הושענא רבה - מהות היום

כיוון שאני בחופש בחג, ראיתי לנכון להזהיר כבר מראש על הצפוי (אולי) בהושענא רבה הקרוב – כאן תמצאו את הפתרון האמיתי לחידת היום כפי שנגלה לי מן השמיים, ומן השמיים ירחמו!...

קראתי את המאמר במורשת ישראל, והתאכזבתי מהרמה (אבל לא אוכל לומר שהופתעתי שכן מדובר בכתב עת זניח למדי). לא ברור מהי בכלל השאלה שעליה בא המאמר לענות, לא המתודולוגיה למציאת התשובה ולא התשובה.
המאמר מעלה את השאלה מדוע קישר זכריה את יום ה' לחג הסוכות, והתשובה המפתיעה היא, ובכן, שהייה מסורת כזו. כמובן שאין תשובה הזו שום סימוכין. היא פשוט אומרת שאין תשובה לשאלה. המאמר מציע שזה קשור להיותו של חג הסוכות סוף וראש השנה וחג הסתיו - לא ברור איך הדברים קשורים ליום ה', אך העיקר להוסיף הפניות 'מלומדות' בהערות שוליים.
מכאן ממשיכים לשאלה מדוע קוראים את הפטרת יחזקאל בחג הסוכות, ואחרי שנאמר שתשובתו של רה"ג היא טאוטולוגית מציע המחבר תשובה חלופית - קובעי ההפטרות למדו מזכריה שיום ה' הוא בסוכות, ולכן הבינו שגם הפטרת יחזקאל קשורה. זוהי טענה די פשוטה, וקשה לי להבין איזה חידוש אמור להיות בה.
כעת עולה עוד שאלה - מדוע דווקא הו"ר זוהה כאותו יום ה'. וכאן באה התשובה - שבעת ימי הסוכות הם ימי אחרית הימים (לפני רגע המחבר הסביר שהימים הם כל ימי העולם שיש לו גם ראשית הימים, אבל כאן הוא פתאום משנה כיוון ואומר שהימים הם ימי אחרית הימים), ולכן הו"ר שהוא היום האחרון הוא אחרית הימים. קשה לי בכלל להבין איזו תשובה יש פה, כך שקשה לומר מה הבעיה בה. כמובן שגם כאן אין שום הוכחה למעט הוכחה כמעט מפורשת מהגמרא (מעניין למה קורא המחבר 'ממש מפורש' אם זה 'כמעט מפורש'....).
כעת כל מה שנותר הוא לקשר את מהגי הו"ר לתיאוריה. מציאת קשר בין שני דברים היא, כידוע, מלאכה שתמיד מצליחה (וע' בספר המטוטלת של פוקו). גולת הכותרת היא שמנהגים אלה התפתחו באופן אינטואיטיבי, 'ליבא לפומא לא גליא', כך שמצד אחד אפשר להסביר את המנהגים לפי התיאוריה של הכותב, אך מצד שני ברור שאי אפשר להביא שום הוכחות להסברים אלו, שכן הסברים אלו לא היו ידועים גם ליוצרי המנהגים, אלא אך ורק לכותב הנכבד שמגלה את האינטואיציה שכולם לא הבינו אותה. כמובן שמתודולוגיה כזו מאוד מקלה את המלאכה, כי כאמור אין שום צורך להביא הוכחות.

לא אגיד שלא ראיתי מאמרים גרועים יותר - ישנם מאמרים שהכותבים שלהם אינם מבינים כלל את הטקסטים שבהם הם דנים. אמנם, יחסית לדברים שנכתבים בארץ מדובר בהחלט במאמר שרלטני. כאמור, מעולם לא קראתי את כתב העת הנ"ל של אוניברסיטת אריאל, ואני יכול רק לקוות שבדרך כלל שומרים שם על רמה אקדמית גבוהה יותר.
רק אדגיש שאם המאמר היה מתפרסם בבמה תורנית, אפשר היה להבין זאת. כך גם אם היה מדובר בכתב עת לא 'שפיט' של תלמידי האוניברסיטה, אך באתר של כתב העת מודגש שהוא 'שפיט', כלומר המאמר היה בידי קורא מקצועי שחשב שהמאמר עומד בסטנדרטים אקדמיים כלשהם.

ניכר שקראת את המאמר בחיפזון (מן השטן), כאשר ידוע שעל כל משפט בפוסט שלי יש לישב שבעה נקיים, ק"ו במאמר אקדמי! :) והריני להעיר על דבריך כלאחר יד מקוצר הזמן ועומק המושג, אם כי היה עליי להסתפק בהערה שנאמרה בדף היומי: "תרדא"!

לא ברור מהי בכלל השאלה שעליה בא המאמר לענות, לא המתודולוגיה למציאת התשובה ולא התשובה.
אבל במשפט הבא מסתבר שהובהר ליש3 מהי שאלת המאמר:
המאמר מעלה את השאלה מדוע קישר זכריה את יום ה' לחג הסוכות
אלא שזו כלל לא שאלת המאמר: השאלה מופיעה בבירור כבר בתחילתו, והיא: מהי מהותו המיוחדת של היום, שבגינה נקשרו לו כל אותם מנהגים חריגים ותמוהים. שאלת יום ה' וחג הסוכות היא תת-שאלה המופיעה בהמשך.

המאמר מציע שזה קשור להיותו של חג הסוכות סוף וראש השנה וחג הסתיו - לא ברור איך הדברים קשורים ליום ה'
שוב, חוסר קריאה - הקשר הוא פשוט: בראש השנה המליכו את המלך \ האליל המקומי במסופוטמיה ובעוד תרבויות קדומות - ובישראל המליכו את ה', זה הכל.

קובעי ההפטרות למדו מזכריה שיום ה' הוא בסוכות, ולכן הבינו שגם הפטרת יחזקאל קשורה. זוהי טענה די פשוטה, וקשה לי להבין איזה חידוש אמור להיות בה
הפעם חוסר בלוגיקה - יש עשרות פרקי נבואה חלופיים שמדברים על אחרית הימים, ובראשם נבואת חגי המתאימה הרבה יותר כיוון שנאמרה לו ב-21 לשביעי - מדוע נבחר דווקא יחזקאל?! החידוש הוא האיתור של מוטיב "ביום ההוא" המופיע בשתי הנבואות.

כעת עולה עוד שאלה - מדוע דווקא הו"ר זוהה כאותו יום ה'. וכאן באה התשובה - שבעת ימי הסוכות הם ימי אחרית הימים (לפני רגע המחבר הסביר שהימים הם כל ימי העולם שיש לו גם ראשית הימים, אבל כאן הוא פתאום משנה כיוון ואומר שהימים הם ימי אחרית הימים), ולכן הו"ר שהוא היום האחרון הוא אחרית הימים. 
והפעם חוסר יכולת להתנסח כראוי, שגורם ליצירת משפט לולאתי מעורפל. מה שטענתי הוא פשוט: לעולם יש התחלה ביום מסוים (יום בריאת העולם), והחידוש הוא שיש לו גם סוף, שיגיע ביום מסוים.

גולת הכותרת היא שמנהגים אלה התפתחו באופן אינטואיטיבי, 'ליבא לפומא לא גליא', כך שמצד אחד אפשר להסביר את המנהגים לפי התיאוריה של הכותב, אך מצד שני ברור שאי אפשר להביא שום הוכחות להסברים אלו.
זאת השורה היחידה שאני מסכים לה - ואכן, לו המנהגים היו מלוּוים בהסבר מצד הראשונים או האחרונים, החרשתי. דא עקא, שהם לא - ויותר מזה: ה'בלגן' סביב המנהגים מוכיח שהם נוצרו באופן 'עממי\אינטואיטיבי' ולא ביד מכוונת מלמעלה. ההסבר שאני מציע מניח שיש מעין 'תת-מודע קולקטיבי' בעם, ולא העמקתי בהבאת דוגמאות נוספות לתרחישים כאלו. במאמר הבא...

לגבי הרמה האקדמית - אחרי שתפרסם כמה מאמרים מאירי עיניים, נדבר... רק אעיר שכתב העת 'מורשת ישראל' הוא כבר בשנתו ה- 13, ופירסמו בו כמה וכמה פרופיסורים גמורים (כולל מאיר בר-אילן, שנראה שהשפיחע מעט על סגנון ביקורתך, ויחי ההבדל...) - ואת המאמר שלי קראו שניים כאלו, והכשירוהו לבוא בקהל. 

בוא נגיד שפרסמתי כבר בכמה במות יותר מכובדות
לגבי תשובותיך, ישפטו הקוראים אם יש בהן ממש