הונאה בהפרטה

גו"ג,

ההשוואה המפורטת בין שני הבנקים אינה במקומה.

(א) אני, ונ"ל שמרבית החברים כאן, לא מכירים את הפרטים לאשורם. אין לי מושג איזה בנק ריוחי יותר, כמה מקבל מנהל מדרג ביניים בבנק הפועלים, ולמה שרי אריסון לא זורקת את שלמה נחמה הבזבזן ולוקחת במקומו פועל זר סיני.

(ב) זה גם לא רלוונטי, כי מקרה פרטי לא בהכרח מוכיח / סותר תיאוריה.

(ג) סתם ככה, בראש הבנק לפיתוח התעשיה, שגם הוא שייך לממשלה, הועמד רענן כהן. הכישורים היחידים שלו לצורך מילוי תפקידו: פוליטיקאי.

(ד) מה לעשות, הממשלה לא יודעת לנהל עסקים. העובדה שבנק נמכר בזמן שהוא מצליח כלכלית לא אומרת שהוא מנוהל טוב. יהיה ממש טפשי לומר, שרק גופים שהתמוטטו לגמרי ימכרו.

(ה) המשקיעים, לעומת זאת, קונים עסק בעל פוטנציאל, וההשקעה היא לפי הפוטנציאל, החזון, או התחזית.

נוהל שכן זה כאן!

"לא תמיד הכסף שמקבלים או נותנים הוא הקובע" - נכון, אבל גם הרווחיות הכלכלית של המפעל היא לא הדבר היחיד שקובע. זה אחד השיקולים, וזה אחד השיקולים. בתור אזרח במדינה, אני באופן עקיף אחד הבעלים של כל החברות הממשלתיות. אם חברה ממשלתית מרוויחה, הרווחים נכנסים לקופת המדינה וגם אני מרוויח מזה. אם מוכרים את החברה בזול, אז ייתכן שהבעלים החדשים יצליחו להרוויח יותר, אבל לא כל הרווחים האלה ייכנסו לקופת המדינה, אלא רק בערך 50% מהם (מס הכנסה). כך שאם מעריכים שהרווחים יהיו גדולים פי 2 או יותר, אז זה משתלם לי ואני מוכן להשלים עם המחיר הנמוך. ואם הרווחים יהיו גדולים יותר אבל פחות מפי 2, אז זה לא משתלם לי, ואני מוכן להסכים לעיסקה הזו רק אם המחיר מספיק גבוה, כך שהוא מפצה על הפסד הרווחים (המספרים מקורבים, אל תתפוס אותי באחוז). כך לדעתי צריך להתייחס לשני השיקולים הללו ביחד - שיקול היעילות ושיקול המחיר. וכמובן שיש שיקולים נוספים, מעבר לשני השיקולים הללו.

.*:namespace prefix = o ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:office" />

1) בפשטות חברה היא כמקרקעין שין להם אונאה.
2) אין לחברה ערך ברור ומוגדר בשוק, ולכן א"א לחשב מחיר ושתות.
3) מכירת חברה במכרז נעשה על דעת שאין אחריו כלום, וזה שונה מקנית לחם במכולת שאפשר לטעון אונאה.
4) "לתקוני שדרתיך כו'" לא שיך בכה"ג שכל השליחות נעשה שימכור ואין אחריו כלום. וזהו דרך המכירה הנוהג.
5) אם יוכלו לטעון כנ"ל לא תוכל המדינה לעשות שום עסק ואין זה טובת הציבור שיוכלו להעלות טענות כאלה לאחר מעשה.

"הפרטה של חברה ממשלתית משמעותה העברת הבעלות על החברה מידי הממשלה לידיים פרטיות. הפרטה יכולה להתבצע בדרך של מכירה פרטית, בדרך של מכירת המניות לציבור משקיעים בבורסה, בשילוב של דרכים אלו ובדרכים נוספות" - מכירת המניות לציבור המשקיעים בבורסה נראית כמו דרך טובה להבטיח שהציבור לא יפסיד מההפרטה: אם המחיר יהיה גבוה - המדינה תרוויח, ואם המחיר יהיה נמוך - כלל ציבור המשקיעים ירוויח, ולא רק אדם פרטי שיש לו קשרים בשלטון. שמעתי שהיתה תוכנית להפריט את בנק לאומי באופן זה, אך התוכנית בוטלה, מדוע? קראתי את המאמר שהפנית אליו ב"במעגלי צדק", והוא דווקא מתאים למה שכתבתי - להלן ציטוט: "הפרטה יכולה להיות 'טובה' ויכולה להיות 'רעה'. יתכן מצב שבו היותה של חברה בבעלת הממשלה, תביא לכך שהשחיתות והניוון פושים בה... ייתכן גם מצב שבו חברה ממשלתית מעין זו... מתחרה בחברות פרטיות וגוזלת מהן פרנסה... רבים הם גם המקרים שבהם הפרטת חברה היא הדרך היחידה לשמור על המשך קיומה ומכאן על המשך אפשרות העסקתם של עובדיה... אמת, יש מקרי הפרטה שניתן למתוח עליהם ביקורת רבה, אלה כרוכים בהעברת נכסי ציבור לידיים פרטיות במחיר נמוך מדי, בפגיעה בזכויות עובדים, או בהעברת מטלה שלטונית לידיים פרטיות...". אני התייחסתי רק לסוגיית המחיר. לגבי הערכת השווי - נראה לי שיש דרך אחרת להעריך את השווי של נכס כלשהו, והיא ע"י העמדתו למכירה במכרז חופשי. המכרז למעשה יוצר שוק, שבו כל משתתף רוצה לשלם כמה שפחות, ולכן ההצעה הגבוהה ביותר שהתקבלה במכרז היא חסם תחתון לשווי השוק של החברה (אילו החברה הייתה שווה פחות, לא מסתבר שאיש עסקים שפוי היה מציע לקנות אותה במחיר יותר גבוה). למעשה, יש כבר חוק בנושא - "חוק חובת המכרזים" - שמחייב את הממשלה לבצע כל התקשרות עסקית (כולל קניה או מכירה של מטלטלין או מקרקעין או שירותים) במכרז חופשי. אני לא יודע מה דינו של נכס שנמכר שלא במכרז, או שנמכר במחיר נמוך יותר מההצעה הגבוהה ביותר שהתקבלה במכרז. אבל אם נניח שההצעה הגבוהה ביותר היא חסם תחתון לשווי החברה, מסתבר שאפשר לבטל את העיסקה, אם המחיר ששולם היה נמוך ביותר משתות. ולכן, מה שכתב לא-יודע-כל, ""לתקוני שדרתיך כו'" לא שיך בכה"ג שכל השליחות נעשה שימכור ואין אחריו כלום. וזהו דרך המכירה הנוהג" - נכון רק כאשר המכירה אכן התבצעה באופן של מכרז חופשי. אבל אם היו בעיות בהליך המכירה, בהחלט אפשר לטעון "לתקן שלחתיך ולא לקלקל".

קראתי עוד על חוק חובת המכרזים: http://www.gad.oppenheimer.co.il/article,1.html מתברר שבית המשפט אכן נוהג לבטל עסקאות. אלא שכיום, לפי מה שהצלחתי להבין מהמאמר, הביטול נעשה רק בעקבות פניה של אחד המפסידים במכרז, שטוען שנגרם לו נזק באופן אישי כתוצאה מההפסד. לפי דעתי, אם המכרז התנהל בצורה לא תקינה, יש לאפשר לכל אזרח לתבוע שהעיסקה תבוטל, כי כל אזרח מפסיד מזה שהמדינה מקבלת פחות כסף בעד הנכס.

.



באופן שאינו מפתיע, אני סומך את ידי לחלוטין על כל מלה ומשפט מהמאמר אליו הפניתי לעיל.


מנגד, אני לא סבור שהוא תואם לגמרי את דבריך, לפחות לא את כל דבריך לאורך הדיון.


בכל אופן, אם נתמקד בנושא שאמרת, לגבי סוגיית המחיר, הרי שממילא חברות ממשלתיות נמכרות במכרז. אלא שהמכרז לא יגלה לנו את מחירה האמתי של החברה, ולכן רשות החברות הממשלתיות קובעת - לאחר קבלת הערכות שווי - מחיר מינימום שמתחת לו חברה ממשלתית לא תמכר, כמו גם תנאים נוספים.

קח לדוגמא חברת ענק כמו צים. צים היא אחת מעשר חברות התובלה הימית הגדולות בעולם. ברור כי כאשר המדינה הוציאה אותה למכרז בינ"ל, מספר הגופים היכול לגשת למכרז כזה, קטן. להערכתי, עלות הגישה למכרז עומדת על כמה מיליוני דולר, בשל הצורך בבדיקות נאותות (דיו-דיליג'נס) וכו'.

האם אתה או אני יכולים לגשת למכרז כזה? ואם היינו ניגשים, האם מישהו היה שוקל את הצעתנו ברצינות? יש לנו נסיון בבעלות ובניהול של חברת תובלה ימית? יש לנו יכולת לשלם את עלות חברת הענק?

מכאן נובע, שבמקרים רבים, אם לא תנסה לקבל אומדן "אובייקטיבי" לגבי שווי החברה, המכרז יגלה לך לא את שוויה, אלא את הערכות המתמודדים מהו המחיר הנמוך ביותר בו יוכלו לזכות בה.

וטרם דיברנו על המקרים בהם יש מועמד אחד בלבד לרכישת החברה, או שני מועמדים שיש ביניהם קשרים והעברת מידע "מתחת לשולחן".


אם, כדבריך, ההצעה הגבוהה ביותר במכרז היא החסם התחתון של שווי החברה, הרי שלעולם אסור למכור חברה, משום שהמחיר הגבוה ביותר שיוצע בעדה, עדיין אינו הוגן.


חברה היא לא חבית נפט או אונקיה זהב, אין לה מחיר שוק או שווי ידוע.


קריאה להרחבה:

שיטות להערכת שווי חברות:

bschool.huji.ac.il/course/security/hvalu3.doc


המועצה האמריקאית לתקינה חשבונאית:
www.fasb.org

"האם אתה או אני יכולים לגשת למכרז כזה?" - לא, אבל אם מחלקים את החברה להרבה מניות קטנות ומוכרים אותן בבורסה - אז כן. ונראה לי שאפשר להתייחס למחיר של מניה בבורסה כאל מחיר שוק, שהרי זה בדיוק שוק משוכלל. גם אם מחליטים, משום מה, שהחברה צריכה להישאר בבעלות של אדם אחד - עדיין אפשר למכור 49% ממניות החברה בבורסה, וכך מקבלים מחיר שוק לפחות עבור 49% מהחברה. בנוסף לכך, יש בעיות קשות ביישום של חוק המכרזים בימינו, שלדעתי בהחלט אפשר לראות בהן הונאה: http://www.makorrishon.net/show.asp?id=12589

.*:namespace prefix = o ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:office" />