סליחה שאני מתפרץ באמצע הבלאגן... קודם כל, שלום לכולם! אני חדש פה (בכתיבה) לעצם העניין, ישנם 2 זנים של בחורי ישיבות, האחד זה שנפשו חשקה בתורה והוא עושה את זה לאחר שהוא הגיע למסקנה שזה התכלית בעולם וזה יעודו, ועם הזמן הוא גם יקבל את הטעם בלימוד ויבוא לידי סיפוק, והרבה! מאידך, יש את הזן היותר מצוי כיום בעולם הישיבות והוא אותו בחור שגדל בבית חרדי ואבא שלו למד בישיבה וכל חבריו וסביבתו לומדים בישיבה וכך גם הוא כמו כולם! מה שנקרא, עדר. הראשון שציינתי אינו צריך בשום תגמול בשביל לשבת ללמוד ויש לו סיפוק בכך והוא יושב ומתענג. השני, מה לעשות לא כ"כ נהנה תמיד ללמוד והוא צריך תמריצים כדי למשוך אותו לתורה, אפשר לטעון שהוא לא לומד לשם שמים וכו', אבל עדין הוא לומד! והוא כמו ילד שצריך לפתות אותו באגוזים...
|
|