ימות המשיח - האם מאורע חד פעמי?

ריב.
יפה כתבת:שהרי האדם מצווה על דבר שהוא "בלתי אפשרי" להשיגו, והוא לעולם אינו יוצא ידי חובתו. ולכן אנו מרגישים אשמים כל הזמן . ועל אדם אשם אפשר כמובן לשלוט ולהכניס לו לראש דברים מופרכים מעיקרם.


כמתעסק.
אתה כותב. הוא לקח את הדגם של ימי שלמה, כפי שנצטיירה לו מהמקרא ואגדות חז"ל כדגם של מלכות ומלך הוא הנקרא 'משיח ה''.
האמנם  דגם יפה ומושלם?   להלן דגם מהמקרא

ה) וַיֵּלֶךְ שְׁלֹמֹה אַחֲרֵי עַשְׁתֹּרֶת אֱלֹהֵי צִדֹנִים וְאַחֲרֵי מִלְכֹּם שִׁקֻּץ עַמֹּנִים: (ו) וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה הָרַע בְּעֵינֵי יְדֹוָד וְלֹא מִלֵּא אַחֲרֵי יְדֹוָד כְּדָוִד אָבִיו: ס (ז) אָז יִבְנֶה שְׁלֹמֹה בָּמָה לִכְמוֹשׁ שִׁקֻּץ מוֹאָב בָּהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרוּשָׁלִָם וּלְמֹלֶךְ שִׁקֻּץ בְּנֵי עַמּוֹן: (ח) וְכֵן עָשָׂה לְכָל נָשָׁיו הַנָּכְרִיּוֹת מַקְטִירוֹת וּמְזַבְּחוֹת לֵאלֹהֵיהֶן: (ט) וַיִּתְאַנַּף יְדֹוָד בִּשְׁלֹמֹה כִּי נָטָה לְבָבוֹ מֵעִם יְדֹוָד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּרְאָה אֵלָיו פַּעֲמָיִם: (י) וְצִוָּה אֵלָיו עַל הַדָּבָר הַזֶּה לְבִלְתִּי לֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְלֹא שָׁמַר אֵת אֲשֶׁר צִוָּה יְדֹו      ודגם מאגדות ח"ל

ירוחם

כשמצטטים ראוי לקרוא בדקדוק ולצטט בצורה מלאה - ציטטת את תחילת דברי, אך משום מה לא דקת בהם ובעיקר השמטת את סיומם, הבה נקרא שוב:

א. כתבתי - "כפי שנראה לו מאגדות חז"ל" - דוק, רמזתי לקריאה סלקטיבית.
ב. סיום דברי מהם התעלמת:
"דגם זה עבר שיכלול והעצמה - ולפיו נבנה המודל של ימות המשיח".
שיכלול - על שום מה? הואיל ולקח רק את המימדים החיוביים שלו!
העצמה - על שום מה? הואיל וגם מימדים אלו הוצאו מהמרחב של הקשר היסטורי ונהפכו בידו לאמת מידה תיאורטית וכללית הרבה יותר.
ג. עליך לשאול עצמך לא כיצד אתה מפרש את תקופת שלמה בכללולתה ואת דמותו, אלא כיצדהרמב"ם פירש את דמותו של שלמה / או לחילופין מה הטיפולוגיה = אפיון האישיות - אותה רוצה ללמוד מדמותו של שלמה המלך!
לשם כך עליך לפנות לתיאורים אלו בידי הרמב"ם עצמו! - ישנו מאמר על כך דומני בספר לזכר שרה הלר (? - מי שיש לו הפניה מדוייקת מוזמן...).

אם תשקלל שלוש הסעיפים לעיל. מאליו תבין שידוע ידעתי מה שציינת, ולכן נקטתי בלשוני זו!
להבא עצתי לדקדק בדברים....כך יחסך ממך וממני זמן.

כמתעסק.
אולי באמת לא העמקתי לחשוב. אבל בכל הכבוד הראוי כשאתה מביא את הרמב"ם.כפוסק האולטימטיבי בנושא המשיח וכן דיוננו קשור  בקשר גורקי
לדעתו ופסיקתו של הרמב"ם. לא יכולתי להבחין בהסתיגותך מן האסמכתאות שהבאת בשמו של הרמב"ם. את הדגש שנראת לו לא הבאת במקור. מה עוד
הרי כל הויכוח הוא בעצם עם הרמב"ם ולא אתך שאתה רק מביא את דבריו
ועדיין -כך נדמה לי לא הצגת את דעתך האישית. ואת משנתך הסדורה.
לאור הסברך על הרמב"ם. הדבר נראה לי קשה מאד מאד להבנה. איך אנו צריכים להתיחס לפסיקתו של רב או פוסק. כשמתברר לנו כי הוא לא רואה את כל הפרספקטיבה .והוא בוחר להתעלם מעובדות קרדינליות. איך אם כן עלינו להתיחס לדבריו לאור ממצאים אלו. וזו היא בעצם השאלה שאני שואל אותך עכשיו.

ירוחם,


לא עליך המלאכה לגמור, ואין אתה בן חורין להיבטל ממנה - אין שום קשר בין רצון ושאיפת האדם לחתור לשלמות על אף המודעות שאין הוא יכול להשיגה - לבין רגשות אשם ושליטה שאתה חוזר שוב ושוב ומדבר עליהם

ריב.
א. תגדירי בבקשה מה זה שלמות  שאת חושבת שאדם צריך לשאוף אליה. כמובן יהודי. בקוים כללים.
ב.אדם נורמלי המציב לעצמו  או מציבים לן מטרה והוא לא מצליח להגיע אליה הוא מרגיש מתוסכל ומאשים את עצמו ומאשימים אותו. כי הוא לא השתדל מספיק כי הוא עצלן בטלן טיפש  שכחת לציין כי אין דבר העומד כנגד הרצוןו כו. כך בנוי הבן אדם. וכך מנצלים אותו .                     מודה ועוזב

באחד מגיליונות צהר (כ' נדמה לי. ואולי קצת אחרי) פורסם מאמר שהביא ראיות לכך ש"לא יהיה חורבן שלישי". אשמח אם מישהו שיש לו אותו יביא את עיקרי הדברים.

כמתסק

לדבריך שתפקידי המשיח יכולים להתחלק, אין סתירה מהיהדות לכך שמשיח (הראשון אולי) היה זה שקם מיד לאחר שסר 'מחוקק מיהודה' (שלפי המקרא בסוף ספר בראשית אז בא 'שילה') הלא הוא ישוע הנוצרי ששיבח אותו הרמב"ם על הפצת האמונה באל אחד. די שכמשיח ראשון חיזק את עיקרה של התורה שהיא לקבוע את האמונה באל אחד לעומת האמונות בריבוי אלים. את שאר המלאכה יעשו שאר המשיחים למיניהם.

ראה באשכולי
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=301856

בוגי

א. הרמב"ם לא שיבח אותו פרסונאלית אלא ציין שאפילו לתוצאות מעשהו נוצרו תוצאות חיוביות.
ב. כידוע לפי הרמב"ם הנצרות היא ע"ז. מה אותו האיש חשב - זה ענין להיסטוריונים.
ג. לפי הרמב"ם, ישנו מבחן פרסנואלי ברור כדי לזכות אפילו לתואר 'חזקת משיח' - לפי הרמב"ם, וראש  וראשון להם הוא שמירת תורה ומצוות.

ד. יש להבחין בין התודעה שמנחה את העושה לבין תוצאות מעשהו (- נקודות הקיצון כידוע שיטת ליבוביץ', ולעומת זה שיטת המקובלים, ואכמ"ל.)

עד כאן לרמב"ם.

אמנם ברור שבמישור הרחב, אנו יכולים לדבר על תקופות בהתקדמות העולם - כדוגמת המדרש על אלפיים תוהו וכו'.

מכאן שיש לדון האם ניתן לדבר על נקודות מרכזיות שמשמשות מעבר משמעותי לקראת ימות המשיח, וכדוגמת שיטת הראי"ה קוק.
על פניו - הגעת יהודים לא"י היא שלב של קיבוץ גלויות, והיא אבן דרך.
לגבי התקדמות רוחנית - הנושא מורכב מאוד - לכשלעצמי לענ"ד הקמתם של מוסדות קונסטיטוציונים בעלי אופי מחוקק יהיו בהחלט - אבן דרך נוספת.

אולם לענ"ד ביסודו ימות המשיח הוא מושג דתי פנים יהודי, שביחס לעמים עיקר משמעותו היא ההכרה בלגטימיות של הלאום היהודי ושל האמונה היהודית.

לגבי השפעות עולמיות -

א. ראה באשכול: האלילים כליל יחלופו, שלענ"ד יש פירוש שונה למושג 'לתקן עולם וכו' '.
ב. יש לדון כיצד ניתן לאפיין אבני דרך ביחס להשפעות עולמיות.

ומכאן גם לצפיות באשר ליחס בין 'ימות המשיח' לענין תיקון האומות שדומני טומן בחובו חשיבה היסטורית שצע"ג..