אושר כמושג בומבסטי - ואף על פי כן נוע ינוע

מושג האושר יכול להתפרש כקיטש הוליוודי מופרך, מומצא לחלוטין ע"י סוכני מכירות רהוטי שפה. מאידך בעידן ההגשמה העצמית וחוסר היכולת לדחות סיפוקים אנו משתמשים במושג יותר ויותר, ומכיוון שמילים יוצרות תודעה, עצם השימוש במונח על היבטיו, נותן לנו את הלגיטימציה להערות אותו אל תוך נפשינו הדוויות. 
אנשים אירוניים אנחנו, ואין אנו קונים כל כך מהירים של כל חתול בשק, בעיקר אם החותמת על השק מציינת "מייד אין אמריקע" -  ולכן נקדים תרופה למכה ונציב את המילה בחירה לפני המושג המתקתק והוורדרד.

לבחור באושר כבר נשמע הרבה יותר טוב, לא?

============================================================================

אושר כדרך חיים מאת שירלי נס - ברלין
http://www.shirly.co.il/index.asp?id=47#section79

 כשחושבים על אדם מאושר, חושבים על מישהו שיש לו חיוך תמידי על השפתיים. למעשה זהו אדם עם עווית, לא אדם מאושר דווקא...
יש הבדל תהומי בין להיות שמח לבין להיות מאושר.
שמחה היא רגש, וכדרכם של רגשות לעיתים אנו חשים שמחה ולעיתים עצב, זוהי התנועה הרגשית האנושית, ומשום שאנו לא בני אדם חד-ממדיים, ומשום שאנו בני אנוש, אנו אמורים להרגיש גם את הגבוה וגם את הנמוך.
אושר הוא החלטה.
אין דרך אל האושר, משום שאושר אינו ספירת מלאי של מה יש לי.
אין דבר שאפשר להוסיף אל עגלת הקניות של חיי, איזה מרכיב חסר שיעשה אותי מאושרת, גם לא להתחתן וגם לא נכד...
כ"כ הרבה אנשים מחכים למשהו שיתחיל או משהו שייגמר כדי להיות מאושרים ופשוט לחיות. לגמור את הלימודים ולהשיג את התואר, לגמור את יום העבודה וללכת הביתה, לגמור את השבוע ולהגיע ליום שישי, חיים משבת לשבת... ובעצם הם חיים כאילו בחזרה גנראלית וההצגה עוד לא התחילה. יש לי סוד ענק לספר להם: זה זה. זהו זה. אלו החיים. בכל רגע שאתה בוחר להיות בשיחה ממתינה, אתה בוחר לא לחיות והרגע הזה יחלוף ולעולם לא יחזור. ובסוף נמות.
ישנם המון אנשים נוספים המרוכזים באושר, רוצים להיות מאושרים אבל נמצאים במצב של חיפוש תמידי אחריו. העיסוק הזה בחיפוש, מעביר להם את החיים במקום לחיות ולהיות מאושרים.
אמי אמרה לי תמיד: "את רוצה להיות מאושרת? תהיי מאושרת!" בילדותי משפט זה הרגיז אותי, כשבגרתי הבנתי – זה לא הדרך או החיפוש, אושר הוא דרך חיים. אנשים מתייחסים אל האושר כאל משהו מיסטי הקשור אך ורק לחייהם של אנשים מיוחדים במינם, למעשה אושר הינו דרך חיים בבחירה המתחילה מההחלטה להיות מאושר.
חיי היומיום שלנו מגוונים ומטלטלים אותנו בין שפע רגשות. מהנהיגה בכביש ועד סוף יום העבודה, כבר חווינו רכבת הרים של עליות וירידות. העוגן שלנו בחיינו אינו טמון בעולם הרגש הנע והמשתנה. העוגן שלנו טמון בהחלטה להיות מאושרים.
להיות מאושר אינו לצחוק כל היום, להיות מאושר הוא לראות בכל חוויה נמוכה שאנו עוברים הזדמנות להכיר את אורנו הפנימי: עוצמות, יכולות ופנים חדשות שלנו, ובכל חוויה גבוהה ונעימה לראות הזדמנות לשמחה.
ההבדל בין אדם מאושר לבין אדם המחפש את האושר, הוא שהאחרון, שאינו מאושר, חושב שיש אור בקצה המנהרה ואילו הראשון יודע שהמנהרה מוארת.
האחרון מחכה שמשהו יחלוף, איזה קושי יעבור, תקופה לא נעימה תסתיים כדי להגיע לאור המיוחל, וכשהוא מגיע אליו הוא מגלה, פעמים רבות, שאלו אורות של משאית מתקרבת...
הראשון, האדם המאושר, יודע שאין למה לחכות. שמה שהוא חווה עכשיו הם החיים עצמם, ובחיים חווים את הנמוך לצד הגבוה את העצב לצד השמחה, וזה בסדר. הוא יודע שהמנהרה מוארת באורו שלו של יכולותיו ועוצמותיו.
הוא יודע שברגע זה הוא אינו מסוגל לחוש יכולות ועוצמות בהיותו בתחתית הבור, אולם גם אם הוא לא חש אותן, הוא יודע שהן קיימות בתוכו. וברגע שיוקל לו אך במעט, יוכל להתחיל ולחוש אותן.
זוהי ההחלטה לדעת שאני בסדר, ההחלטה לדעת שאין חיים אחרים שממתינים להתחיל, שכל רגע בחיי שווה שנחגוג אותו משום שאנו חיים אותו. זו החלטה להקל על עצמנו, לא ליצור דרמות גדולות מחיינו, אלא להוציא קצת אוויר מהבלון. החלטה לשחרר את הציניות מקהת החושים ולהתרגש, לחגוג, להרגיש... זו אינה החלטה קלה. צריך הרבה אומץ כדי להיות מאושר כדרך חיים. האומץ להאמין באור הקיים בתוכך, בכוח שלך, ביכולת שלך להתמודד עם החיים ולחיות אותם היטב, גם אם אתה לא חש בכוחותיך תמיד ברגעי המצוקה. הרווח מהחלטה כזו הוא עצום, נינוחות, קלות, ומשא עצום היורד מהכתפיים כשהחיוך חוזר לפנים. כדרך חיים

לק"י
ועוד קצת מן האושר...

תודה מגי ואזרחי על מילים טובות.

מסכימה עימך באשר לזיהוי רגעים בחיים. אלה שהאושר יצוק בהם על אף נדירותם, ואלו שהשיגרה יצוקה בהם על שכיחותם. לא צריך דמיון רב בכדי לשער אילו רגעים ייכנסו לפנתיאון החוויות שלנו לעד.

צורצור.
אהבתי את דימוי הרכבת הנוסעת במסלול השניים. רק שיש להתכונן לכך שבמשך הנסיעה יצטרפו עוד אנשים לרכבת, שירחיבו, יעבו ויתנו משמעות חדשה למושג הבחירה באושר.

 

לק"י

שלום לכולם
שלום לתפו"ז וצרצור ומגי היקרה

 לא כל כך הבנתי את ההבדל בין גישתה של שירלי לגישה של תפו"ז

אבל בשני המקרים נשארים עם המושגים הבומבסטים.
"לא לפחד כלל" זו אמירה נכונה נכונה נכונה
אבל כל כך בומבסטית.
בדיוק כמו האמירה "להחליט להיות מאושר"

אני יכולה להעיד על עצמי שכמה שהחלטתי לא לפחד ולקבל את הכל בשלווה תמיד עלו וצצו מכשולים מתוך עצמי .
"להחליט להיות מאושר" זו מן מטרה גדולה שהכן מרחפת מעל הכל, זו המוטיבציה זו האופטימיות, האמונה בטוב.
ומבלי להחליט כך הכן אי אפשר להתקדם.
אבל בחיים שלי זה לא קרה שהחלטתי לא לפחד ובום טראח זה מה שקרה.
כשהתחלתי לשאול את עצמי מי אני ומה קורה לי עם עצמי הייתי צריכה לבנות הרבה דברים מתוך ההריסות.
זה לא מובן מאליו "לדעת שאני בסדר"..
זה לא מובן מאליו "לדעת מה הרגשות שלי"...
כמובן שאחרי שלומדים את זה זה נהיה הכי טבעי בעולם, כי זה ה"אני" שלנו.

כשהחיים זורמים במסלול חיובי, כאשר כבר למדנו להיות קשובים לעצמנו, אז אפשר להכיל ולקבל גם מצבים של בילבול. של חוסר בהירות. כבר למדנו על עצמנו שאנו מסוגלים לצאת מן השאול ולמדנו לבטות בעצמנו.

אבל לוקח זמן עד שהשמיים מתבהרים. ועד שהבטחון גובר על חוסר הוודאות זה כמו ללכת באפילה.
לוקח זמן עד שרואים שה"סבל היה משתלם".
או כמו שאומר הבעל שם טוב "צרה" זה האותיות של "צהר".
שירלי מדברת על מצב אוטופי, ובעזרת ה' על כל עם ישראל ועל כל דרי תבל.
אבל הדרך לשם מורכבת "ולכל אחד ישנו המסע שלו מסע מקורי ומוזר" כמו שכתב גלעד שהם.
אין "הוקוס פוקוס" וצריך סבלנות.
וגם אם ברוך ה' מגיעים לשלוות נפש, הדרך אף פעם לא מסתיימת, היא פשוט הופכת ליפה ונעימה.
אבל עד שהדרך לא תסתיים תמיד תמיד ישאר לו בלב געגוע.

זה לא חוכמה לומר למישהו מבובל וסומא "תפקח עיניים - החיים יפים והם פה ממש לידך"

על כל פנים
תודה לכולכם על המילים היפות
למרות הכל, מה שכתבתם משרה אופיטמיות והוא מראה ליופי ולקסם של החיים.

כנראה שהכל נכון במאקרו [ כמו הדוגמא של צורצור] אבל לא במיקרו.