הגדרות, לכל דבר?

אדם הראשון לפני החטא (לפי הרמב"ם) שעסק רק במושכלות, היה לו על מה להתווכח?
מסתבר שלא כי הרי הרמב"ם כתב בהקדמה לפירוש המשניות שבין שני חכמים שווים בחכמה לא תיפול מחלוקת.
יוצא שכל המחלוקת היא רק על המפורסמות.
מכאן שרק על טעם וריח יש להתווכח.

כמתעסק,

שאלותיך הזכירו לי את הויכוח המפורסם בו שואל סוקראטס את אנטיסטנס תלמידו: במה הסוס הוא סוס? האם משום שיש לו ארבע רגלים? ואנטיסטנס משיב, ודאי שלא, שהרי אם קוטעים לסוס רגל, אמנם יוותר בעל מום אבל עדיין נשאר בגדר סוס, ומאידך יכול דבר מה להיות בעל ארבע רגליים ולא להיות סוס, משמע שהסוס איננו סוס בגלל רגליו. וממשיך סוקראטס לשאול: האם סוס הוא סוס משום שצבעו חום? וגם על כך משיב תלמידו בשלילה שהרי הסוס יכול להיות גם לבן שחור או אפור, ומאידך יכול משהו להיות חום ולא להית סוס..ומוסיף סוקראטס לשאול: האם הוא סוס בגלל מימדיו?וכו' וכו' - לבסוף פונה סוקראטס לתלמידו ואומר לו: הסוס הוא סוס הגלל ה"סוסיות" שיש בו, כלומר מהותו הסוסית. וכאן אנטיסטנס, שהוא פוזיטיביסט, משיב לסוקראטס: "אל תבלבל לי את המוח, משום שאני רואה סוס ואינני רואה  שום "סוסיות"! " ועל כך משיב לו סוקראטס: אתה אינך רואה את ה"סוסיות" משום שאתה מסתכל בעיניים של סוס!

אמשלום ,
מאיר,
נכון, זו אכן המסקנא שרציתי להגיע אליה, דא עקא שלא רבים כל כך מסכימים עליה, ישנם רבים שטוענים שלא הכל תחום בגבולות  שיכליים ברורים, ישנן יותר מכמה אמיתות (ואני מדגיש אמיתות ולא דרכים להגיע לאמת או משהו כזה, כי כאלה נראה לי שישנן רבות) לכל דבר,
וזה בדיוק הטיעון שכל מושג לא יכול להיות מושג אם לא קיימת הגדרה ברורה אליו,
אני רוצה להדגיש שזה אכן עושה לי כאב ראש, זה דורש להגדיר כל דבר באופן ברור כדי להגיע לשלמות בהבנה,
ריב,
גם מי שבא לו לרצוח ההנחה היא שהוא יבין שזה לא רצוי, וגם אם הוא לא יבין, עדיין ישנה הכרעה חד משמעית לטובת אחד מהצדדים שאיננה בתחום השגתו, ולכן אפילו אם אנשים מתווכחים זה לא נוגע בכהוא זה בהנחה שישנה הגדרה חד משמעית לכל דבר,
בעל בעמיו,
א' מי אמר שאדם הראשון התווכח בכלל?
ב' אינני מבין את פירוש דברי הרמב"ם הללו, מה הפירוש "שווים"?
ג' גם אם אתה מתעקש שהוא העסיק את מוחו כל הזמן ולא נהנה מהחיים עדיין הוא יכול היה לחשוב על ספיקות בדברים לא ברורים ולהרחיב את המושגים המוגדרים שלו בלי וויכוח,

ריב,
בהודעתך האחרונה נכנסת לדיון "מהי הגדרה", אולי נגמור קודם לדון האם  מוכרחת להיות הגדרה לכל דבר ואז נעבור לשאלה החשובה הזו? אלא אם כן אתה חושב כמובן שזה חיוני לדיון הזה,

גוונא?

מי שבא לו לרצוח מבין שזה לא רצוי = למה שמעון ולוי לא הבינו שזה לא רצוי ? איזו השגה נעלמת שהיתה חד משמעית נעלמה מתחום השגתם? 

האם תוכל להגדיר או אפילו רק לתאר לעיוור מלידה  צבע צהוב ?

ריב,
לא אמרתי שכולם אכן יעמדו בניסיון ויעשו מה שהם מבינים למרות הכעס, אני מאמין שרוב הרוצחים העממיים לא ממש אוהבים את  זה שהם רצחו ובכל זאת הם לא עמדו בזה,

אמשלום,
יפהפה. אהבתי את זה.


לעצם העניין, גוונא כנראה מתכוין לכך שלכל דבר יש מאפיינים ולא שיש לו הגדרה. ההבחנה בין מרובע למשולש נובעת מכך שיש להם מאפיינים שונים. זוהי הבחנה בין מושגים. ומהי ההבחנה בין עצמים? לכאורה גם היא מבוססת על מאפיינים. אולם מה נאמר על שתי טיפות מים זהות לחלוטין שנמצאות באותו מקום באותו זמן? אין מניעה שזה יתרחש, ואז האם אין אלו שתי טיפות שונות? ואם תרצו דברו על עצמים שאינם מפריעים זה לזה לנכוח באותו מקום ובאותו זמן (אור וכדו').
לייבניץ החליט שמדובר באותה טיפה (הוא קרא לזה 'עקרון זהות הבלתי נבדלים'). אבל הוא טעה, שכן ההבחנה יכולה לנבוע מכך שיש עצמות אחרת, ולאו דווקא מתכונות/מאפיינים.

השאלה האם לכל דבר יש הגדרה לענ"ד היא חסרת מובן. מה פירוש שיש לו הגדרה? האם השאלה האם לכל דבר יש תכונות? מסתבר שכן. האם אוסף התכונות הוא הגדרה? אם כן, אז הרי לנו שיש לכל דבר הגדרה. ואם לא, אז אנא לפרט מהי הגדרה.
ואולי הכוונה היא לאיסוף של מכלול התכונות שהופכות את הדבר לעצמו (כלומר שאם חסר משהו מהן הוא כבר אינו הוא עצמו). אז מה השאלה? האם ישנו אוסף כזה? אם כל תכונה ישנה, אז למה שלא יהיה אוסף של כולן?
אמנם האפשרות היחידה שאני רואה לפרש את השאלה כבעלת מובן (=בהתאם לעקרון החסד) היא: האם ישנו מכלול מוגדר של תכונות שמקבע את הדבר. כלומר שאם חסר משהו, ואפילו מעט מזעיר, מהן, אז הוא כבר יש/מושג שונה. וכל עודף עליהן לא ישנה את היותו הוא עצמו.
גם הקיבוע יכול להיעשות בכמה צורות, ואמנה שתים: 1. אוסף כל התכונות המהותיות. 2. אוסף של תכונות שמספיק כדי לייחד את היש המוגדר.
לדוגמא, ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל מקבע באופן חד ערכי את בן גוריון. אין יש (!) אחר שמתאים לאותה הגדרה. אך ברור שזה אינו אוסף התכונות המהותיות שלו (אני מקווה לפחות). התעניינותו בתנ"ך, פעולותיו לפני שהתמנה לראה"מ וכדו' הן לא פחות חשובות כדי להבין מיהו.

אם כן, כפי שסיכמנו לכל עצם/מושג יש תכונות, וכל תכונה ודאי קיימת בו, בין אם אנו יודעים לנסח אותה ובין אם לאו. השאלה היא האם יש אוסף של תכונות שמקבע, באחד משני המובנים דלעיל, את היש/מושג הנדון, לגבי כל מושג/יש שבנמצא.
שאלה אחרת היא האם ניתן לנסח במילים בצורה חד משמעית כל תכונה כזו, אך זוהי בעיקר שאלה של שפה לגווניה, ואינני רואה הרבה טעם לעסוק בה.

ואסיים בחידה למאזינים: באיזה מהמובנים שהובאו כאן אין הגדרה למונח 'הגדרה' עצמו? לענ"ד אין כל מניעה שתהיה לו הגדרה, והמעגליות לכאורה שאנשים עשויים לראות כאן לדעתי אינה מעגלית כלל ועיקר (וליודעי ח"ן: אמנם לפי תורת הטיפים של ראסל, חל איסור חמור, בחרם שמתא וארור, להגדיר את המונח הזה עצמו, ופורץ גדר ישכנו נחש, שנ' "נחש נשך נחש". אך זוהי כמובן אחת המגרעות הבולטות של תורה זו, ותו לא מידי).
מה שאי אפשר הוא להשתמש במילה 'הגדרה' כשמגדירים את המונח 'הגדרה' עצמו. זה נכון, אך לא נוגע לענייננו. מיכי

[מיכי,

אני בכלל לא חשבתי שזה יפהפה. אולי בגלל שההגדרה הזו ממש לא הגדירה אותי ...
והנה עוד נקודה שיש להתייחס אליה כשמדברים על הגדרות - הן תמיד משאירות משהו מחוצה להן.]

כמתעסק,

לגבי המונחים שהצעת, ראה נא באשכול מילון שלהרבה מהם נעשה ניסיון להגדירם.
גוונא,

לגבי ה"טעם וריח" של האי ר"ג נראה הביאור כפשוטו שכל תחושה ניתן להמירה במילים מאפיינות וכן מאחר ויש קריטריון לכל אדם לחיובי ושלילי [בהתאם להקשריו והקשרי הנושא] א"כ לא ייגרע חלק הטעם והריח למרות שבתחומים אלה עדיין דרושה ההמרה למילים בהבטיהם.