מייציץ,
אני חולק עליך. ההלכה כבר אלפי שנים עושה שיקולים של מה יקרה אם כולם יעשו אותו דבר (רוב ככל התקנות של חז"ל מבוססות על כך). זו אינה המצאה קאנטיאנית. ספר החינוך מלא בהנמקות כאלה, ויש הרבה כאלה גם בדיונים הלכתיים, ואכ"מ. זה ממש לא נכון, ולכן לדעתי זוהי טעות בדבר משנה, כלומר בודאי טעות הלכתית גמורה ופשוטה.
אני מסכים לדבריך כאפיון חרדי מסויים (שהם יותר מעמידים את הפרט במרכז. ואני אישית אפילו נוטה לצדד בעמדה כזו), אבל רק במישורים של מינון. הקביעה הקטגורית שלך לא נכונה. וכאן זו בעליל קביעה קטגורית.
האם ההיתר לרופא לחזור מנסיעה לריפוי בשבת אינו מעיד על חשיבה כזו? ובפשטות ההיתר אינו דרבנן אלא דאורייתא. זהו ששיקול של פיקו"נ, אלא שהוא רחב יותר.
ירוחם,
התכוונתי שגם אני לא מתייחס לציבור במדינת ישראל ככלל ישראל, ובעיניי זו אינה מדינה יהודית. בזה אני דומה לו. אולם אין לכך כל קשר לשאלה האם להתייחס לציבור של יהודים שיושב במקום כלשהו, ולקחת את מצבם בחשבון כשפוסקים הלכה. כפי שכתבתי לעיל, מי שאינו עושה כן, הוא טועה בדבר משנה. כאמור, צריך לשקול כך גם באוסטרליה, ואין לכך קשר לציונות.
מיכי
|
|
