בקטע הבא שנצטט, נראה עד היכן חייב האדם להתאמץ בכדי לכבד את הוריו, נגלה שהאדם חייב לכבד את הוריו גם אם כתוצאה מכך יפסיד ממון הרבה, את המסר נלמד דוקא מאדם שאיננו יהודי, ושמו דמא בן נתינה, הוא כיבד את הוריו כי הלך אחרי צוו מצפונו, והחכמים לומדים ממנו על רמות בכיבוד הורים, בקטע גם נתייחס לשכר שמשלם ה' לאלה שמקיימים את מצוותיו.
בתלמוד במסכת קידושין דף לא עמ' א נאמר:
http://kodesh.snunit.k12.il/b/l/l3701_031a.htm
(תלמוד= גמרא בעברית: כל עמוד בתלמוד מתחלק לעמ' א ולעמ' ב, צד 1 וצד 2 של הדף )
[דברי התלמוד מודגשים, בסוגריים מרובעות יובא התרגום לעברית ודברי הסבר].
בעו מיניה מרב עולא: [שאלו אותו את עולא, "עולא" שם של חכם תלמודי]
עד היכן כיבוד אב ואם? [עד היכן צריך האדם לטרוח בכדי לכבד את אביו ואמו?]
אמר להם [עולא לשואלים],
צאו וראו מה עשה גוי אחד באשקלון ודמא בן נתינה שמו, פעם אחת בקשו חכמים פרקמטיא בששים ריבוא שכר [חכמים בקשו לקנות ממנו דבר מסחר, כששווי הסכום שהם רצו לשלם היה 600.000 דינרי זהב] והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו [אביו ישן כאשר המפתח מונח מתחת לראשו, וכך לא יכל להגיע לאותו חפץ שרצה למכור לחכמים] ולא ציערו [דמא בן נתינה לא ציער את אביו ולא העיר אותו משנתו, בכדי לקחת את המפתח מתחת לראשו. מכאן שצריך האדם לכבד את הוריו, גם אם יגרם לו מכך נזק כספי גבוה].
[הקטע עם הסיפור על דמא בן נתינה שכיבד את אביו, נכפל שוב בתלמוד, והפעם בשמם של חכמים אחרים]
אמר רב יהודה אמר שמואל, שאלו את ר' אליעזר: עד היכן כיבוד אב ואם? [כנ"ל, כמה האדם צריך לטרוח בכדי לכבד את הוריו?]
אמר להם [ר' אליעזר לשואלים] צאו וראו מה עשה גוי אחד לאביו באשקלון ודמא בן נתינה שמו, בקשו ממנו חכמים אבנים לאפוד בששים ריבוא שכר [כאן בגירסה הנוכחית של הסיפור, נזכר במפורש מה רצו חכמים לקנות ממנו, הם רצו לקנות ממנו אבנים טובות ויקרות, בשווי של 600.000 דינרי זהב, בכדי לשים אותם באפוד המונח על כתפיו של הכהן הגדול בבית המקדש]
ורב כהנא מתני בשמונים ריבוא [רב כהנא היה שונה את הסיפור בצורה קצת שונה, ולדעתו חכמים רצו לשלם על העיסקה 800.000 דינרי זהב].
והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו ולא ציערו [דמא בן נתינה לא ציער את אביו להעירו משנתו],
לשנה האחרת נתן הקב"ה שכרו שנולדה לו פרה אדומה בעדרו [לאחר שנה נולדה בעדרו של דמא פרה אדומה, פרה אדומה דמיה מרובים, כי היא נצרכת לישראל בכדי שיוכלו להיטהר מטומאת מת, מי שנגע במת הרי הוא טמא, ובכדי להיטהר צריך להזות עליו ממים שעורב בהם האפר של אותה פרה אדומה , ראה במדבר יט, א-כב]
נכנסו חכמי ישראל אצלו [לאחר שנה נכנסו חכמי ישראל לדמא בכדי לקנות ממנו את הפרה האדומה]
אמר להם [דמא לחכמים] יודע אני בכם שאם אני מבקש מכם כל ממון שבעולם אתם נותנין לי [יודע אני שהפרה האדומה מאוד חשובה לכם, כי היא נדירה, ולפיכך יכול אני לבקש עליה כל סכום שאחפוץ] אלא אין אני מבקש מכם אלא אותו ממון שהפסדתי בשביל כבוד אבא [אבל אני לא מבקש ממכם אלא את אותם 600.00 דינרי זהב שהפסדתי בגלל כבוד אבי]
וא"ר חנינא [ר' חנינה, חנינה שם של חכם תלמודי] ומה מי שאינו מצווה ועושה כך מצווה ועושה עאכו"כ דאר"ח גדול מצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה.
[ומה אם דמא שאיננו מצווה, (דמא בן נתינה הוא גוי, והוא איננו מצווה לקיים מצוות), כך שילם לו ה' את שכרו, בדמות פרה אדומה שדמיה מרובים, בודאי שישלם ה' שכר טוב לישראל על שהם מכבדים את הוריהם, כי הם מצווים לכבד את ההורים]
הרעיון הגלום בדברי ר' חנינה
יש באדם יצר שנקרא "יצר המרדנות" האדם מטבעו מתקומם כאשר מכתיבים לו מה לעשות, יותר קשה לאדם לבצע מעשה טוב כאשר מישהו הכתיב לו זאת, מאשר כאשר הוא עושה זאת מיוזמתו.
ולכן דמא שהוא גוי, והוא לא צווה על כיבוד אב ואם, יותר קל לו לכבד את הוריו, כי הולך הוא אחרי צוו מצפנו, ואילו ישראל שהם מצווים וכפויים לכבד את הוריהם תמיד, הדבר יותר קשה עליהם, ואם הם כופים את יצרם, יקבלו על כך שכר משמים. ישראל בכבדם את הוריהם כופים גם את "יצר המרדנות" מעבר למעשה הטוב שהם עושים.
כדאי לשים לב שיש בסיפור הנ"ל מעבר למסר של כיבוד אב ואם, גם מסר של הנהגת ה' את העולם, כאשר האדם עושה מעשה טוב, משלם לו ה' על כך שכר, ומטיב עמו בדמות צ'ופר.
***
בקטע הקודם היה הנושא גבול כיבוד אב ואם, בקטע הבא נלמד על קונפליקטים במצוה זו.
קצת רקע,הבן מחויב לכבד את אביו, מתוקף הסמכות שנתנה התורה לאב, כלומר גם האב שואב את כוחו מכוח הסמכות התורנית, לכן אם האב מצווה על בנו לעבור על חוקי התורה, כגון שהאבא מצווה את בנו לחלל שבת, אמנם הבן מצווה לשמוע לאביו (כבוד אב ואם), אבל סמכותו של האב מוגבלת, ולכן אסור לו לבן לחלל שבת (אסור לחלל שבת) , למרות שאביו ציווה על כך.
בתלמוד מסכת קידושין דף לב עמ' א נאמר
http://kodesh.snunit.k12.il/b/l/l4202_032a.htm
תנו רבנן [שנו חכמים:
בזמנם היו רגילים לשנן את החומר הנלמד הרבה פעמים, ולכן השתמשו בלשון שנון וחזרה.]
מנין שאם אמר לו אביו היטמא או שאמר לו אל תחזיר שלא ישמע לו [למרות המצווה לכבד את ההורים, אבל גם ההורים מוגבלים, וגם הם מחוייבים לקיים את דברי התורה, לכן ברור שאם הם אומרים לבן לעבור על מצווה מסויימת, אסור לבן לשמוע להם.
יש בעם ישראל 3 חטיבות, כוהנים לויים וישראלים, הכהנים עבדו במקדש, הלויים היו המשוררים, והישראלים היו העם הפשוט.
הכהנים מצווים שלא להיטמא למת, אסור להם ליגע במת.
כעת נניח שהאבא הכהן, מצווה על בנו הכהן, להיטמא למת, נמצא שיש כאן קונפליקט, אם יטמא למת וישמע לאביו נמצא שהוא עובר על האיסור שיש לכהן להיטמא למת (אסור לכהן להיטמא למת), מכיוון שהאבא שואב את סמכותו מכוח חוק התורה, אין בכוחו לצוות את בנו לעבור על חוק זה.
אמור מעתה, אם אמר האבא הכהן לבנו הכהן להיטמא למת, אסור לו לשמוע לו.
עוד דוגמה, יש מצוה שנקראת "השבת אבידה" , המוצא אבידה צריך להחזיר אותה לבעליה, ולכן אם נניח אמר לו אביו אל תחזיר אבידה, אסור לבן לשמוע לאביו, ועליו להחזיר את האבידה.
כעת חכמים מחפשים מקור תורני, מנין שלא ישמע הבן לאביו בכזה מצב?
שנאמר (בספר ויקרא) איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו אני ה' כולכם חייבין בכבודי.
[בספר ויקרא נאמר, "איש אמו ואביו תיראו", כלומר צריך לירא יראת כבוד מן ההורים ולכבד אותם, בהמשך נאמר "ואת שבתותי תשמרו אני ה'" מבנה הפסוק טומן בתוכו את הפתרון לבעיה שאנו עוסקים בה, כי חלקו השני של הפסוק מדגיש את הסמכות העליונה שהיא ציווי ה', וגם האב מחוייב אליה, ולכן הוא לא יכול לצוות את בנו לחלל שבת.
הלימוד הוא ממבנה הפסוק, תוך כדי עיון ב-2 חלקי הפסוק].
***
בקטע הבא נכתוב קצת מדברי חכמים, על חשיבות הנישואין, ועל החשיבות להתחשב ברצונותיה של האישה, חכמים בדבריהם משתמשים בהרבה מליצות, בכדי להדגיש את חשיבות העניין.
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סב עמ' ב, דף סג עמ' א
http://kodesh.snunit.k12.il/b/l/l3106_062b.htm
http://kodesh.snunit.k12.il/b/l/l3106_063a.htm
אמר רבי תנחום א"ר חנילאי: כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה בלא ברכה בלא טובה.
[מי שאיננו מתחתן, הרי הוא אדם בלי שמחה, בלי ברכה, בלי טובה, כי האישה היא המביאה לאדם שמחה, בזכותה ה' מברך את האדם, ואם היא איננה במחיצתו של האדם הרי שנמנעה ממנו טובה].
[כעת החכמים בתלמוד יכתוב מקורות מפסוקים בדרך הדרש, בכדי להוכיח את הנ"ל.
דרש, היא שיטת התבוננות בפסוק, בכדי לגלות בו דברים נסתרים]
בלא שמחה דכתיב (דברים יד) ושמחת אתה וביתך.
[במקורות נקראת אשתו של האדם ביתו, כי האישה היא עיקר הבית, ועמוד הבית, ולכן כאשר נכתב בספר דברים "ושמחת אתה וביתך" הרי שבמילים אלה רמוז שיש לאדם שמחה עם אשתו]
בלא ברכה דכתיב (יחזקאל מד) להניח ברכה אל ביתך.
[כנ"ל, גם כאן, חכמים כינו את האישה כביתו של האדם, ובפסוק בספר יחזקאל מרומז שהברכה מובאת אל האדם (להניח= להביא) בזכות אשתו]
בלא טובה דכתיב (בראשית ב) לא טוב היות האדם לבדו.
[בספר בראשית נזכר, שה' אמר לאחר שברא את האדם הראשון, וראה שהוא לבדו בעולם בלי אישה, לא טוב שהאדם הוא לבדו, מכאן שמי שאין לו אישה הוא מחוסר טובה]
במערבא אמרי בלא תורה בלא חומה.
[מערבא= ארץ ישראל, השוכנת למערבה של בבל, התלמוד נכתב בבבל בעירק, וא"י היא בצד מערב.
בארץ ישראל היה הפתגם על השרוי בלא אישה, שהוא שרוי בלי תורה ובלי חומה.
כלומר בגלל שאין לו לאדם אישה שהוא נשוי אליה, הרי שהוא איננו מרוכז, והוא לא יכול להשקיע את עצמו בלימוד תורה, לימוד תורה דורש הרבה ריכוז, ומי שטרוד לא מסוגל להשקיע את עצמו בכך.
בנוסף, אדם זה שרוי בלא חומה, האישה היא גורם מייצב לאדם, ואם היא חסרה לו הוא דומה כאילו לעיר בלי חומה, כי הוא עלול להגיע למקומות לא ראויים]
[כעת חכמים יוכיחו בדרך הדרש את הפתגם הארצי ישראלי הנ"ל.
דרש, ראה למעלה]
בלא תורה דכתיב (איוב ו) האם אין עזרתי בי ותושיה נדחה ממני.
[במקורות נקראת האישה עזר, כפי שנאמר בספר בראשית אעשה לו עזר כנגדו, והתורה נקראת תושיה, כי היא נותנת לאדם תושיה וכוח, תושיה רוחנית.
על פי הנ"ל, אם אין לי עזרתי (עזר=אישה) התוצאה: התושיה תדחה ממני, (תושיה=תורה) נמצא שקיבלנו משוואה של אין אישה אין תורה.
בלא חומה דכתיב (ירמיהו לא) נקבה תסובב גבר.
[בספר ירמיהו נאמר שהנקבה תסובב גבר, אולי ההוראה הראשונה של המשפט, שהנקבה תחזר באחרית הימים אחרי הגבר, כי ימותו הרבה גברים במלחמה, וגבר יהיה מצרך מבוקש, אבל חכמים בדרך הדרש, הסבו פסוק זה כמרמז על כך שהאישה היא חומה לגבר מסביבו, החומה היא מסביב לעיר].
[כעת התלמוד יביא דעות של חכמים, וכל אחד יאמר מדעתו, מה נראה לו שמגיע לאדם אם הוא נושא אישה]
רבא בר עולא אמר בלא שלום דכתיב (איוב ה) וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא.
האדם השרוי עם אישה, הרי הוא שרוי בשלום, כי מנוחה ושלווה בביתו, וכפי איך שרומז על כך הפסוק]
אמר רבי יהושע בן לוי: כל היודע באשתו שהיא יראת שמים ואינו פוקדה נקרא חוטא שנאמר וידעת כי שלום אהלך וגו'.
[רבי יהושע בן לוי משתמש בפסוק שכתב רבא בר עולא קודמו, והוא מעביר דרכו מסר של, אם אתה יודע שאשתך שומרת לך אמונים, גם עליך להשיב לה באותה מידה.
אמר רבי יהושע בן לוי: חייב אדם לפקוד את אשתו בשעה שהוא יוצא לדרך שנא' וידעת כי שלום אהלך וגו'
[כעת רבי יהושע בן לוי הנ"ל, כבר יורד לפרטים, כיצד האדם צריך להתנהג עם אשתו, והוא מדריך את האדם שיתחשב ברגשותיה וימלא את מבוקשה, במיוחד כשהיא מאוד רוצה בכך]
***
ליירד
יש עוד הרבה מקורות בתלמוד, ויש עוד הרבה סגנונות של שיעור תלמוד, וגם שאר חברי הפורום יכולים לתרום את חלקם, כתבתי לך מה שנראה לי כדבר שיכול לעזור לך, ואם תירצי לכוון את השיעור למשהו יותר ספציפי, תכתבי מהו הכיוון הדרוש לך.
בדברים הנ"ל נלקחו הנקודות שציינת
ביטול העצמי בפני דרישת ההורים,כיבוד הורים,חשיבות הנישואים וכו'
תוקן על ידי - דרום_חוקר - 11/05/2006 17:29:13
 |
|
|
