לפני שמתמקדים בטומאת מת, כדאי לשים לב גם לשאר הטומאות, טומאת שרץ או טומאת זב, הצד השוה שבהם שהם דברים מגונים ומכוערים, וראוי להם לכהני ה', שלא ידבק בהם מאום מדברים אלה, ונמצא שטעם החינוך הוא המסתבר.

מאיר,

אכן "טעם נחמד" ולא משמעות הדבר [וכן ניסחת בכותרת] שא"כ נכלל כ"דרבנן" של דרישה למתים. ולא ערך עצמי של טומאה המאוסה לקרבת המקדש. [עי' ברש"ר ס"פ שמיני ותמצא נחת גם במה שלא תסכים עמו.]

ווטו
החילוק בין טעם למשמעות לשיטתך באשכול המתמידים, אלא שלא כוונתי אליו.

וכלום בל יראה ובל ימצא אינו לפי פשוטו כדי שלא יבא לאכלו? מאיר

מאיר,

לא "שמא יבוא לאכלו" אלא "כי כל אוכל מחמצת" דהיינו מאחר וכה נדחה החמץ מהיות לחמו של הישראל בחג המצות, יש גם להרחיקו מהימצאות. [ואולי זה גם ה"שלא מדעת" של הר"ן.]

העלו את הנקודה באשכול קדום,
כוונת התורה ב"תשביתו שאור מבתיכם"
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=353659

גם הרחקת הע"ז "כי מוקש הוא לך" ו"פן וכו'", שזה שהוא מוקש ממאיסו עד כדי כך [שגם אפרו נקרא "מאומה מן החרם"] וכן "לא תקרב לגלות ערוה" שהקרבה לגילוי מכלל בולמוס העריות [אם כי באבות דר"נ מביא את זה לדוגמא ש"יש סייג מן התורה", יל"פ דהיינו אדרבה החידוש שבמצות התורה עם זה שהוא ערך עצמי, נכלל בו "ממילא" גם סייג.

לא מבעיא כל שלא נאמר שהוא משום דבר אחר אין לחדש בו כן, אלא בתורה שבכתב אף אם נאמר שהוא "משום" דבר אחר, יל"פ שה"משום" אין פירושו "חשש שמא" אלא "מאחר ו" שחומר הדבר האחר משפיע גם על צורה שמובילה אליו. כן לכאורה יש לקרוא את הוראות התורה [שלכן אין בדאורייתא "רק לכתחילה" כמ"ש תוס' גיטין ג: ובדרבנן אין שוגג נחשב לעבירה כמ"ש נתה"מ].

מהותו של ציווי אלוקי שהוא "בעצם" ובפרט אם נכתב מפורש בתורה ולא רק "דאורייתא" עם דרשת חז"ל. כל שכן שאין לחדש שכל פרשת טומאת מת היא סניף למצות דורש למתים ואין בטומאה ערך שלילי כשלעצמו ובפרט שרעיונית מובן היטב שרעיון המוות סותר חזיתית לרעיון המקדש.
 
[בדרבנן טען ר"ג שגם צריך שישתקף בו הערך העצמי של הדאורייתא דהיינו שיראו בו במבט ישיר את הערך. באמירה לעכו"ם יש לראות דרגה של עשית מלאכה אם כי רק בדרגה שניה דהיינו באמצעות הפה האומר לנכרי. לולא כן, טען, אין לדרבנן עמידה. כן חילק בין דרבנן טבעי שהוא דרגה שניה מהעצם ודרגה ראשונה של השתקפות, שעומד מאליו, לבין דרבנן שנזקק לגזירת חכמים להדיא, כי לראות תחילת חתנות באכילה מפתם, בישולם וכו'  אין זה טבעי מאליו אלא לרגישות מיוחדת. אמנם מצאנו שגזרו טומאה על כתבי הקודש כי הצניעו שם אוכלים וזה הרי היה למטרת שמירת כתבי הקודש, לכאורה בלי שתהיה שם איזו השתקפות של טומאה וכן ישנו איזה לשון במשניות זרעים שגזירה משום טהרת פרה אדומה גזרו משהו שלא מתקשר לכאורה; א. שמעתי בזה משהו בשם ר"ג ושכחתי , אשתדל בל"נ לברר אם לא יקדימוני כאן, ב. בכל אופן אין לחדש כן עד שמתפרש.]

על "דרבנן טבעי",
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topicarc.asp?topic_id=1434858