שירה חדשה שבחו גועלים

ראשית, על אחרון אחרון, לירוחם: אני לא מתיימר לקבוע מי שייך ל"כלל ישראל" ועוד מושגים מיסטיים כאלו. אבל אם היה משמע מדברי כי אני מזדהה עם נטורי קרתא וכדו' אני מצטרף להבהרה, דיברתי על נתונים יבשים, ולא על הזדהות עם פלגים חולניים והזויים.
ובפראפרזה על שאר הרפורמות שהוזכרו כאן, אני מסתייג מרפורמה שהופכת את היהדות מבני עם הספר, לעם של שנוררים משועממים אלימים גסי רוח בורים וכו'.
אבל גם זה בא לצערינו מהתפתחות טבעית, ואבהיר מדוע אני עושה כאן חלוקות: כל התפתחות או שינויים שבאו לשם שמים (ואפילו למראית עין) אינם רפורמות. הרפורמה של יאשיהו אינה רפורמה אמיתית, כי היא באה לקיים את הכתוב בספר דברים, ולכן היא התחזקות של הדת. רפורמה היא שינוי - ואפילו לא שינוי לקולא, אלא סתם שינוי משמעותי, לא כזה שבא לחזק את שמירת הדת באופן ישיר.
נכון שקהילת שירה חדשה יכולים לומר כי בסופו של דבר העובדה שהנשים הפמיניסטיות מרגישות יותר טוב בבית הכנסת שלהם מחזקת את הקשר שלהם לדת, וזה אולי נכון. אבל באופן כללי לגבי שאר הציבור יש כאן "שינוי" ו"שינוי יזום" שאין מטרתו לחזק את הדת (כמו הרפורמות שירוחם מייחס לפרושים, שוב ויכוח היסטורי גדול), אלא להתאים אותה לזמן. לא מתוך אונס וכורח (כמו פרוזבול למשל) אלא מתוך רצון להתאים אותה לרוח הזמן.
כל הנסיונות ליצור הפרדת מינים באוטובוסים, במדרכות, בדוכני הירקות, בבתי הקברות, הן סוגים של רפורמות חברתיות אבל מכיון שהם באות כביכול לשם שמים הם לא גורמות נזק לשמירת הדת. הם גורמות נזק לערכה של הדת ולערכם של הדתיים בעיני אנשים שפויים, אבל מי שמצוי בתוך המעגל הדתי אינו מרגיש שום נזק, הוא ממשיך בשלו בדיוק כמו לפני אלפיים שנה. ולכן משתלבות כאן יפה כל הנסיונות לכפות אורח חיים הונגרי בנושא זה, אורח חיים ליטאי בנושא הישיבות וצורתן, אורח חיים מרוקני בנושא הפאות הנכריות, וכו' וכו'.
אני בכלל לא מחוה דעה, רק הסברתי את דעת הרבנים המתנגדים לוילון הדק והענוג התלוי לו בביהכנ"ס שירה חדשה. כשכולנו יודעים את ההיסטוריה שהרפורמה החלה בהזזת מקום הבימה בית הכנסת, פרט שהוא לכשעצמו חסר ערך, ואולי אם הרבנים המתנגדים לא היו מעמידים את כל השותי"ם על הרגליים האחוריות וממציאים נימוקים פסבדו הלכתיים להזזת הבימה, אלא היו אומרים בפירוש: מותר על פי ההלכה, מסוכן לדת שלנו. היו דבריהם מתקבלים יותר.
המציאות היא שהרפורמות למיניהם הרסו את החברה היהודית באירופה מבחינה דתית עד שלפני מלחה"ע היתה חברה דתית ללא שום תכלית או עתיד, המוכשרים והמוצלחים הלכו להשכלה, ושומרי הדת היו רק אלו שעדיין לא נפגשו עם החיים המודרניים. הדרך שטיפחו כאן המנהיגים הליטאיים בארץ על פי "טראומת השואה" (מונח שטבע חוקר החרדים מנחם פרידמן בספריו, כגון: "בחזרה לישיבות") היא למנוע כל שינוי יזום שלא בא כתוצאה של כורח או לשם חיזוק ביראת שמים טהורה כדת פך השמן הטהור. לכן רדפו את שטיינזלץ וכל כיו"ב. אלו היו קרבנות למען האידיאל הזה שהיה יעיל מאד עד סוף שנות ה90.
כיום האידיאל הזה צריך עדכונים, ואכן הרבנים הצעירים משתמשים בו בצורות מתוחכמות יותר (ואפילו הרב שטיינמן בחדרי חדרים משתמש בשיטות החדשות).

לץ
אתה שולל כל רפורמה? האם הרפורמה של ר' מסאלנט- בעניין לבושם של בחורי הישיבה, נוסח מודרני. מקובל עליך?  אתה בטח יודע כי באותה תקופה בערך, פסק הרבי מגור שינוי בלבושו של היהודי- בחזקת יהרג ובל יעבור, מה קרה? הליטאים ההתנצרו? למרות שיש הרבה בדיחות חסידיות, על כך שכן.

ההפרדה המוגזמת באוטובוסים היא לשם שמיים? לדעתי זה מבייש את האשה ובעיקר את הזכר.
כל אשה ניתפסת בעיניהם כאוביקט מיני, על כל אשה ובכל מצב חושבים רק על מין?

האם רצונם הכן של הנשים בקהילת שירה חדשה- לקחת חלק פעיל בתפילה, ולהתפלל כמו הגבר, זה לא לשם שמיים?
היום זה נראה מוזר, נחכה עוד כמה שנים, אני מקווה שאתה ער לכך,כי מעמדה האשה שונה בכל הבחינות,

אם כשאתה אומר "לץ" אתה מתכוין לדברי, אז צר לי, כנראה שאצלך יש עצכ"ח במהדורה אחרת ובדפוס אחר.
לא שללתי שום רפורמה, ורק הסברתי את ההבדל בין רפורמה שבאה באופן רשמי לפחות לחיזוק שמירת המצווות, ובין כזו שלא באה למטרה הנ"ל.
אני באופן אישי חושב שכל העיסוק בהפרדה מגיע לשם סיפוק מיני של אנשים מסכנים שאין להם סיפוק מיני בחייהם, ולכן עוסקים בנושא לפחות בדרך שלילית של מלחמה. אבל מכיון שהדבר מוצג כאילו לשם שמים, אין נזק לשמירת המצוות.
נראה לי שהסברתי את הדברים בצורה ברורה.
מעמד האשה משתנה בכל התקופות, ומה שקובע את מעמד האשה הוא האנושיות של הגבר, ולא טקסטים או הלכות. אם צפית בסרט 'החצר' אזי אולי אתה זוכר את שני האחים הגי'נג'י והשחרחר. הראשון גס רוח כלפי נשים והשני עדין ומתחשב. שניהם נאיבים ופאנטיים, שניהם הוגים את אותם טקסטים בבית המדרש, אבל בחיי המעשה תלוי הדבר באישיותו ובעדינותו של הגבר. (במקרה, השחקן הג'ינג'י - אבייתר- היה מגיע ללמוד בבית מדרש מסויים בתל אביב שהייתי מצוי בו בערבים. מאז התחלתי להרגיש כעס עליו, כאילו הוא אשם בתסריט..)

[לץ,

יש הרבה טעם בדבריך, כמו בכל טיעון מעגלי .
אם הקריטריון הוא "לשם שמים" ו"לשם חיזוק הדת", מדוע הטענות של אנשי "שירה חדשה" (רק כדוגמא, ובודאי יש אחרות טובות מזו), שזה בדיוק מה שהם עושים, אינן מתקבלות?
מסתמא שהקריטריון קריטריון, אבל מי שמחליט אם ומתי הוא תקף, הוא מי שמחליט אם ומתי הוא תקף, וחוזר חלילה. ברגע שהחליטו (מי שהחליטו) שהקריטריון אינו תקף במקרה מסוים, אז ברור שדוברי השינוי אינם עושים זאת לשם שמים וכו'. המעגל נשמר, הסדר קיים והכל בא על מקומו בשלום (או שלא).]

_________________

דער לץ

השימוש בלץ היא על דרך הקיצור בלבד, ולא חלילה חלילה על דבריך המענינים .

 תחיה עד לץ.

_________________

מודה ועוזב