איך יכול להיות שישראלי שהולך לים בשבת יותר יהודי ממני? |
 |
מאת יאיר שלג |
|
אלפרד מוזס, לשעבר נשיא הוועד היהודי-אמריקאי, לא מתחרט שהזמין את א.ב. יהושע לפאנל שבו הסעיר את יהדות ארה"ב. אבל יש כמה דברים שהוא רוצה להזכיר לו |
|
|
|
|
 |
|
מוזס. מכיוון שביתו מרוחק מבית הכנסת, הוא מגיע לבית הכנסת בשבתות באמצעות "שטיח קסמים", כהגדרתו |
|
|
תצלום: תומר אפלבאום / באובאו |
|
|
אלפרד מוזס היה שם, כשא.ב. יהושע הסעיר את יהדות ארצות הברית. לא סתם היה שם: מוזס, בן 77, לשעבר נשיא "הוועד היהודי-אמריקאי", שגריר ארה"ב ברומניה, יועץ לנשיא ג'ימי קרטר ושליחו המיוחד של הנשיא ביל קלינטון למשבר קפריסין, הוא האיש שהזמין את יהושע לכנס לציון יובל המאה של הוועד.
מוזס מבקר בימים אלה בישראל. הוא רצה מאוד להגיב לדבריו של יהושע, שעוררו תגובות רבות בתקשורת הישראלית, אך לא תגובות מצד יהודי ארה"ב. מוזס אומר ששמע מיהושע נאום דומה לזה שנשא החודש כבר ב-1975. "הזמנתי אותו למרות הנאום ההוא", הוא אומר, "לא בגללו. הזמנתי אותו כי רציתי ויכוח, ואין ספק שאברהם (לאורך כל השיחה הוא מכנה את יהושע בשמו הפרטי - י"ש) 'עשה' את הסימפוזיון. אף אחד לא מצטט את משה הלברטל (מרצה לפילוסופיה באוניברסיטה העברית), שנשא נאום הרבה יותר מעניין, או את אניטה שפירא, או הלל הלקין. ברור שהוא הביא את ההתרגשות, ואני מודה לו על כך". מאותה סיבה הוא מבטיח להזמין את יהושע שוב, לכנס הגדול שהוועד מתכנן במארס הבא, לסיום אירועי שנת המאה.
"מה שהרגיז אנשים", אומר מוזס, "לא היה התוכן, אלא האופן הדוגמטי שבו דיבר. היה לו רעיון אחד שהוא חזר עליו שוב ושוב, בלי להתחבר לא לקהל ולא לפאנל, באופן שלא תרם לדיון. גם כשבסוף הדיון הוא נשאל שאלות מהקהל, הוא לא ממש ענה. באופן פורמלי הוא ענה, אבל בפועל נתן שוב נאומים במקום תשובות".
מוזס מודה שיש אמת בדברי יהושע: "אני מסכים שיש סכנה לקיום היהודי בתפוצות, והסכנה הפנימית הזאת, סכנת האדישות, גדולה יותר מהסכנה החיצונית שאורבת לקיום היהודי בישראל. הדתיים בתפוצות יישארו יהודים. הבעיה היא בזהות החילונית-האזרחית. ייחודיות יהודית חיונית להישרדות היהודית. אני מסכים עם יהושע שבתפוצות יש בעיה של 'נאמנות כפולה'. לעובדה שאנחנו חיים בסביבה לא-יהודית יש יתרונות, אבל גם מחיר".
"האבסורד בתפישה של יהושע", מסביר מוזס, "הוא שאם ערביי ישראל והעובדים הזרים יותר חשובים מיהודי התפוצות, אז לאורך זמן לא תישאר מדינה יהודית, וישראל תהפוך למדינה ככל המדינות. הטעות השנייה שלו, שאותה עוד יותר קשה לי לקבל, היא שלילת הגולה. במובנים רבים ישראל והתפוצות הן קהילות שיש להן תלות הדדית. עצם קיומה של ישראל, לטוב ולרע, תלוי בארה"ב. האירופים יזילו הרבה דמעות בהלוויה של ישראל, אבל לא יעשו דבר כדי למנוע אותה. המדינה היחידה שמחויבת למנוע את השמדת ישראל, ותפעל לעשות זאת, היא ארה"ב. המחויבות האמריקאית לישראל מושפעת באופן משמעותי מיהודי ארה"ב. נכון שיש גם אינטרסים וערכים עצמאיים שגורמים לארה"ב להגן על ישראל, אבל בלי הנוכחות היהודית, ייתכן שהם לא היו מספיקים".
טענתו של יהושע כי הקיום היהודי בתפוצות הוא קיום חלקי, בעוד שהקיום היהודי בישראל הוא טוטלי, מגוחכת בעיני מוזס: "איזו משמעות יש לכך שנהג המונית בישראל הוא יהודי, או ערבי, ובניו יורק הוא בא מבנגלדש? אין לזה שום השפעה על חיי! האם יהודי ישראלי שהולך לים ביום הראשון של פסח הוא 'יותר יהודי' מיהודי בניו יורק שהולך לבית הכנסת ביום הזה? העברית היא בהחלט נתון משמעותי. בהחלט קל יותר להבין את המקורות המסורתיים, ואת החשיבה היהודית בכלל, בעברית. אבל אם לאדם אין זיקה למקורות אין לזה משמעות, כי השפה היא רק כלי להתקרב למקורות".
על הגדרת ישראל כ"מרכז" העם היהודי הוא אומר: "ההגדרה הזאת לא מוצאת חן בעיני, כי היא משדרת תחרותיות. בוודאי שיש משהו מיוחד בישראל, אבל מרכזיות זה מושג שיפוטי שלא הייתי רוצה להיכנס אליו". אחרי זה הוא מגלה בשקט, כממתיק סוד, "באופן אישי אני כן חושב על ישראל במונחים של מרכזיות, אבל דעתי האישית לא חשובה לעתיד העם היהודי".
איך ניתן לשפר את יחסי ישראל והתפוצות?
"צריך קודם כל להסכים על ניתוח הבעיה. הדיאגנוזה שלי היא שקודם כל ההתרגשות מהקמת המדינה כבר שלושה דורות מאחורינו, ורוב יהודי התפוצות שרצו לעלות כבר עשו זאת. מלבד זאת, ישראל נראית היום, בוודאי בעיניים אמריקאיות, פחות מרגשת. תיאור ישראל במדיה האמריקאית פחות מתאים לערכים הליברליים שרוב יהודי ארה"ב מזוהים אתם. צריך להזכיר שחוץ ממה שקורה בשטחים, אחד הדברים שמאוד מפריעים ליהודים בתפוצות הוא המונופול האורתודוקסי של הרבנות פה. למרות זאת, גם הרפורמים והקונסרווטיווים בארה"ב תומכים בישראל בעוצמה רבה".
מוזס בולט בין עמיתיו המנהיגים היהודים הפוליטיים לא רק בידיעת עברית, אלא גם בזיקה לזרם האורתודוקסי. הוא מתפלל מדי שבת, ולעתים גם באמצע השבוע, בבית הכנסת האורתודוקסי-מודרני "קשר ישראל" שבוואשינגטון. מכיוון שביתו בווירג'יניה די מרוחק מבית הכנסת, הוא מספר בחיוך כמעט אפולוגטי, הוא מגיע לבית הכנסת בשבתות באמצעות "שטיח קסמים", אבל באותה נשימה מציין שהיה שמח לגור קרוב יותר, כדי שלא יזדקק לאותו "שטיח".
הוא מאמין שהאורתודוקסיה תלך ותהווה בהדרגה את החלק הדומיננטי בגרעין הקשה של הקהילה היהודית בארה"ב: "כיום היא מהווה 11% מהאוכלוסייה היהודית, אבל בקרב הצעירים משקלה כבר 17%, וזה יילך ויגדל. דווקא משום כך, הרבה משאלת עתידם היהודי של שאר היהודים תלוי בעמדת האורתודוקסיה. יש היום התחדשות ותסיסה יהודית לא מבוטלת גם מחוץ לאורתודוקסיה. מאז הסקר של 1990 (שדיבר על 52% נישואי תערובת - י"ש) יש חזרה גדולה לחינוך יהודי. יש לנו כיום 200 אלף ילדים בחינוך יהודי יום-יומי, שזה מספר יותר גדול ממספר תלמידי הישיבות באירופה שלפני מלחמת העולם".
החזרה לזהות יהודית, אומר מוזס, נובעת במידה רבה מהלגיטימציה הכללית שנתנה התפישה הרב-תרבותית לזהויות נבדלות, ובמובן זה עוצמת הזהות היהודית תלויה ברמת הלגיטימציה שמעניקה לה תרבות הרוב. "אבל יכולה להיות לנו גם השפעה על התהליך הזה", הוא אומר. "אנחנו עובדים היום עם קהילות אחרות, שיש להן אינטרס משותף בכך, על עידוד הזהות האתנית בחברה האמריקאית. מצד שני, יהדות גרמניה כמעט נעלמה במשטר ויימאר, וחלק מהצלחתה לשרוד נבע דווקא מהאנטישמיות הכללית. כך שגם אם יתפתח יחס פחות אוהד לזהויות נבדלות, ייתכן שזה דווקא יכנס לפחות חלק מהקהילה היהודית פנימה, עמוק יותר לתוך זהותה הנבדלת".
האם הוא מוטרד, כמו אלן דרשוביץ, מתופעה שבה השמרנים והליברלים בארה"ב תוקפים, כל אחד מצדו, את היהודים העומדים בראש המחנה האחר? "אני חושב שדרשוביץ מגזים לגמרי. רוב האמריקאים בכלל לא מתעניינים בדיון הזה. זה יותר דיון יהודי פנימי. כמו שבשנות השמונים היה ברוקר יהודי שהורשע בעבירות בוול סטריט, ומנהיגים יהודים חששו מתגובה אנטישמית. התברר שהציבור התייחס אליו באופן אישי, ולא היתה שום הכללה כלפי היהודים".
"הצד החיובי בנישואי התערובת הוא שהרבה יותר אמריקאים מכירים כיום את היהודים מקרוב. אנטישמיות קיימת, אבל אם היא מהווה סכנה, זה בוודאי ברמה שונה מכפי שהכרנו בעבר. כשהתחלתי בעבודתי כעורך דין, לפני 50 שנה, היו חברות שלא קיבלו יהודים לעבודה. לא מזמן ביקרתי בחברה כזאת, וסיפרתי בגאווה שאצלי במשרד יש עורך דין חובש כיפה. שאלתי אם אצלם במשרד יש מישהו כזה. התשובה היתה גיחוך: 'כיפה? יש לנו מניין בכל יום'! וזו חברה שלפני 50 שנה לא היתה מקבלת יהודי לראיון עבודה. הסיבה פשוטה: בחברה תחרותית אתה לא יכול להרשות לעצמך לוותר על כוחות טובים".
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=718386&contrassID=2&subContrassID=2&sbSubContrassID=0
|
|
|
תוקן על ידי - אמשלום - 22/05/2006 12:57:46
 |
|
|
