האם יש מי שיכול להסביר דרך כתיבת הספרות של הראשונים?
אתחיל בשושלת ספרי ראשונים הידועה, חידושי הרמב"ן חידושי תלמידו הרשב"א ועד לתלמידי תלמידיהם הריטב"א הר"ן ועוד ועוד. כל אחד מביא מקודמיו, הרבה פעמים העתקה אות באות ממש, הרבה פעמים עם תוספות - או גרעון! - הסבר. וחוץ מזה כל אחד מוסיף בכמה מקומות ביאורים משל עצמו.
השאלות שלי, האם לא היו מספיק מעתיקים עד שהיה צורך, ניקח למשל, שהריטב"א יעתיק דברי הרשב"א? האם לא הסתובבו מספיק העתקות של חידושי הרשב"א בצורתם המקורית?
מדוע שלא יכתוב רק את מה שחידש בעצמו?
נתרגלנו לדייק בכל קוץ וקוץ של שינוי לשון בראשונים, ולומר שהרמב"ן לא כתוב מילה זו והרשב"א כן כתב, זה סימן שהם חולקים בביאור הסוגיא וכו' וכו' , השאלה שלי, אם זהו ככה, [ולפעמים הראיות הן באמת משכנעות] אז מדוע שלא יפרש הרשב"א להדיא שהוא חולק על קודמיו.
מה היה הסדר של הלימוד בבית מדרשם של הראשונים, האם היו לומדים חידושי רבם מתוך הכתב, או בע"פ, האם למשל כשהריטב"א מביא בשם רבו, או הרשב"א בשם רבו וכדומה, והדברים נמצאים בחידושיהם, האם הם גם שמעו את זה מפיהם או רק קראו את זה בספרם. וכמה נפק"מ בדבר.
וכן, האיך היה אופן ההפצה, האם היתה נקודה בזמן שסיים את החיבור שלו ושלחם על פני חוצות, או החידושים היו כעין הרשימות שרשם המחבר לעצמו, ותמיד הוסיף וגרע בהם כרצונו?
הרבה פעמים יביא הריטב"א, למשל עוה"פ, "חידוש" בשם רבו הרא"ה או הרשב"א, ובאמת כבר נמצא כל אותו החידוש בחידושי הרמב"ן, האם לא היה להם חידושי רביה דרביה? או שלא תפס בעיניו מקום חשיבות?
יש הרבה דוגמאות להנ"ל, חיבורי התוספות למיניהם, אף רש"י שקיבץ משלפניו מקונטרסי אשכנז ומרגמ"ה, מפרשי הרי"ף,
וכן מוצאים סדר זה בספרי קצורי הלכה וספרי מנהג.
יוצא מכלל זה הוא הרמב"ן שחידושיו, ככל הידוע לי, הם בסדר ובלשון מקורי, ותלמיד תלמידו הר"ן הוא ההיפוך הגמור, שבכל מסכתא יש לו ספר אחר המשמש לו כ"ספר יסוד", ועליו הוא בונה את חידושיו. כמדומה שעל מס' פסחים הכל נבנה על חידושי רבינו דוד, ומבלי שהוא מזכיר את שמו (לא זוכר בדיוק, אולי כן מזכיר את שמו במקומות בודדים) הלא דבר הוא!
והאם אפשר להציע שהראשונים לא ידעו זהותם של מחברי הקונטרסים והחיבורים, אלא ידעו מה שקבלו מרבותיהם?