בעל ומיימוני דנתם מדוע, אם נקבל שחז"ל היו אנשים ברי טעות, לא נאמר שהם טעו בפירוש התורה (נניח בתפילין). התשובה שהעלה מיימוני אינה מספקת שהרי אם הם, באופן עקרוני, ברי טעות אזי בהחלט יתכן שטעו בהלכה הגם שהכלים להבנתה אינם תלויים בהתקדמות טכנולוגית (וכשם שכתב המאירי בהקדמתו לאבות כי הגמ' מתקנת משניות, והדבר אינו צריך לפנים בכלל שהרי אם יש מחלוקת יש צד אחד,שגם הוא בשם חז"ל יכונה, שטעה). בנוסף הרי יש חבר ראשונים שחשב כי חלק ממאמרי האגדתא מוטעה, ולא רק בגלל הבדלי טכנולוגיות. האם לא הגיוני יותר להניח כי טעו לפעמים (יש חת"ס – כמדומני בשו"ת בחו"מ, אם מעניין את מישהו – אחפש) הכותב, ללא שום הכאח מלבד ההגיון הפשוט, כי אמנם עתניאל בן קנז החזיר 3000 הלכות בפלפולו אך לא יתכן שמבין כ"כ הרבה פלפולים לא היו טעויות)? אין קשר בין הטעות לבין החיוב ההלכתי. הלכה מחייבת גם אם הורתה בטעות. תאמר, מיימוני, שיש הבדל בין פרטי הלכה למצווה כגון תפילין. יתכן, ויתכן שלא. מי יודע? חוששני ששטח זה (מה בדיוק קיימו , והיה מקובל כהלכה, בזמן בית ראשון, עלום. mdabra האם יש בעולמה של היהדות האורתודוקסית, "זכות הקודמת לכל עקרון דתי"? אם יש זכות להחליט אין לה משמעות אם ההחלטה מוכתבת נראש, אך אם ההחלטה חפשית איך יש זכות לענוש על החלטה (אלא אם תאמר שההכרעה כה ברורה לכל משקיף בלתי משוחד, דעה רווחת, אך תמוהה). לעניין הערכת המציאות – לצערי אתה צודק (חושבני שהמצב חמור הרבה יותר מכפי שכתבת). כמתעסק חוששני שלכן המלחמה נגד תארים אקדמאיים וכדו' ולכן גם ההסגה המנטלית של הציבור (סגולות, אמונת חכמים בלתי בגיונית וכדו') – הכל כדי "לשמור אותו בכיס", מתוך כוונות טובות, כמובן.
 |
|
|
