ביטול יצרא דעבודה זרה ועריות-קריאה תלמודית

"צעקו מר מקירות לבם: הה איך נבהלו דורות הראשונים בהבלי תעתועי ע"ז וגם עוד מרקד ביניהם אמונות הבל כאלה, איך נתעו בשוא להתפתות להבלים ושיגעונות האלה, עד כי סבבו להם כל הרע ההוא, ועוד לא יכלו נקיון לשרש מהם הדעות הכוזבות ההם, והתענו והתפללו אל ה', כי יסיר לב האבן מהמון ישראל ויפקח עיניהם ויטהר לבם, ואם מנסה ה' אותם להטיב להם אחריתם ולהגדיל שכרם, לא יאבו השכר ולא ההפסד. והנה על משפטם זה הסכימו כל המון ישראל השומעים דבריהם ויקראו בקול גדול: אמת! כי הסכימו לדבר בלב אחד, כי נפל הרעיון וההסכמה הזאת בלב כולם, וזה אות כי מן השמים הושם זאת בלבם להסכים כולם בדבר.

וע"כ ביקשו רחמים "שימסר היצר בידם" פ' שיעזרום מן השמים לתקן תקנות והרחקות, גזרות גדרים ומשמרות, להרחיק העם ולהבדילו מטומאת גויי הארצות, למען לא יכשלו עוד בחטא הזה, והתפללו שתינתן להם יכולת על זה, ושיסכימו העם על גזרותיהם ותקנותיהם, ושיפעלו ויבואו לתכלית כוונתם. 

ויחקרו על מקור שורש וסיבת האמונות הרעות למען לעקרם ולשרשם מישראל, ולטהרם מהמרי הגדול הזה לעולם, והנה נגלה להם כי היצה"ר הזה, הנה מקורו ושורשו בין האנשים הגדולים, כי נשיהם אשר לקחו להם מבנות העמים היתה הסיבה להעביר אותם ואת בניהם מאחרי ה', וגם בכהנים הניגשים אל ה' ובבית הכהן הגדול הנכנס לקדש הקדשים נמצאה התועבה הזאת, כמו דבר סנבלט החורני ונשי בני יהושע בן יהוצדק הכה"ג, אשר אם אמנם הוא בעצמו היה איש צדיק וקדוש, הנה אמרו רז"ל על הכתוב "ויהושע בן יהוצדק לבוש בגדים צואים" שהיו בניו נושאים נשים שאינן מהוגנות, פ' נשים נכריות. וזה מליצתם שיצא היצר הרע מבית קה"ק, מבית הכה"ג, כמבואר בספר עזרא י,ח וַיִּמָּצֵא מִבְּנֵי הַכֹּהֲנִים, אֲשֶׁר הֹשִׁיבוּ נָשִׁים נָכְרִיּוֹת:  מִבְּנֵי יֵשׁוּעַ בֶּן-יוֹצָדָק, וְאֶחָיו--מַעֲשֵׂיָה וֶאֱלִיעֶזֶר, וְיָרִיב וּגְדַלְיָה. ובסוף נחמיה תראה כי אחר כל ההשתדלות בזה קשה היה לבער החטא הזה, כמבואר בנחמיה יג,כח כח וּמִבְּנֵי יוֹיָדָע בֶּן-אֶלְיָשִׁיב הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, חָתָן לְסַנְבַלַּט הַחֹרֹנִי; וָאַבְרִיחֵהוּ, מֵעָלָי. הנה גם בבית הכהן הגדול המשמש בקה"ק היה הגירא דנורא הטורף ומכלה אותם מנפש ועד בשר, ומפסיד ומתעה העם מאמונתם.

ואז התחילו לגזור ולהפרישם מהנשים הנכריות כמבואר בספר עזרא, ומזה התחלחלה כל ארץ ישראל, כי היה קשה הדבר מאוד להפריש הנשים הנכריות והנולד מהן. וזה שהמליצו כי כאשר התחילו לעקור שערה אחת ממנו נזדעזעה הארץ, ע"כ נפל לבם, איך יוכלו לגזור גזירות הרבה, להפריש העם בגדרים גדולים מכל העמים, פן לא יהיה בכוחם לכלות מעשיהם, כי לא יתקבלו גזירותיהם. וזה מליצתם "דלמא מרחמי עליה מן שמיא" כי כל הדברים מתייחסים לסיבה הראשונה.

ויתיעצו כי יתקנו הגדרים והגזירות אחת אחת, ובאופן שלא יכבד על ההמון לקבלם, וזה הוא מליצתם "בדודא דאברא דלא לשתמע קליה" פי' שלא יעשה הדבר רעש בפעם אחת אך יעשו במתינות, ובאופן שיתקבלו דבריהם, וכך עשו, וגזרו השמונה עשרה דבר וגזרות הרבה הידועים מאנשי כנה"ג לגדור בעד חטא עבודה זרה, ותקנו כמה תקנות וברכות ותפילות, קדושות והבדלות ועניינים רבים, אשר כולם המה למען התכלית הנכבד לקבוע האמונה האמיתית בלב העם, לחזק יסודי הדת והאמונה ולרחקם מהבלי עבו"ז. והועילו באמת, אשר מאז נתבטלו הבלי עבו"ז, ונטהרו כל בית ישראל מהם.  

ואחר זה בקשו גם להרבות בגדרים וגזרות נגד תאות נשים, אך שבו מדרך זה, כי ראו אשר אם ירבו בגדרים רבים, וירחיקו את העם מתאווה זאת במידה יתירה, הנה יפסידו מצד אחר, כי יפרישו את העם ממצוות פרו ורבו, גם באופן המותר והמצווה, ע"כ הסתפקו בגדרים מועטים, כמו איסור היחוד והשניות וכדומה וכדומה, והועילו בגדריהם לשכך ולמעט התאווה הזאת באופן מה, שאין שולט היצר בקרובים, מסבות גדרי הערוה אשר גדרו." (ע"כ)

אנשי כנסת הגדולה לא דגלו לבטל את "הרגש הדורש חושיות בתיאולוגיה ואינו מסתפק בהפשטה", שכן היהדות התיאוקרטית של בית שני היתה מכונסת הרבה יותר מאשר בימי הבית הראשון, סביב המקדש וכל פרטיו ודקדוקיו. אף אחד לא הסתפק בהפשטה.

יצר הע"ז היה נחלת אנשי ימי קדם, ולאט לאט השתחררו מהפחד הגדול מן האלים ומן האמונות הטפלות, ואחד הגורמים הוא התפשטות ההלניזם החל מימי אלכסנדר מוקדון. אף שגם יוון היתה אלילית, האלילות שלה לא היתה ברמה שמחזיקה 'יצר' רציני המפתה את ההמונים לנהות אחרי האמונות הטפלות.

חז"ל ייחסו את הדברים לאכנה"ג משום שהם היו מנהיגי היהדות, ומתוך הנחתם שאין דברים קורים מאליהם, ובלי ספק יש לזה קשר למעשיהם ולכחם של מנהיגי היהדות. התיאור של נתינת היצר בתוך דוד וכו' יסודו במדרש של כתובי זכריה. ואפשר שהכוונה המקורית עוסקת באמת בביטול רשעה, מדובר בדברים שראה זכריה בחזונו, עדיין בתקופה הפרסית, ובצורת החזון הזה, של השלכת רשעה לתוך דוד מסרה האגדה את המעשה, בתוך כל שאר פעולות אכנה"ג לחיזוק הדת בכדי שלא יחזרו הטעויות של בית ראשון.

אכנה"ג לא תקנו את התפלות, התפלות ה'מופשטות' היו נחלת כל הקדמונים וכל הנביאים מלאים בתפלות שהתפללו, לא כולל תהלים המייצג את כל התפלות בכל המצבים. אכנה"ג תקנו בסך הכל טופס קבוע לתפלות, בדיוק להיפך מההפשטה, הם חתרו להפיכת התפלה של השתפכות הנפש לטקס קבוע.

ולגבי יצר העריות, נו באמת, מישהו השתכנע שלימוד, כפי שהתגבש בראשית ימי בית שני, מונע יצר העריות? השינוי שחל ביצר העריות, קשור בשינוי המוסכמות וביחס אחר לכבוד האדם, התפתחות מוסכמות של צניעות והגינות בנושא. התבטלו פולחני האלילים שהיו כרוכים בזנות המונית, התפתחו ערכי המשפחה בצורה יותר חיובית. לפיכך 'נכיס יצריה'.

ייתכן כמובן שנכשלו במשהו, אבל כל סדר ההלכה של בית שני נקבע על ידם, אם כי לא ידוע מי הם בדיוק, בכל אופן מנהיגי התקופה כמו עזרא ונחמיה והבאים אחריהם הצטיינו בהקפדה על עבודת המקדש ובסידורים ותקנות סביב הנושא, הלכות קרבנות מסובכות פרטניות ודקדקניות נוצרו בזמן הבית השני. ולכן אין לייחס לתקופה זו מגמה שאין לה שום זכר, לביטול החושיות בעבודת ה'. פולחן היה מרכז רוחני ופיזי של מדינת יהודה.

ב. כתבת - "אכנה"ג לא תקנו את התפלות, התפלות ה'מופשטות' היו נחלת כל הקדמונים וכל הנביאים מלאים בתפלות שהתפללו, לא כולל תהלים המייצג את כל התפלות בכל המצבים. אכנה"ג תקנו בסך הכל טופס קבוע לתפלות, בדיוק להיפך מההפשטה, הם חתרו להפיכת התפלה של השתפכות הנפש לטקס קבוע".
מדוע "דפוס קבוע" הוא "להיפך מההפשטה"? להבנתי, דווקא התפילות ה"אותנטיות", אלה הנובעות מהשתפכות הנפש באופן חד-פעמי ויצירתי יש בהן היפוך ההפשטה, במובן זה שהן "יצריות" יותר. נוסח קבוע מאפשר (ויש שיאמרו שבזה חולשתו) ריחוק מסויים של הלב והרגשות מן התפילה, ולכן הוא גם "מופשט" יותר.

אני מסכים אתך שהתפלה הקבועה היא מופשטת יותר, וגם ליבוביץ כותב כך. אבל לא צריך להגזים, שום תפילה אינה יצרית, ואינה מתנגשת עם הרעיון של עבודה מופשטת ולא חושית. היא רק טבעית. ופעלם של אכנה"ג נבע מרצון לקבע בצורה מחייבת, כמו בכל התחומים האחרים, "עשו סייג לתורה", ולא מתיאוריות על חושניות בעבודת ה' או אי חושניות.

ג. כתבת - "השינוי שחל ביצר העריות". איזה שינוי בדיוק? מקסימום חלו שינויים בחוק ובנורמות, אבל ביצר עצמו? כפי שרמזתי לעיל, אני חושבת שיש באמירה הסיפורית על כך יותר משמץ של אירוניה...

השינוי אינו ביצר, אלא בתרבות, והיצר הוא תלוי תרבות. היו מקומות בעולם הקדום, שעקב נחיתות מעמדה של האשה, יחד עם חוסר גבולות בין המינים, הזנות היתה מצויה והאצבע על ההדק היתה הרבה יותר קלה. משהו כמו ההיפך מהחברה הויקטוריאנית.

 
ד. "אין שום עדות ארכיאולוגית או היסטורית לכך שהיו אי-פעם פולחנים כאלה. ליתר דיוק - אין שום עדות ארכיאולוגית או היסטורית לכך שהיו מקדשים ובהם נשים (או גברים) שתפקידם הכהני היה לקיים יחסי-מין עם ה"עולים לרגל"".

נסחפת עם הקביעה, יש תיאורים רבים של אורגיות קדושות, לאו דוקא בצורה של עולים לרגל אל מקדש זונה, אבל לאורגיות שונות יוחסה משמעות מאגית, בסין בעת חגיגות אסיף האורז היו מתחוללות אורגיות קדושות בעלי משמעות מאגית. חפשי את המונח "זנות פולחנית" ותמצאי מקורות רבים בנושא.

למשל כאן: "ויש מי שגורס שמדובר בזנות פולחנית המשולבת בעבודת אלילים, שהייתה מקובלת בתרבות היוונית, ויש תיאורים רבים שלה" מקור: ראה: ר' פייג-וישניא, "בנות אפרודיטה - זנות וזונות בעולם העתיק", זמנים 80 (אביב 2005), עמ' 6; י' אוסטינובה, "זנות בהיכל - זונות ונערות ליווי ביוון העתיקה ובפולחניה", שם, עמ' 30.

בתורה עצמה מוזכר פולחן בנות מדין בשטים שהיה שילוב של עבודה זרה – בעל פעור ושל זנות. ויש רמזים רבים בנביאים, כגון בעמוס.

תוקן על ידי אמשלום ב- 16/02/2010 21:21:55