| נשלח ב-27/8/2006 08:52 |
 |
| |
דברי אגדה במשנה תורה לרמב"ם
הרמב"ם בספר משנה תורה משלב מספר פעמים דברי אגדה בנושאים ההלכתיים, פרט לסיומי הספרים.
אציין מספר דוגמאות ומעניין לבדוק מדוע צרפם הרמב"ם ומה משמעותם ההלכתית או ההשקפתית.
דוגמא ראשונה, פרק ז מהלכות מלכים הלט"ו:
"ומאחר שיכנס בקשרי המלחמה ישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה וישים נפשו בכפו ולא יירא ולא יפחד ולא יחשוב לא באשתו ולא בבניו אלא ימחה זכרונם מלבו ויפנה מכל דבר למלחמה, וכל המתחיל לחשוב ולהרהר במלחמה ומבהיל עצמו עובר בלא תעשה, שנאמר אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם, ולא עוד אלא שכל דמי ישראל תלויין בצוארו, ואם לא נצח ולא עשה מלחמה בכל לבו ובכל נפשו, הרי זה כמי ששפך דמי הכל, שנאמר ולא ימס את לבב אחיו כלבבו, והרי מפורש בקבלה ארור עושה מלאכת ה' רמיה וארור מונע חרבו מדם, "
עד כאן החלק ההלכתי, כיצד אמור לחשוב החייל ועל מה עליו לחשוב. מוסיף הרמב"ם:
"וכל הנלחם בכל לבו בלא פחד ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד, מובטח לו שלא ימצא נזק ולא תגיעהו רעה, ויבנה לו בית נכון בישראל ויזכה לו ולבניו עד עולם ויזכה לחיי העולם הבא, שנאמר כי עשה יעשה ה' לאדוני בית נאמן כי מלחמות ה' אדוני נלחם ורעה לא תמצא בך וגו' והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך."
האם להבטחה זו יש משמעות הלכתית? ומהו מקורו של הרמב"ם?
דוגמא שניה, פ"ב מהלכות בית הבחירה הלכות א' ב'.
"המזבח מקומו מכוון ביותר, ואין משנין אותו ממקומו לעולם, שנאמר זה מזבח לעולה לישראל, ובמקדש נעקד יצחק אבינו שנאמר ולך לך אל ארץ המוריה ונאמר בדברי הימים ויחל שלמה לבנות את בית יי' בירושלים בהר המוריה אשר נראה לדויד אביהו אשר הכין במקום דויד בגרן ארנן היבוסי.
ומסורת ביד הכל שהמקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח בגורן ארונה הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק, והוא המקום שבנה בו נח כשיצא מן התיבה, והוא המזבח שהקריב עליו קין והבל, ובו הקריב אדם הראשון קרבן כשנברא ומשם נברא, אמרו חכמים אדם ממקום כפרתו נברא. "
האם יש משעות הלכתית למקום בריאתו של אדם הראשון? ומה היה אומר על כך רג"נ (איזה אדם ראשון)? ומה הדין היה חסר ללא התוספת האגדית?
דוגמא שלישית, ספר המצוות לרמב"ם מצות עשה קנג:
"והמצוה הקנ"ג היא שצונו ית' לקדש חדשים ולחשב חדשים ושנים. וזו היא מצות קדוש החדש ...
ובכאן שורש גדול מאד משרשי האמונה לא ידעהו ולא יתבונן במקומו אלא מי שדעתו עמוקה. וזה שהיותנו היום בחוצה לארץ מונים במלאכת העבור שבידינו ואומרים שזה היום ראש חדש וזה היום יום טוב לא מפני חשבוננו נקבעהו יום טוב בשום פנים אלא מפני שבית דין הגדול שבארץ ישראל כבר קבעוהו זה היום ראש חודש או יום טוב. ומפני אמרם שזה היום ראש חדש או יום טוב יהיה ראש חדש או יום טוב, בין שהיתה פעולתם זאת בחשבון או בראיה. כמו שבא בפירוש (ספר' אמור פ"י) אלה מועדי י"י אשר תקראו אותם אין לי מועדות אלא אלו, כלומר שיאמרו הם שהם מועדות אפילו שוגגין אפילו אנוסין אפילו מוטעין כמו שבאתנו הקבלה. ואנחנו אמנם נחשב היום כדי שנדע היום שקבעו הם ר"ל בני ארץ ישראל בו ר"ח כי במלאכה הזאת בעצמה מונין וקובעין היום, לא בראיה. ועל קביעתם נסמוך. לא על חשבוננו. אבל חשבוננו הוא לגלויי מילתא."
הרמב"ם קובע שחשבון חדשים ושנים ניתן להיעשות רק בארץ ישראל, מוסיף הרמב"ם:
"ואני אוסיף לך באור. אילו איפשר דרך משל שבני ארץ ישראל יעדרו מארץ ישראל, חלילה לאל מעשות זאת כי הוא הבטיח שלא ימחה אותות האומה מכל וכל, ולא יהיה שם בית דין ולא יהיה בחוצה לארץ בית דין שנסמך בארץ, הנה חשבוננו זה לא יועילנו אז כלום בשום פנים. לפי שאין לנו רשות שנחשב בחוצה לארץ ונעבר שנים ונקבע חדשים אלא בתנאים הנזכרים כמו שבארנו. כי מציון תצא תורה ודבר י"י מירושלים"
הרמב"ם מתבטא בצורה מאוד נלהבת, ובבטחון מוחלט שקיימת הבטחה של רבש"ע לא רק לקיום העם היהודי אלא גם לקיום יהודי בארץ ישראל. מתוך ההקשר מוכח גם שהרמב"ם האמין בכך בכל לבו, אולם מה זה נוגע להלכה, מה היתה ההלכה חסרה ללא ההבטחה הזו?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-27/8/2006 16:44 |
|
| |
בעל
מעניין מאוד.
אנסה;
א. מקור ההבטחה הוא מהפסוק שהביא הרמב"ם,
משמעותה וערכה של ההבטחה הן סיוע פסיכולוגי הנדרש בצורה קריטית ללוחם כדי שיהיה מסוגל לעמוד בדרישת ההלכה שמציב הרמב"ם, (מקורה גם כן מפסוק)
ב. להוציא מליבן של עמותות וארגונים המוכנים להתפשר על המיקום ובלבד שיזכו להגשים את החלום, ללא הרתעה מיסטית לא תמצא עם מי לדבר, בקושי עם...
ג. אלו הם דברי סוגריים, לולי משפט זה היה הקורא הנאור מסיק שזו אפשרות ריאלית, הרמב"ם רצה להוציא מליבו,
ההבטחה אינה משום קיום עם ישראל אלא משום נצחיות המצוות כמבואר בלשונו.
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-27/8/2006 17:58 |
|
| |
בעלבעמיו.
לא הבנתי מה שאלתך? מה מפריע לך בכך שהרמב"ם שילב דברי אגדה בספרו?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/8/2006 19:18 |
|
| |
ספרו של הרמב"ם הוא הלכתי/השקפתי. ולכן נשאלות השאלות הבאות:
מה ראה הרמב"ם להכניס דברי אגדה אלו ולא מדרשים על תרח לדוגמא,
איך מדרשים אלו משתלבים או משפיעים על ההלכה,
כיצד מדרשים אלו משתלבים עם השקפתו הכוללת של הרמב"ם, למשל האמונה בנצח ישראל ובטחון במלחמה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/8/2006 11:21 |
|
| |
לחדד דבריו הנכוחים של ימ"י ולהוסיף מעט.
א. מטרת ההבטחה שכ', היא לא רק לתת כלים ללוחם, אלא גם להטעים איך דרישה קשה כזו יכולה להיות בת ביצוע. יש לכך משמעות הלכתית. כי אם דרישה איננה בת ביצוע לבן אנוש – לא ניתנה תורה למלאכי השרת.
ב. למדרשי האגדה הללו גם משמעות הלכתית: סיוע לקביעת חז"ל
"מנוחה – זו שילה,
נחלה – זו ירושלים.
(מגילה י', א', וראה גם זבחים קי"ט, א'-ב')
לקביעה זו משמעויות הלכתיות חדות, כידוע.
ג. כדברי ימ"י, תוספת האגדה כאן היא חובה הלכתית, כדי למנוע טעות ונזק רוחני מן הקוראים את ההלכה הזו.
ר"מ
|
|
|
|
| נשלח ב-28/8/2006 11:59 |
|
| |
דברי אגדה הם גם בהלכות שבת, פ"ב – בענין פיקוח נפש דוחה שבת. כותב הרמב"ם (שם ה"ג) "הא למדת שאין משפטי התורה נקמה בעולם אלא רחמים וחסד ושלום בעולם" – אין ספק שזהו משפט לא "משפטי".
"משפטי".
דוגמא נוספת בהלכות ק"ש. לאחר שהרמב"ם כותב שצריך להגיד שמע בקול רם ובשכמל"ו בשקטת מוסיף הרמב"ם להסביר למה אומרים בשכמל"ו בשקט, וכי זה בגלל המדרש שמשה רבנו לקח אמרה זו מן המלאכים.
 עולם הפוך אני רואה
|
|
|
|
|
