| נשלח ב-5/10/2006 14:44 |
 |
| |
זהו מכתב עצוב מנערה בת 18 שהתאבדה....
אני מסופקת אם יהיה אדם שיקרא את הדברים האלה כי אם לא עניינתי אתכם בחיי אין סיבה שבמותי תגלו עניין.
אבל אני כן כותבת כדי שאם בכל זאת יהיה אדם שיקרא אולי תצמח מזה תועלת ושידע להיות רגיש לזולת ואולי למנוע מקרי התאבדות בעולם.
מאחר ואני משאירה את המכתב בכמה עותקים ובכמה מקומות אני כותבת על עצמי כדי שהקוראים יבינו על מה מדובר.
נולדתי לפני 18 שנה ולמעשה אין למאורע הזה כל משמעות.
כמו שגדל עץ סרק על האדמה ואין משמעות להיוולדו. לא, זו לא דוגמא טובה, על העץ חושבים חובבי הטבע ומטפחים אותו.
כמו אויר שנושב. גם זו בעצם לא דוגמא טובה כי האויר נותן חיות ובני אדם יודעים שבלעדיו אי אפשר לנשום.
טוב אז אין דוגמא כי בעצם אין דבר בעולם שהוא לא תועלתי ולא כלום כמוני.
גדלתי בפנימיה כי מי שילד אותי לא היה כשיר לגדל אותי (וכאן אני פונה אל הרשויות פניה
שאין מי שיקרא אותה ויטפל בה: הפסיקו להשיא כל זוג שהגיע לגיל המתאים. בני אדם הם לא חיות! אי אפשר לאפשר לכל זוג להביא ילדים שיצמחו כמו עשבי בר בלי דאגה ואכפתיות ויהיו זרוקים באיזה מוסד. הרווחה מטפלת בנו- איזה תחליף מגוחך למשפחה חמה... עדיף לא לבוא בכלל לעולם מאשר לגדול בצל רחמי הבריות, טוב לא בזה אאריך למרות שיש לי המון והסיבה היא שאני יודעת שלא יהיה מי שיקרא את הדברים אז עדיף לי לנצור אותם עד הקבר כמו שעשיתי עד היום בכל מחשבה שלי).
לק"י
אני לא יודעת אם ראוי הכלל לבוא כנגד מה שהבחורה הזאת אמרה (שהרי היא כבר איננה בחיים ולך אין לה תשובה כנגדי, לכן לא הגיב ישירות לטענותיה...
רציתי להתייחס לשורה אחת שמאוד הציקה לי במכתב שלה.
- הטענה של "לא להתחתן בגיל צעיר, כדי שלא נגדל את ילדנו כעשבי בר..." היא טענה מופרכת למדי..
(אני לא מדברת על זוגות שנישאים בגלל שהבחורה הרתה בטעות .... ואז העניין הוא קצת יותר מסובך)
מדובר פה על זוגות מגיל בגרות 18 והלאה שמחליטים להתחתן, בגלל שמצאו את זיווגן משורש נשמתם... ומבינים שאין טעם להמשיך את הקשר לעוד כמה שנים טובות ללא סיבה מוצדקת!
הרי מצינו הן בעבר אצל יהודי תימן, יהודי מרוקו, תוניס וכו' שהיו מתחתנים בגיל מאוד צעיר.. וברוך ה' גם גידלו 6, 7, ואף 12 ילדים. אין פה התכחשות למצב שבו היו צריכים להצטמצם בדברים ולחיות ברמה מסויימת של חיים, ולא תמיד היו מותרות.
אבל בכל זאת היה תשומת לב לכל ילד וילד, היתה דאגה ואכפתיות היה חום ואהבה.. הייתה משפחתיות..
היום כיוון שתרבות המערב כל כך השפיעה וחדרה לחיינו... ושיבשה בעצם את תכלית מהותנו בעולם..
שבמקום לעבוד על מידות ולקיים מצוות ואף בשלב מסויים בחיים להתחתן ולהקים בית נאמן בישראל ולהמשיך את זרעו של אברהם אבינו,
אז אנחנו רודפים אחרי תאוות העולם, אחרי ה"אושר הגדול" (ראה ערך- אשכול "אושר כמושג בומבסטי"), אחרי הנאות לבלי סוף... שבסוף רק מכלות את כוחנו ומתישות אותנו לקראת המטרה הנעלת של חיינו.
היא זאת שהחדירה את קיומו של האדם אך ורק למען מטרה אחת והיא העבודה שבמצעותה אנו עושים את הכסף, ולאחר מכן כאשר אדםמצוי בידו כספו חושב הוא כי יוכל לקנות אושר (אך כמו שכולנו יודעים שאושר היא דרך חיים ולא עוד מוצר שאנו מנסים לרכוש בכמויות אדירות תוך כדי מסע חיינו) ופה נפלה טעות בידו שהרי מוצא הוא שהוא נד ונע בעולם אחרי מטרה שהיא גשמית בלבד שלא תהיה רלוונטית לעולם שאחרי..
כאשר אנו מבינים שיש מטרה לחיינו שהיא עבודת ה', שהוא היחיד שמכלכלנו -שהרי מוקצב לכל אדם ואדם מראש השנה עד ראש השנה כמה תהיה פרנסתו...,
יש המתקיימים על המושג "תורה בלבד" ויש המתקיימים על המושג "תורה ועבודה"- ואין כל שלילה לגבי שתי אפשרויות אלו,כל אדם בוחר את הדרך בה הוא רוצה לילך... אבל עניין החשוב ביותר שאנו צריכים לזכור שאנו צריכים אמונה חזקה ויראת ה' כדי לדעת שהוא היחיד שיכול לשנות סדרי עולם ולקבוע מי יהיה עשיר ומי יהיה עני ולהפוך הכל בבת אחת.. ואז נדע לחיות את חיינו בלא פחד וחשש מיום המחר...
ואז נזכה להתקיים בעולמנו בשמחה!
"תזכור תמיד לחייך, כי מישהו בטעות יכול להתאהב בחיוך שלך"
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2006 16:15 |
|
| |
קשה להיות צעיר. כל העומס הרגשי, והחוסר תקווה, והרעב לאהבה. קשה להיות צעיר.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2006 16:23 |
|
| |
עצוב שרגע אחד של חולשה וראיית העולם בשחור לבן, הפך את תוצאות המעשה הפזיז לבלתי הפיכות.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2006 17:50 |
|
| |
לק"י
זהבית ומגי.
אתן צודקות מאוד בקשר למה שאמרתן,
כאשר אדם נמצא במצוקה נפשית מתמדת, הוא עלול להגיע לתוצאות לא רצויות.. שאנו החברה אינם יודעים כיצד לקבל אותן, ועוד משו החברה שלנו כיום היא חברה שאם מאשימים אותה במשהו מסויים היא אינה יכולה להתמודד מול זה, קשה לה, המציאות הזאת קשה! קשה לראות אדם שנמצא במצוקה ולך אין אפשרות לעזור לו! אז אולי פשוט נוכל ללמוד משו קטן מסיפור כזה. להיות קצת יותר טוב לאנשים. לחייך, לפרגן, לשאול לשלומו, להרגיש אותו, לתת לו תחושה שהוא רצוי, לחבק אותו, לפרגן... ואולי נוכל לצמצם מקרים אלו ואף למנוע!
אשמח אם תתייחסו גם למה שכתבתי בנוגע לפיסקה שהדגשתי.
מה דעתכן או דעתכם הנוגע לנישואים בגיל בגרות (ואני מציינת מגיל 18) ואיך זה משפיע על חיינו, והאם זה רצוי בכלל להתחתן בגיל זה....
תוקן על ידי - צורצור20 - 05/10/2006 17:50:31
"תזכור תמיד לחייך, כי מישהו בטעות יכול להתאהב בחיוך שלך"
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2006 20:20 |
|
| |
צורצור
נישואין בגיל צעיר. אני מכירה בחורה שנישאה בגיל צעיר מאוד. נישואי אהבה. עברו מאז כ-5 שנים והם מאושרים, וחשוב מכך למרות הגיל הצעיר מתפקדים היטב כהורים, כמפרנסים, כאנשים התורמים לחברה. הם שומרים על קשרים טובים עם שתי המשפחות ויש להם חיי חברה פעילים.
הסיפור שהבאת הינו טראגי, כמעט מתחילתו. כמו נבואה המגשימה את עצמה, נקבע כבר גורלה של הבחורה האומללה, שכנראה גם לא קיבלה אהבה מאף אדם בכל ימי חייה הקצרים.
לא מספיק לדעתי להיות שם עבור הזולת. במקרה כמו שתיארת היו צריכים להכנס אנשים מקצועיים כדי לנסות ולשקם את הבחורה ולהביאה לתפקוד במסגרות חברתיות שונות. זהו סיפור טראגי של הזנחה ברמות שונות. של המוסד שבו גדלה, של מערך סוציאלי עירוני כזה או אחר, ולבסוף של המדינה שאינה מסוגלת לאתר בזמן ולהקים את הנופלים בדרך.
ספור עצוב ומדכא.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/10/2006 14:19 |
|
| |
<* dir="rtl" style="MARGIN-LEFT: 0px">
דעתי האישית, ילד שנולד למציאות שאין מכירים בו. ולא רואה את ההורים אף
פעם, עדיף לא להיות.
החומריות לא חשובה אבל לגדול בלי בית, בלי מיטה, בלי שיכות. בלי ללכת סופי
שבוע או חגים לאף אחד. זה לגדול פרא, ממי ילד כזה לומד על ערכים,התנהגות,
חינוך, חום ואהבה?
איזה נקודת פתיחה לחיים יש לילד כזה?
זה לא רק לחיות, גם אני לא יכולה לתאר מה זה בלי כ ל ו ם.
מי שצריך לטפל בזה זאת המדינה והרשויות, לכל אחד מגיע בית חם.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2006 19:42 |
|
| |
צורצור, השאלה היא מתי מגיעים לבגרות.
כמו שתפוזית כתבה, האם הם בשלים להיות הורים שמצליחים להקים משפחה עם כל הכרוך בדבר כולל חיי חברה.
היום באמת הגיל הממוצע של הבשלות עלה ולכן אי אפשר ממש לחזור לנורמה של נישואים בגיל 16 אבל בהחלט ישנן חברות שבהן הבשלות מוקדמת מאשר חברות אחרות,
ואכן ככל שיראת ה' היא עולמו של אדם והוא ממחזיקי ותופסי התורה, אזי הבשלות שלו היא מהירה יותר.
משל למה הדבר דומה? - לפרות שעל העץ, שאלו שרואים יותר את אור השמש מבשילים מהר יותר וגם מתוקים יותר.
אבל לדעתי גם בחברה היהודית הדברים השתנו והבשלות קורית בגיל מבוגר יותר מבעבר.
למה?
|
|
|
|
|
