויעט לויט זיינע שיטות,  האט אזוי פארשטאנען, און ער זאגט נאך אז ער האט דאס דורכגעטון און געליינט זייערע ביכער (וואס עטליכע זאגט ער ביים נאמען) און גערעדט צו כומרים ומכשפים, ווי ער שרייבט פילע מאל, לאזט זיך גלייבן אז ער האט זיך דערגרונטעוועט לעמוקו של דבר און איז געקומען צו די מסקנא אז די גאנצע זאך פון כישוף איז נאר למראית עינים, אבער עס איז כולו שקר. און דאס וועט יעדער מודה זיין אז ער האט נישט "פארזען" קיין גאנצע שטיקער גמרא און פילע מאמרי חז"ל וואס רעדן איבער כישוף, ממילא איז גאנץ באקוועם צו זען אז ער האלט אזוי, אבער דאך האלט ער אז די אלע עניני כישוף זענען זייער הארב, אבער די ווארט כישוף מיינט נאר אז עס האט אזוי אויסגעקוקט פאר די מענטשן, (אדער ווי טייל זאגן דער ענין פון כישוף אז מען איז מרכיב צוויי זאכן און דער באשעפער האט אויסגעשטעלט די בריאה וויאוזי עס דארף זיין און נישט מ'זאל מרכיב זיין. אבער נישט אז עס איז געוען עפעס קאנעקשאנס צו די חברה און זיי האבן געטון כל מה שלבם חפץ.)

האסטו געטענה'ט אז דער רמבם איז א יחיד אין די שיטה. האב איך דיר געענטפערט צוויי זאכן. קודם כל, אפילו לאמיר אננעמען אז ער איז א יחיד אבער ווילאנג עס איז נאר א מיינונג איבער א מציאות וואס עס איז געווען, און נישט איבער הלכה, זע איך נישט קיין פראבלעם אין אננעמען די מיינונג וויאזוי א יחיד , ווי דער רמב"ם, זאגט. ווייל די כישוף מעשיות איז נאר אגדתא און עס האט א באזונדערע וועג איבער די אלע אגדתא זאכן (איך קען דיר ברענגען פילע גאר שטארקע באווייזן דערצו, אבער , ווי פילע אנדערע זאכן, מיין איך איז עס נישט גוט , וד"ל.). והשנית, האבעך געזאגט אז ווען מ'קוקט גוט ווי פילע רעדן איבער דעם ענין קען מען באמערקן אז עס איז יא געווען וואס האבן אויך געצויגן צו די שיטה למחצה לשליש ולרביע,  דעירבער איז דאס שוין נישט קיין יחיד אויך נישט.

און יעצט וועלמיר ענטפערן אויף דיינע פראגעס.

דארפסט דיך נישט פלאגן צו פארענטפערן יעדע זאך עקסטער, נאר אויב דו זעסט אז פון "אלעס צוזאמען" שטעלט זיך אויך נישט ארויס דער בילד אז עס איז געווען נאך וואס האבן נישט אנגענומען די דברים כפשוטן, און עס איז געועוון א שטיקל מבוכה און אומקלארקייט אין דעם נושא פון כישוף, און עס איז יא דא צוויי זייטן. איך האב נישט קלאר דורכגעלערנט אלעס, אבער איך ברענג עס אז מען זאל האבן די מראי מקומות, און זען די פונקטן וואס איך וויל ארויסברענגען.

קודם זעען מיר א בפירוש'ע מחלוקת פון עולם_מלא קעגן א חתם סופר. וצ"ע.

חתם סופר מסכת שבת דף פא עמוד ב

ײואולם למאי דקיי"ל בעלמא אמוראי נינהו אליבא דר"י וליכא למיחש לקושי' דרבא א"כ מסקי' דליכא אלא משום כשפים וא"כ בזה"ז דליכא כשפים שרי' בחול לקנח בחרס וכרמ"א הנ"ל סי' ג':

דא זעט זיך אויס אז עס איז יא דא וואס האבן זיך יא אומגעקוקט און דן געווען אינעם שיטת הרמבם אין דעם ענין, און מאכט דאס אינגאנצן נישט אוועק:

שאלה, אם חולה מותר לשאול במכשפים ע"י גוים, תשובה, כבר קדמוני הקדמונים, מהרא"י ז"ל (ת"ה ח"ב סימן צ"ו) וכתב שלדרוש במכשפים ובקוסמים לא מצינו איסור מפורש בדבר, דשואל אוב וידעוני דווקא הזהירה תורה עליהם, דאינון חמירי טפי, ואין שאר מכשפים בכללם לחומרא, ( הערה: וויאזוי קען דאס זיין, אויב איז כישוף א כוח פון כישוף ממש, פארוואס זענען שאר מכשפים נישט בכלל פון אוב וידעוני, בכללם לחומרא. ) והכי מוכח בשמעתא קמייתא דיבמות (ד' ע"א) דבעינן לחייב המכשף סקילה, ולא ילפינן לה מכלל אוב וידעוני, וא"ל דעובר משום לפני עור וגו', לדברי ר"י בפרק א"מ (סנהדרין נ"ו ע"ב) דבני נח מוזהרים על הכישוף, משום דלא קיימא לן כר"י, דכולה תלמודה אמרינן דז' מצוות נצטוו בני נח, וריב"א ואשיר"י (ב"מ פ"ז סימן ו') נמי פסקו דלא (כחזקי') [כר' חידקא] דאמר (שם) בני נח מצווין על הסירוס, וא"כ אין כאן רק איסור עשה דתמים תהיה וגו' (דברים י"ח י"ג) כדכתב הרמב"ם, ונראה מדבריו דאין איסור ממש קאמר עכ"ל, ואני אומר כבודו במקום העליון מונח, אבל בדברי הרמב"ם לא דקדק יפה, דהוא כתב פי"א דהלכות ע"ז (ה"ז) אסור לקסום ולשאול לקוסם, אלא שהשואל מכין אותו מכות מרדות, והקוסם שעושה מעשה לוקין אותו כו', הרי לך להדיא, שסובר ששניהם בלאו, אלא מפני שאין בו מעשה מכין אותו מכת מרדות, כמ"ש באותו פרק (הי"ד) גבי שואל אוב וידעוני, ומ"ש באותו פרק (הט"ז) שאין בו אלא איסור בעלמא, משום תמים תהיה וגו', היינו דווקא המאמין בהם, על זה קאמר שהוא מן הכסילים ומן השוטים, והתורה הזהירה על אילו ההבלים מלהאמין בהם ולחשוב שהם אמת, כמ"ש שם להדיא, ואף על המאמין כתב הרמב"ם באותו פרק (ה"ט) שאם כיון מלאכתו או הליכתו בעת שקבעו [הוברי] שמים, הרי זה לוקה, ואומר אני, דסברת הרמב"ם הוא מ"ש בתורה שואל אוב או ידעוני, קאי אכל אינהו דכתיבי בהאי קרא, כגון מעונן ומנחש וקוסם ומכשף, ולא כתבה תורה שואל גבי אוב, אלא משום שלשם מחולק השואל מן הפונה בבעל אוב עצמו, שזה באזהרה, וזה בכרת, מה שאין בכל אינך, אבל לעולם מילת ושואל קאי אכל דכתיב בקרא לעיל מיניה, וכו'.

והשתא לכאורה נראה, דאפילו בסתם חולה אינו אסור לשאול בכשפים ובקוסמים, לפי סברת הרמב"ן, דאין בו אזהרה, אלא איסור בעלמא, משום תמים, וגם אין בו איסור מבואר, אלא דרש בעלמא, שהרי לא נמנה בכלל (העשייה) [העשין], וגם עיקר המקרא להלוך בתמימות (הנה) [הוא] דאתא, להיות אמונת הש"י והבטחה חקוקה בלב אדם, ומשום הכי היכא שהוא חולה אינו ראוי להחמיר לאסור, אבל מ"מ אומר, מאחר דעיקר איסורו לפי שהם הבלים, וכיזובים, ודברי תעתועים, ואין בהם ממשות (בשאילת) כשאילת כלדיים לפי' הרמב"ן, (עס קוקט אויס ווי דאס איז א טעות, עס דארף שטיין רמב"ם), א"כ מה"ט אין להתיר כלל לשאול במכשפים אפי' לחולה, מאחר שאין בה ממש, ורובה הבל, ואפילו לדעת הרמב"ן (שם), דס"ל דשאילת כלדיים, דהיינו איצטגנינות, היא חכמה יתירה ועצומה, ומותר להשמע להן, אלא שלא ישאל אחריהן, משום תמים תהיה עם ה' אלהיך, ויסמוך על הש"י, שהוא יכול לשדד המערכה, ולבטלו ע"י תפילה ובקשה ומעשים טובים, כאשר כתב בס"פ (ב"א) [ב"מ] (שבת ל"ב ע"א) מ"מ הכא גבי כישוף כ"ע מודים שאינה חכמה, אלא ענין רע הוא שניתן לבני אדם, ואפי' חכמי האומות מודים בזה, ושורפים כל המכשפים, והיינו שהוא דבר רע, להשחית ולחבל, ולהטיב לא ידעו ברוב העניינים, אם לא חולי דיש בו סכנה, דשרי אפילו לפי דעת הרמב"ם, דפעמים הם מכוונים ומוצאים דברים כנים ונכוחים, ואפי' ספק נפשות דוחה את השבת, שהוא בסקילה, ק"ו בכה"ג, אבל היכא דליכא סכנות נפשות לא, אפילו הוא סכנת אבר, שהרי כבר חלקו כל האחרונים על ר"ת (הג"ה מרדכי שבת, סימן תס"ד) דמשווה סכנת אבר בעניין חילול שבת לסכנת נפשות, (וראייתו) [וראייתם] ברורה (רא"ש ע"ז פ"ב סימן י'), ומ"מ לפעמים יראה להתיר אפי' דברים שאין בו סכנת נפש, אלא סכנת אבר, וכגון שידוע שבא החולי לאדם ע"י מקרה ורוח רעה, דשרי לשאול בהן, לפי דברי (הרמב"ם) [הרמב"ן], דעל אותן עניינים וכיוצא בהן רוב המכשפים יודעים ומוצאים עזר ותרופה, ואפשר אף לדברי הרמב"ם יראה למצא היתר, ולומר שלא אסרה תורה כישוף כה"ג, דאינו בא אלא לגרש ולבטל כישוף ורוח רעה הדומה, כי לא אסרה תורה אלא לשאול בהן ולרדוף אחריהן, ולהאמין בהם, שיש ממש בעניניהם, וראייה קצת לדבר, שהסנהדרין היו לומדים כישוף (סנהדרין י"ז ע"א) כדי לבטל כישוף של המחוייבים מיתה, וכה"ג מצאתי בתשו' מהר"ר מנחם מ"צ, דמותר ללמוד מן המכשף ענייני כישוף, כדי להציל עצמו או אחרים ע"כ, ומצאתי לו און מהאי סוגיא דלעיל, דאמרה איהי מילתא ואסרתא לארבא, אמרו אינהו מילתא ושריוה, אלמא דשרי לבטל כישוף, אעפ"י שלא היה שם שום סכנה, וכ"ש ע"י גוי דשרי, אבל בענין אחר כגון סתם חולה, ואין בו סכנה, לא אוכל למצא היתר כלל:

שכל טוב (בובר) שמות פרק ז ד"ה יא) ויקרא גם

ולמכשפים. א"ר יוחנן למה נקרא שמם כשפים, שמכחישין פמליא של מעלה, פירוש כיצד מכחישין שמראים שעושים אותות ומופתים מעין מעשיו של מקום, אפס כי חלילה למאמינים להאמין בהם ולאמור שהן עושין מעשה ממש, אלא מראין באחיזת עינים שכן הוא והוא אינו כן, (הערה: דוכט זיך דאס איז א שטיקל סתירה'לע לדבריך, ווייל דא (קוקט אויס) באציט ער זיך שוין אויפן "מכחישין פמליא של מעלה" וואס איז פון דיינע גוטע ראיות, אבער ער טייטשט אריין דערין אז עס איז נאר אחיזת עינים, אבער ער טוט גארניטש, און פארואוס האט ער א פראבלעם צו זאגן אז עס איז יא א מעשה, פשוט די שווארצע כוחות.

שו"ת הרשב"א חלק א סימן תיג ד"ה תשובה שהשבתי

תשובה שהשבתי למונטפשליר. כבודך יכריחני ומעלתך מגדרי תוציאני. כל ימי גדרתי בעדי ולא אצא חוץ מגדרי לבל אשים דבורי במה שרבו בו החקירות עד אמצא איש נבון וחכם להוציאני ממבוכות הנסתרות. ועתה אתה אוחז בערפי להוציא מה שאין לי חפץ בו. על פי כי דברים אלו שאמרת אין לבבי /לבי/ מכיל חקירתם כי רבה מבוכתם ונפלאה ממני אמתתם לאמר מצאתי און לי ויש דברים שאסמוך על יסודותם. אבל מה אעשה ואהבתך ומעלתך הסיתו אותי לענות בחכמה נעלמה ויהי מה ואם לא ישיג לבבי עומקה ורומה. ואומר אני כי באמת פעם אחת שאלני אחד מאנשי החכמה אשר בארצכם על עשיית צורת אריה במתכת לרפואה. והתרתי כי אמרתי שאיני רואה שום איסור בעשיית הצורה לרפואה. והבאתי לו ראיה מסלע שעל גבי הצינית  וכו'...... ואמרתי שגם מורנו הרב הגדול רבינו משה בר נחמן ז"ל היה מתיר ועושה. ואין לנו גדול ממנו בחכמה ובמנין וביראת חטא. (זעט אויס ער איז אויך געווען פון די רמב"ם'יסטן) וכשהתרתי לא ידעתי שנפלה מחלוקת שם בחכמי הארץ שאין דרכי לענות על ריב ולא אחקרנו. ואחר מיכן באו אלי שאלו' על זה מן החכמים החולקין לומר שהצורה לרפואה אסורה. ודחו אותה ראיה שהבאתי מסלע שעל גבי הצינית. אע"פ שדחו אותה בענין שאינו מתקבל כלל לה והשבתי כדי שלא אכניס עצמי במחלוקתם. שאם הם מנצחין זה את זה מה לי לנפול בדבריהם. אבל בעושה אותה בעונה ידועה כמדומה שעל זה לא נשאלתי ולא השבתי. ומכל מקום איני רואה שיאסרו לחלוטין כל הצורות וכל העונות וכל המעשים וכל הדבורים בכל ענין. לא משום לא תעוננו ולא משום לא תנחשו ולא משום מה שיראה כשוף או דרכי האמורי. ....... ומי יתן וידעתי חכם בארץ ואעשה לי רב עלי ואשמעיניה וישמיעני ובסתום חכמה בכל אלה יודיעני. ואדון בזה עמך וגם הרב הגדול מורה צדק הרב רבינו משה ברבי מימון ז"ל. ולא כמשיב על דבריו ועל דבריך רק כחוקר ושואל אולי תמצא ארוכה למבוכה. ........... ולפי שבאו דברים אלו בספרינו המקודשים לרבותינו החכמים. ובהפך זה יראה מפשטי מקראי התורה מקראות מלאי' שלמים (דברים י"ח) לא ימצא בך קוסם קסמים מעונן ומכשף. נלאה לבבי למצוא הפתח ולפתח חרצובות אלי ומחפש אני כמחפש בנרות ולא כמקיים בביאור וגוזר גזרות. ואולי אמצא קצת עולה למקצת המבוכה הזאת ואם לא לכול'. און דא ברענגט ער זיין דעת איבער דעם ענין. דערנאך שרייבט ער, הנה כתבתי ממה שבא בדבריהם ז"ל בכללי ענינים אלה. ומה שהתירו מכללם רבותינו הקדושים אחד אחוז מן החמישים. ולבי עוד מגמגם כאשר כתבתי ואשר באתי לתקן ולתרגם. ולא כתבתי אחד מאלה לעשות מעשה רק באותן שהוזכרו בגמר' שאין זאת משנת חסידים רק כדורש מן הספק להלכה. עד אמצא חכם יעשה אתנו ברכה להוציא כאלו רגלינו מן הסבכה. ואתם תעמידו דבר על בוריו ותודיעונו.

(הערה: בקיצור, דער רשב"א שרייבט זיין דעת, אבער שרייט נישט אז דאס איז עס מיט דעם רשב"א ווייל ער שרייבט אליין אז ער טוט נישט אין די חקירות, נאר דא, און ער ברענט עטליכע מאל ארויס אז ער איז נישט זיכער איבער דעם גאנצן ענין, און ער איז נישט מכריע קעגן דעם רמב"ם. ער זאגט עס בדרך אפשר , ווידער דער רמבם זאגט בדרך וודאי.

ספר יראים סימן רלט [דפוס ישן - פב] ד"ה ותניא המכשף

ותניא המכשף. זה העושה מעשה ולא האוחז את העינים. ושאלתי את מלמדי מהו כשוף. ולא שמעתי מהם דבר מיושר על זה.

פון די פאלגענדע קען מען אביסל זען מאדנע זאכן אין דעם ענין פון כישוף, און וואסערע סארט זאכן זיי האבן געטון, און קוקט צי עס לייגט זיך אויפן שכל אז מיט יענע פעולות האבן זיי געטון כישוף אדער געזען עתידות. אויך זע אביסל זייער ציל מיט די כישוף.

רש"י. שבעה מיני זכור - שכבת זרע משבע בריות, ומעביר על עיניו ועושה כשפים.

אבן עזרא שמות פרק כב פסוק יז

מכשפה טעם להזכיר זה אחר הבתולה, כי המתאווים יתאוו דרך כשפים למלאות תאותם. (הערה: זעען מיר א מאטיוו). והזכיר הנקבה, כי היא הנמצאת בכשוף יותר מן הזכרים:

אבן עזרא מיכה פרק ה פסוק יא

ומעוננים - מסתכלים בעננים לדעת העתידות: (הערה: היינט ווייסט יעדער וואס די וואלקענעס זענען (אויב נישט, ליין אביסעלע), און זאג מיר צי די מכשפים האבן געזען דערין עתידות...

רד"ק יחזקאל פרק יג פסוק יח

כסת היא כר שמשימים תחת הראש כששוכב אדם ופעמים אדם יושב עליו והנשים האלה היו עושות זה הענין בדרך כשפים והיו מתפרות כסתות על כל אצילי ידי מן השואלים בהן ומתקנות מספחות על ראש כל קומה מן השואלים בהם והיו אומרות להם כי על ידי אותם מעשים ודברים שהיו הן אומרות מודיעות להם את העתידות ומה שאמר קומה לפי שהיו מעמידות אותם על רגליהם בעוד שהיו עושות המעשה:

ילקוט שמעוני תורה פרשת ואתחנן רמז תתמה

משל למה"ד לאשה שעשתה כשפים לעצמה שלא תלד,

אדער איז געווען זייער ציל:

ספר חסידים (מרגליות) סימן אלף קנט

נביאי הבעל היו מתקנים להם לישראל פסל ומכשפין את ישראל ומציירין כדמותן כמו שמתקנין בשעוה והיו מייסרין את ישראל ביסורין וכשהיו באים אצל בעלי כשפים לרפאותם היו אומרי' לו עבוד ע"ז פלוני ותתרפא (הערה: האמיר שוין נאך א הויפט מאטיוו.)

חתם סופר מסכת פסחים דף לא עמוד ב

מ"מ ישראלים אין מעבירין על האוכלין וגוים לא דרסי עליו דחיישי' לכשפים ע"ש פירוש התם במוצא במקום שרוב ישראל ואז עדיין לא היו בנות ישראל פריצי בכשוף ע"כ ישראלים אין מעבירין על האוכלין ומגביהים אותם וגוים דחשדי לישראל בכשוף לא דרסי עלייה

ספר אור זרוע ח"א - הלכות טהרת ק"ש ותפילה סימן קלח

וההיא דר"פ הדר עם הנכרי ההיא דר"ג דא"ל למבגאי טול גלוסקן דאמר עלה באותה שעה למדתי שאין מעבירין על האוכלין ופרש"י אין מעבירין עליהם אלא נוטלין אותן ואמר ר' יוחנן משום ר"ש בן יוחאי לא שנו אלא בדורות הראשונים שאין בנות ישראל פרוצות בכשפים אבל בדורות אחרונים שבנות ישראל פרוצות בכשפים מעבירין

הערה: יעדע פרוי קען עפעס קענען כישוף, און אפילו די אידישע האבן גאר געעקענט די העכערע כוחות פון כישוף, ? נאר אלעס האט זיך געדרייט ארום דעם, עס איז גועוען ווי עפעס א מיסטעריעזע כוח וואס יעדער האט געהאלטן אז דאס איז טאקע פאראן, און פאר דעם זעט מען ביי פילע הלכות אפילו ווי מ'זארגט זיך אז דער גוי וועט זאגן אז ער אדער דער איד מאכט כישוף.

וכתוב בארחות חיים (שם) יש מקומות שאין מניחים מזוזה בפתחי רשות הרבים משום סכנת עכו"ם שיאמרו כשפים עושה

שולחן ערוך אורח חיים סימן ג סעיף יא

לא יקנח בחרס, משום כשפים, ולא ט בעשבים יבשים, שהמקנח בדבר שהאור שולט בו שיניו התחתונות נושרות, ולא בצרור שקנח בו (יט) חבירו, מפני שמביא את האדם לידי י תחתוניות. הגה: ועכשיו, שבתי כסאות שלנו (כ) אינן בשדה, נהגו לקנח (בחרס, יא וכן נהגו לקנח) (כא) בדבר שהאור שולט בו ואינו מזיק, ופוק חזי מאי עמא דבר (חידושי אגודה פרק המוצא).

חור שבין יהודי לחבירו, כל אחד בודק עד מקום שידו מגעת (כט) יא והשאר מבטל בלבו, ודיו; ושבין יהודי לא"י אינו צריך בדיקה כלל, (ל) שמא יאמר: כשפים הוא עושה לי ונמצא (לא) יב בא לידי סכנה.

משנה ברורה סימן תלג ס"ק ל

שמא יאמר כשפים וכו' - במה שהוא מחפש בלילה לאור הנר בחורין ומ"מ למחר ביום ארבעה עשר יבדוק לאור היום שבזה לא יבוא עכו"ם לחשדו:

ירושלמי תני הדר בפונדקי אין מחייבין אותו לכפות דלא יהוון אמרין חרש הוא, פירוש פונדק הרבה נכנסין ויוצאין שם והרבה לנין בתוכו אף בלילה, שמא יאמרו כשפים הוא עושה לנו, לפיכך ישן על גבי קרקע ואינו כופה מטה שיש לו בפונדק.

דאס איז פאר דערווייל, איך האלט אינמיטן קוקן נאך.

(ג) ומריש הוה אמינא דהא דהשמיט הרמב"ם כאן הטעם של רו"ר, לשטתיה אזיל (בפרק י"א מהל' ע"ז הי"א והט"ז), שכ', בענין השדים והרוחות וכשפים ולחשים שהכל שקר, ובביאורי הגר"א יו"ד (סי' קעט ס"ק יג). כתב ע"ז בזה"ל: וכבר הכו על קדקדו. [במחכתה"ר], שהרי מצינו כמה מעשיות בגמ' ע"פ שמות וכשפים, כדאיתא בשבת (פא:), ובחולין (קה:), ובסנהדרין (סח), ובירוש' (ס"פ ד' מיתות). וכו'. והפילוסופיא הטתו ברוב לקחה, לפרש הגמ' הכל בדרך הלציי, ולעקור אותן מפשטן. ע"ש. +בספר קריה נאמנה (עמוד קס) הובא מכתב הרה"ג ר' צבי הירש קצנלבויגן, אל המחבר, שנאמר בו בין השאר: ושמעתי מפי הגאון רבי מנשה מאילייא ז"ל, שמ"ש בביאורי הגר"א יו"ד (סי' קעט ס"ק יג), על הרמב"ם, שהפילוסופיא הארורה הטתו ברוב לקחה, אבל כבר הכו על קדקדו וכו'. ע"ש. וכן מ"ש בביאורי הגר"א הגר"א /תיבת הגר"א כפולה/ יו"ד (סי' רמו ס"ק יח) ע"ד הרמ"א בהגה, שלא ראה את הפרדס לא הוא ולא הרמב"ם וכו'. ע"ש. מעולם לא יצאו הדברים האלה מעטו ומפה קדשו של הגר"א, ואיש אחד הציג דברים אלו בתוך ביאורי הגר"א בשעת ההדפסה, והוא היה מכיר את האיש ואת שיחו. ע"כ. אולם בס' עליות אליהו (דף יג ע"א) הובא מכתב ממהר"ש לוריא, (שהוציא לאור הדפוס ספרי הגר"א ובכל כתבי יד קדשו נאמן הוא, לפי עדות הרב המחבר הנ"ל), שדברי הגר"א בביאוריו ליו"ד (סי' קעט וסי' רמו) נמצאים בכתב יד קדשו, ולכן מ"ש רצ"ה ק"ב בקריה נאמנה הנ"ל לדבר תועה על מסדרי הדברים הנ"ל, אינה קריאה נאמנה, ושקר ענה. ע"ש. וכ"כ ר' אהרן מרכוס בספר החסידות (עמוד עט) לדחות דברי רצ"ה ק"ב הנ"ל, ע"פ עדות הגאון רד"ל שקבע אמיתות הדברים ע"פ כתב היד של הגר"א. וכ"כ ר' יצחק מלצאן באבן שלמה (פרק יא אות ג), שכן נמצא בכי"ק של הגר"א, ושלא כיש אומרים שאין זה מדברי הגר"א. ע"ש. (וע' בס' נשמת חיים מאמר שלישי פרק יב).+ וע' בהרד"ק שמואל א' (ס"פ כח), שהביא מחלוקת הגאונים בענין בעלת אוב שהעלתה את שמואל, כי רב שמואל בן חפני הגאון ז"ל אמר, שאע"פ שנראה מדברי חז"ל בגמ' (חגיגה ד:) כי אמת היה שהחיתה האשה את שמואל, לא יקובלו הדברים במקום שיש מכחישים להם מן השכל. אבל רב סעדיה ורב האי הגאונים ז"ל אמרו שאמת הוא וכו'. ע"ש. וע' בתשו' הגאונים ליק (ס"ס צט) שכ' רב האי גאון, וז"ל: ומר רב שמואל (בן חפני) גאון ז"ל וכיוצא בו, שהרבו לקרות בספרי נכרים, אומרים, שלא יעשה נס אלא לנביא, ומכחישין בכל מעשה שנאמר שנעשה נס לצדיקים, ואומרים כי אין זה הלכה. ואף במעשה של ר"ע שצפה בהיכלות וכיו"ב, אומרים שאינם הלכה. ואנו סוברים כי הקב"ה עושה נסים לצדיקים, ומראה אותן פנימיות מראות היכליו. וכו'. ע"ש. וע' בתשו' הרשב"א (סי' תיג). ואכמ"ל. אולם אחרי שובי נחמתי, מאחר שראינו כן גם לשאר פוסקים, דס"ל על כמה מיני רוחות רעות שאינם מצויים בינינו. וע"ע בהמאירי פסחים (קי:). וע' בשו"ת חת"ס חיו"ד (סי' קא). +מש"כ בענין מציאת השדים, וציינתי להמאירי. שו"ר בשו"ת הרדב"ז ח"ג (ס"ס תה) שהביא מ"ש המאירי: שאלו שמאמינים במציאת השדים אסור להם לשאול בהם אף בחול וכו', וגדולי הפוסקים גורסים מפני שמכזבים, כלומר שעיקר ההיתר מפני שהם דברי הבאי, ואין אדם מצוי לימשך אחריהם. וכן עיקר. ע"כ. [והוא לפנינו במאירי סנהדרין עמוד של"ב].