שיטת לימודו של הרמב"ם - לעומת הראשונים

ענית על "ותערב" של יום טוב, אך זכרנו אינו מענין הברכה.

תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 31/05/2012 17:00:29

(א) ברוך אתה ה', אלוהינו ואלוהי אבותינו, אלוהי אברהם אלוהי יצחק ואלוהי יעקוב, האל הגדול הגיבור והנורא. אל עליון, גומל חסדים טובים וקונה הכול, וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם, מלך רחמן מושיע ומגן. ברוך אתה ה', מגן אברהם.

בברכה ראשונה מוסיפין, זוכרנו לחיים אל מלך חפץ בחיים, כותבנו בספר חיים למענך אלוהים חיים.

(ב) אתה גיבור לעולם ה', מחייה מתים אתה רב להושיע, משיב הרוח מוריד הגשם, מכלכל חיים בחסד. מחייה מתים ברחמים רבים, רופא חולים, וסומך נופלים ומתיר אסורים, ומקיים אמונתו לישני עפר. מי כמוך בעל גבורות, ומי דומה לך ממית ומחייה, ונאמן אתה, להחיות מתים. ברוך אתה ה', מחייה המתים.

בברכה שנייה מוסיפין, מי כמוך אב הרחמן, זוכר יצוריו ברחמים לחיים

(יח) מודים אנחנו לך: שאתה הוא ה' אלוהינו, צור חיינו מגן ישענו, אתה הוא, לדור ודור. נודה לך ונספר תהילתך על חיינו המסורין בידיך, ועל נשמותינו הפקודות לך, על ניסיך ונפלאותיך שבכל עת ועת, ערב ובוקר וצוהריים. הטוב כי לא כלו רחמיך, המרחם כי לא תמו חסדיך, כל החיים יהללו את שמך הגדול, כי טוב האל הטוב. ברוך אתה ה', הטוב שמך ולך נאה להודות.

ומוסיפין בברכת שמונה עשרה, זכור רחמיך ה' אלוהינו, וכבוש כעסך, וכתוב לחיים, כל בני בריתך.

(יט) שים שלום טובה וברכה, חן וחסד ורחמים עלינו ועל ישראל עמך, וברכנו כולנו, ממאור פניך: כי ממאור פניך נתת לנו ה' אלוהינו, תורה וחיים אהבה וחסד צדקה ושלום, וטוב בעיניך, לברך את עמך ישראל בכל עת בשלום. ברוך אתה ה', המברך את עמו ישראל בשלום.

ומוסיפין בברכה אחרונה, ובספר חיים ברכה ושלום, וניזכר וניכתב לפניך, אנו וכל עמך בית ישראל, לחיים ולשלום.

***

מה נהגו רוב העם מראש השנה ועד יום הכיפורים, להוסיף בכל תפילה בעשרת הימים: בברכה ראשונה, מוסיפין זוכרנו לחיים אל מלך חפץ בחיים, כותבנו בספר חיים למענך אלוהים חיים, מלך רחמן, ומושיע ומגן; ברוך אתה ה', מגן אברהם. ומוסיפין בברכה שנייה, מי כמוך אב הרחמן, זוכר יצוריו ברחמים לחיים, ונאמן אתה, להחיות מתים. ברוך אתה ה', מחייה המתים. ומוסיפין בברכת שמונה עשרה, זכור רחמיך ה' אלוהינו, וכבוש כעסך, וכתוב לחיים, כל בני בריתך. ברוך אתה ה', הטוב שמך ולך נאה להודות. ומוסיפין בברכה אחרונה, ובספר חיים ברכה ושלום, וניזכר וניכתב לפניך, אנו וכל עמך בית ישראל, לחיים ולשלום. ברוך אתה ה', המברך את עמו ישראל בשלום. ובתפילת נעילה יום הצום, אומר בברכות אלו מקום זוכרנו לחיים, חותמנו לחיים. וכל התוספות האלו, מנהג מקומות; ויש מקומות שנהגו שלא יוסיפו דבר.

*** 

ד"ח
שכחת את 'ובכן תן פחדך'.

אחרי בקשת המחילה, עם רמת דמיון כזו ניתן להכניס גם את אץ קוצץ.

תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 31/05/2012 22:03:59

בעלבעמיו

שכחת את "יעלה ויבוא" ו"על הניסים".
על כורחנו, מתקני התפילה ואלה שבאו אחריהם מהגאונים, הרחיבו קמעה את ענין הברכה.

***

וראה הגהות מימוניות הלכות תפילה ו,ג שהשווה את שיטת הרמב"ם לשיטת רבינו תם, כאילו גם לפי הרמב"ם מותר לשאול צורכי רבים בשלוש ראשונות, כשיטת ר"ת, וגם מותר להאריך בברכות אלה בציבור. אבל כאמור אין זו שיטת הרמב"ם, ורק תוספת קצרה שהיא מעניין הברכה או שהיא דומה לברכה מותר, אבל סתם תוספת של צרכי ציבור שאינה מעניין הברכה אסור, וכ"ש אם היא תוספת ארוכה, אסור להטריח בה את הציבור לשיטת הרמב"ם.

וראה עוד רמב"ם הלכות תפילה א,ט "ושלוש ראשונות ושלוש אחרונות--לעולם אין מוסיפים בהן, ולא פוחתין מהן, ואין משנין בהן דבר."

***

הגהות מיימוניות הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ו

[ג] פירוש רבינו תם וה"ג ורבינו חננאל ורב האי דוקא צרכי יחיד אבל צרכי רבים שואלים כגון שבח וכבוד היום שרבים צריכין שכן מצינו בהודאה ועבודה ושים שלום ויעלה ויבא שכולם צרכי רבים הם ועוד דמשמע בפרק קמא דע"ג דלא קאי אלא אצרכי יחיד כגון אם היה לו חולה בתוך ביתו ומטעם זה אנו אומרים קרובץ בג' ראשונות וכן הסכימו רב יוסף טוב עלם ורבינו אליהו הזקן ועלתה בידם דמותר ומצוה מן המובחר וכן הקליר יסד קרובץ והוא היה מקרית ספר ובימיו היו מקדשין על פי הראייה והיה תנא ואולי היה ר' אלעזר ב"ש כדמשמע בפסיקתא ואפילו אם אינו ראב"ש תנא היה כדפרישית ועליו יש לסמוך כפי' רבינו תם וכן דעת רבינו תם וכן דעת רבינו המחבר [הכוונה לרמב"ם] וכל רבותינו שהנהיגו והתירו לומר זכרנו ומי כמוך ודלא כה"ג שכתב אהא דלא ישאול אדם צרכיו בשלש ראשונות מכאן איתא מרבנן דנהיגו דלא למימר זכרנו בריש שתא וכו' עיין לעיל בסוף פרק ב' וכו' אמנם על הקרובץ שבג' הראשונות כתב רבינו חננאל דלאו שפיר עביד ועוד הביא רבינו שמחה ראיה מהא דפרק בתרא דר"ה סדר ברכות אומר אבות וגבורות וקדושת השם וכולל מלכיות עמהם וכתב אבל לא ידענו מה שאנו מפסיקים בין גבורות לקדושת השם על מה אנו סומכים ואותם האוסרים לומר זכרנו סבירא להו דצרכי יחיד הוא ע"כ:

ד"ח
בכוונה צתיינתי תוספות שהם ידוע שאינן מזמן התלמוד.

אם אנשי כנסת הגדולה תקנו תפילה בעברית כי האנשים לא ידעו להתפלל בעברית, על כרחנו שהם תקנו את הנוסח עצמו לא את העקרון (כדעת הרמב"ן והרשב"א) ואם כן איך מותר להוסיף ואפילו אות אחת.
לדעתי, זו גם הסבה שהרמב"ם השמיט את הדין שתפילה נאמרת בכל לשון.