ראיתי סרט חזק...
לא יכולתי לישון וסתם פתחתי את הטלויזיה בשעה לא סבירה, והיה שם סרט שלא סתם תקעו אותו באמצע הלילה. לסרט קוראים "המאמין".
הסיפור הוא על ילד יהודי בעל מוח חריף מאד, אינטליגנטי ברמות, שמתווכח עם המורים שלו על כל דבר שכתוב בתורה עד שמוציא אותם מהדעת, והוא מגדל את עצמו לשנוא יהודים, מתחבר לנאצים-אמריקאיים, מתחבר לאיזו קבוצה פאשיסטית קיצונית...
באחד הקטעים הוא וחבריו פולשים בלילה לבית כנסת, מתוך מטרה לפוצץ ולפגוע. החברים שלו זורקים ספרים באוויר, מקשקשים על הקירות, פותחים את ארון הקודש, מוציאים ספר תורה, יורקים עליו, קורעים אותו...
הנער היהודי חוטף זעזוע שאינו יכול להתגבר עליו. הוא מנסה לעצור אותם בכל דרך, וכשהם עוזבים סוף הוא חוזר ולוקח את הספר התורה אליו לחדר (הוא גר עם אביו ואחותו היהודים שאינם מבינים ממש מה עובר עליו) מתקן אותו באהבה...
למה אני מספרת לכם את זה?
כי איכשהו, הפוך על הפוך, הסרט הזה עשה לי משהו. פתאום קלטתי שהתורה היא משהו שלם. שלא נכון לפרק אותה, לפרשן אותה, להתווכח עליה, למשוך אותה לכאן ולכאן כרצוננו...
אני לא ממש יודעת להסביר למה אני מתכוונת.
|
|
