תרשו לי להביא פה את דברי הרמב"ם בנושא:
http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/shmona/8-2.htm
ומה זה שאמר:
|
וחזקתי את לב פרעה (שמות י"ד, ד') |
ואחר כך ענשו ואבדו? יש מקום לדבר בו ויצא מזה עיקר גדול. לכך התבונן אל דברי בעניין הזה, ושים לבך אליהם, והשוום אל דברי אחרים, ובחר לך הטוב.
וזאת: שפרעה וסיעתו, אלו לא היה להם אלא חטא זה, שלא שילחו את ישראל, היה הדבר מוקשה בלא ספק. שהרי כבר מנעם שישלחו.
כמו שאמר: |
|
כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו וגו' (שמות י', א'). |
ואחר זה ידרוש ממנו שישלחם, והוא אנוס שלא לשלח. ואחר כך מענישו, הואיל ואינו משלחם, ומאבדו ומאבד סיעתו! זה כביכול עוול וסותר כל מה שהקדמנו.
אלא שאין העניין כך.
אך פרעה וסיעתו מרו בבחירתם בלי כפיה וללא הכרח. וחמסו הגרים שהיו בתוכם והרעו להם, כמו שנאמר במפורש: |
|
ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו.
הבה נתחכמה לו וגו' (שמות א' ט' - י'). |
ומעשה זה עשוהו בבחירתם ובזדון לבבם. ואין כופה אותם בזה.
והיה עונשם על כך מעם האלוהים, שמנעם מן התשובה, עד שנפרע מהם, כפי שהדין נתן. ומניעתם מן התשובה, הוא שלא ישלחום. - וכבר באר לו האלוהים זאת והודיעו, שאלו רצה להוציאם בלבד, היה מאבד אותו ואת סיעתו, והם היו יוצאים. אבל רצה בעת הוציאו אותם, לעונשו על חמסם הקודם, כמו שאמר בתחילת הדבר: |
|
וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנוכי וגו' (בראשית ט"ו, י"ד). |
| ואי אפשר היה להענישם, אלמלי חזרו בתשובה. לכך נמנעו מתשובה והוסיפו להחזיק בהם. והוא אמרו: |
|
כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך ואת עמך בדבר ותכחד מן הארץ.
ואולם בעבור זאת העמדתיך וגו'. (שמות ט', ט"ו-ט"ז). |
ולא עשינו דברינו פלסתר, באומרנו, שהאלוהים אפשר שמעניש אדם שלא יחזור בתשובה ואינו נותן לו בחירה בתשובה! שכן יתברך שמו יודע החטאים, וחכמתו ויושרו מחייבים שיעור העונש. ויש שמעניש בעולם הזה לבד, ויש שמעניש לעולם הבא לבד, ויש שמעניש בשני העולמות יחד.
ועונשו בעולם הזה שונה הוא: יש שמעניש בגוף, או בממון, או בשניהם יחד. וכשם שהוא משבית כמה מתנועות האדם הבחיריות בדרך העונש, כגון שמשבית את ידו מן האחיזה, כמו שעשה לירבעם, או - עיניו מן הראיה, כמו שעשה לאנשי סדום הנקהלים על לוט; כך משבית הוא את בחירת התשובה שבו, עד שלא תתעורר בלבו כלל, ויאבד בחטאו.
ולא עלינו לדעת חכמתו, עד שנבין לשם מה העניש באופן של עונש זה ולא העניש באופן אחר. כשם שאין אנו יודעים מה הסיבה הקובעת שתהא לסוג זה צורה זו, ולא תהא לו צורה אחרת. כללו של דבר: |
|
"כי כל דרכיו משפט וגו'" (דברים ל"ב, ד'). |
ומעניש החוטא לפי שעור חטאו, וגומל למיטיב לפי שעור הטבתו.
ואם תאמר: "לשם מה דרש ממנו שלוח ישראל כמה פעמים, והוא משולל מזה כדי שתבאנה עליו המכות בעמדו בעיקשותו כמו שאמרנו: שנענש לעמוד בעיקשותו? ולא ידרוש ממנו חנם דבר שאי אפשר לו לעשותו?!"
הרי שהיה גם זה בחכמה מעם האלוהים יתברך שיודיעהו על אודות בחירתו: לכשירצה האלוהים לבטלה, הרי היא מבטלה. ואמר לו: "הריני דורש ממך שילוחם. ואם אתה משלחם עתה, ניצלת; אלא שאין אתה משלחם עד שתאבד". והיה פרעה צריך שייטיב, עד שיראה ההפך לתוכחת הנביא שנבצר ממנו להיטיב, ולא היה יכול, והיה בזה אות גדול ומפורסם בכל העולם.
כמו שאמר: |
|
ולמען ספר שמי בכל הארץ (שמות ט', ט"ז). |
יש שהאלוהים מעניש האדם בזה שימנעהו מבחירת פועל מה. ויודע הוא זאת ואינו יכול למשוך נפשו ולהשיבה אל אותה בחירה.
ובאותו באופן ממש היה עונשו של סיחון מלך חשבון: שכן על מריו לשעבר, שלא הייתה כפייה בו, הענישו האלוהים בזה שמנעו מעשות רצון ישראל, עד שהרגוהו.
והוא אמרו: |
|
ולא אבה סיחון מלך חשבון העברנו בו
כי הקשה ה' אלוהיך את רוחו ואימץ את לבבו וגו' (דברים ב', ל'). |
ונתקשו בזה כל המפרשים, הואיל וחשבו שסיחון נענש על שלא הניח את ישראל עבור בארצו. ואמרו: "כיצד נענש והוא אנוס?" כמו שחשבו, שפרעה וסיעתו נענשו על שלא שלח את ישראל. ואין הדבר כן, אלא כמו שביארנו, שפרעה וסיעתו היה עונשם מעם האלוהים על חמסם לשעבר, שלא יחזרו בתשובה עד שתבואנה עליהם כל אותן המכות. והיה עונשו של סיחון על חמסו לשעבר, והעוול שעשה במלכותו, שימנע מעשות רצון ישראל, עד שיהרגוהו.
וכבר גילה האלוהים ביד ישעיה, שהוא יתברך מעניש לפעמים כמה מן הממרים בזה שמונע מהם את התשובה, ואינו נותן להם לבחור בה.
כמו שאמר: |
|
השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע, וגו' (ישעיה, ו', י'). |
- וזה מקרא מפורש, שאינו צריך ביאור. ולא עוד אלא שהוא מפתח למנעולים רבים.
ואחר עיקר זה הולכים דברי אליהו, עליו השלום, על הכופרים בני זמנו: |
|
ואתה הסבות את לבם אחורנית (מלכים א', י"ח, ל"ז). |
כלומר: הואיל ומרו ברצונם, הענשתם בזה, שאתה מסיר ליבותם מדרך התשובה, ואינך מניח להם לא בחירה ולא רצון לעזוב מרים. ולכך התמידו בכפירתם.
כעניין שנאמר: |
|
חבור עצבים אפרים, הנח לו (הושע ד', י"ז). |
כלומר: הוא התחבר אל העצבים בבחירתו ואהבם. עונשו: שיונח באהבתם. וזה משמע: "הנח לו".
וזה מן הפירושים הנבחרים, למי שמבין דקות העניינים.
אבל דבר ישעיה: |
|
למה תתענו ה' מדרכיך, תקשיח לבנו מיראתך (ישעיהו ס"ג, י"ז). |
הרי הוא עניין בפני עצמו ואין לו שום שייכות לעניינים הללו.
ואין הדברים האלה מכוונים אלא למה שנאמר לפניהם ולאחריהם: עמד ישעיהו וקבל על הגלות, וגירותנו ובדידותנו, ותגבורת האומות עלינו. ואמר בתחנונים: |
|
אלוקי! כשרואים (ישראל) מצב זה של התגברות הכופרים, הם תועים מדרכי האמת ולבם ישטה מיראתך, וכביכול אתה מביא סכלים אלה לידי יציאה מן האמת. |
|
ואמרו הגויים אשר שמעו את שמעך לאמור:
מבלתי יכולת וגו' (במדבר י"ד ט"ו-ט"ז). |
| ולפיכך אמר ישעיהו אחר זה: |
|
שוב למען עבדיך, שבטי נחלתך (ישעיהו ס"ג, י"ז, סופו של הפסוק). |
כלומר: שלא יהיה בזה חלול השם.
וכמו שברר בתרי עשר דברי הנמשכים אחר האמת והמנוצחים על ידי הגויים בזמן הגלות. ואמר דבריהם בשמם: |
|
כל עושה רע טוב בעיני ה' ובהם הוא חפץ.
או איה אלוקי המשפט (מלאכי ב', י"ז). |
וסיפר גם מדבריהם על תוקף הגלות: |
|
אמרתם שווא עבוד אלוהים, ומה בצע כי שמרנו משמרתו וכי הלכנו קדורנית מפני ה' צבאות. ועתה אנחנו מאשרים זדים גם נבנו עושי רשעה וגו' (שם ג', י"ד - ט"ו). |
וברר ואמר, שהוא יתברך עתיד לבאר האמת. ואמר: |
|
ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע וגו'. (שם י"א). |
ואלה הפסוקים המוקשים שבתורה ובמקרא, שמעלים על הדעת, שהאלוהים כופה במרי, הרי ביררנו ענייניהם בלא ספק, והוא ברור נכון עם עומק ההתבוננות.
ועמדנו בעיקרינו:
א) שברשות האדם הציות והמרי, והוא הבוחר במעשיו. מה שחפץ לעשותו עשה; ומה שחפץ שלא לעשותו לא יעשהו. יצא מי שהאלוהים מענישו על חטא שחטא, שמבטל חפצו, כמו שבררנו.
ב) שרכישת המעלות בידו. ולפיכך צריך שישאף וישתדל להקנות לנפשו את המעלות, מאחר שאין מניע מן החוץ שיניעהו לקראתן.
הוא מאמרם במוסרי מסכתא זו: |
אסיים בנימה אופטימית מספר התניא:
http://books.chabadlibrary.org/admur_hazoken/tanya/igeres_hatshuvo/11.htm
אבל אם דחק ונתחזק ונתגבר על יצרו ועשה תשובה מקבלין תשובתו
 |
|
|
