| נשלח ב-25/9/2006 11:16 |
|
| |
קרי וכתיב בתפלה
תפילות היומים הנוראים בהם נתקלתי באנשים שבדך כלל לא פותחים סידור מידי יום ביומו העלו לי שאלה שלא ברורה לי במבנה התפילה.
יש קטעים בתפילה שאין שום דרך לדעת מה לעשות בהם בלי שמשיהו מבפנים יסביר לך מה עושים (כמובן לא כולל מחזורי צוהר וכיוב' שנועדו מראש לטירונים בתחום), כמו איך יודעים אילו פסוקים בשומע תפילה ואמרים ואילו לא? מתי בדיוק אומרים אבינו מלכנו לפני התחנון או אחרי? את המזמור לדוד ה' אורי וישעי אומרים לאחר שיר של יום או בסוף התפילה? ועוד כהנה וכהנה מקרים שדורישם מיידע פנימי. כשהדגש הוא שיש הבדל בין מה שמודפס למה שעושים.
האם למישהו יש הסבר כולל לתופעה? או שסתם מדובר בקטעי תפילה חדשים שלא ברור היכן לאומרם? אבל מדוע לצנזר פסוקים מסויימים? בתפילה לתשובה מלאה
תוקן על ידי - מרובקה - 25/09/2006 11:18:25
|
|
|
|
| נשלח ב-25/9/2006 11:53 |
|
| |
מרובקה,
הדוגמא הבאה אינה משלי, אלא מפיו של אחד שאינו מהבקיאים, שבא לבית הכנסת בשבת רגילה אחת, ועזרתיו. הוא רצה להתחיל מההתחלה, לא מהיכן שאחז הציבור אותה שעה.פתח בהתחלה, ומה הוא רואה? "מייד שיעור משנתו יאמר אף ללא נטילת ידיים, מודה אני וכו'." שאל אותי - לומר? אמרתי לו שכן.
בסיום התפילה, לאחר דילוגים, אמירת פסוקים שאינם בסידור, עמידה של חלק מהציבור כשהאחר יושב, ושאר מעשים המבלבלים אורחים, נענה ואמר:
ה"מודה אני" כבר לימד אותי, שלא מתפללי לפי מה שכתוב בסידור. מי שלא יודע שכתוב בסידור שצריך לומר מודה אני "מייד כשיעור משנתו", הרי לא ישים ליד המיטה סידור כדי לפתוח מייד בבוקר ולומר. ומי שיודע שכתוב, כבר אינו צריך את הסידור...
או שכן או שלא!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/9/2006 17:57 |
|
| |
שכן, יש כאלה שההתעוררות מהשינה נעשית כשהם פותחים לראשונה סידור. על כך נאמר 'עורו ישנים משנתכם' - אלו הישנים בהבלי הזמן. עד עתה הוא ישן ולא ידע שיש לומר 'מודה אני' מייד כשייעור משנתו. כשהתעורר מייד אמר. וא"ש הכל. ובדומה לזה כל המתפללים ב'נץ הנראה', כלומר מתי שהם רואים את השמש לראשונה בבוקר.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/9/2006 23:42 |
|
| |
מרובקה
א. שום טקסט אינו יכול לעמוד בפני עצמו ללא ידיעות מוקדמות.
ב. מעשה נאה: מעשה באיש אחד שהיה מחזר כל ימיו ללמוד כיצד לבטא נכון את שם ה', כי מי שיודע
לבטא זאת נכון יכול לעשות נסים, כגון ללכת על המים.
יום אחד הביאו אותו נדודיו אל כפרי שחי הרחק מכל יישוב בלב הטבע. הלה קיבלו בסבר פנים יפות
ואירח אותו מכל הלב. בבוקר התעורר החוקר המקובל ושמע את תפילתו של הכפרי. התברר לו כי
הלה מתפלל את כל התפילה, כל הסידור, מתחילה ועד סוף. וכיון שהיה לו סידור עם מחזור, החל
ב"מודה אני" וגמר בנעילה של יום הכיפורים.
התחיל לדבר עימו וגילה שכך הוא נוהג כל יום.
הוכיח אותו התייר ולימד אותו כיצד מתפללין. ואז, לאחר הכנות, יצא לדרך.
הוא שט בסירה, כמנהיג הימים ההם, כששמע פתאום קול רעש. הוא סובב את ראשו וראה את
הכפרי רץ ליד הסירה שלו. הכפרי התמים שאל: שכחתי מה לימדת אותי. איך צריך להתפלל.
והתייר הביט כלפי מטה וראה שהכפרי רץ על המים...
(המקור הוא סופי, מלשון הכת המוסלמית המיסטית הסופית, או צופית...).
שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-26/9/2006 01:06 |
|
| |
ברור לי שכל טקסט צריך תורה שבעל פה שתבאר אותו. אני רק מנסה להבין למה עורכי הסידורים בימיינו מנסים להרבות בצורך הזה. מדוע להדפיס את אבינו מלכנו לא במקום שבו נוהגים לומר אותו? או מכוון הפוך למה לא אותו במקום שבו הוא נדפס? וכמו כן לגבי הסליחות, מדוע לא לאמר את כל הפסוקים? או מדוע להדפיס פסוקים מיותרים?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2019 14:50 |
|
| |
העולים החדשים בבית הכנסת עדיין לא יודעים שאותיות הויה נקראים באדנות, אולי גם לזה יעשו קרי וכתיב ??!!
|
|
|
|
|