ברור שהמושג "ישיבה" כבר היה נפוץ בזמן התנאים ומשמעו ישיבה בצוותא ללימוד כמאמרם בגמרא "מה יעשה האדם ויחכם ירבה בישיבה וימעט בחכמה", וכך מצינו כבר בלשון המשנה את המושג ישיבה, כגון בפרקי אבות "מרבה ישיבה מרבה חכמה" או במסכתות זבחים וידים ועוד "ביום שהושיבו את רבי אלעזר בן עזריה בישיבה" וכן באבות דרבי נתן "מה ששמשתי לחכמים בישיבה" ובמסכת שמחות לגבי רבי יוחנן "תלמידך יושבין בישיבה לפניך".
ומה שנאמר בגמרא "אברהם זקן ויושב בישיבה" או "מעולם לא פסקה ישיבה מאבותינו" כך במצרים וכך במדבר וכו'. או "העמידו ישיבה על פתחו של חזקיהו" שחלה, וכדומה. ברור שהכונה לצורת לימוד כלשהי עם מישהו זולתו. ולענ"ד בכל הדורות וגם בדורינו המושג "ישיבה" די גמיש, ויש לו הרבה צורות ונוסחאות וסגנונות, ובעיני "אין ישיבה אלא לשון עכבה" דהיינו מקום בו עוצרים ממרוצה ופעילות ומתעכבים ללמוד.
ואולי גם כינוס רבנן ותלמידהון באתרא הדין ובפורום דידן (עצור לשון עכבה) בשם "ישיבה" יקרא...
|
|
