אראל,
מה כל כך אבסורדי בזה? אני יכול בהחלט להבין את הרבנים הנ"ל, זה כמו לנסות לפסוק דין מספרי חקיקה מהמאה ה-17 ואף יותר גרוע,
וארחיב קצת,
ישנם שני סוגים של פסק, האחד הוא פסק דין בין שניים שמסוכסכים, והאחר הוא "תשובה", כלומר בירור הלכתי,
בסוג הראשון-כשבאים לפסוק דין בין שניים, צריך להשתמש בהיגיון ולבחון את המקרה שלפנינו, בדיוק כמו שעושים היום בבתי משפט חילוניים, ציטטות מספרים עתיקים לא יזיקו אף פעם, אבל הן לא יכולות להיות הכרעיים עליהן נשען הפסק, הפסק מתבסס על שכל בריא וכללי פסיקה קונקרטיים שיש לנו, על זה עונה הגמרא (-בעיקר) ולא התורה שהיא ספר לציטטות, שכן היא לא נותנת כלים קונקרטיים לדיון ופסיקה בין שניים,
לגבי הסוג השני של הפסיקה, "תשובה", כאן זה קצת נוטה יותר לכיוונך אם כי עדיין לא לגמרי, עדיין הכלים בהם יש לבחון סיטואציה לא ניתנים לנו על ידי התושב"כ אלא ע"י התורה שבע"פ, ואפילו שהיסודות בהם משתמשים שאובים באופן הרבה יותר אינטנסיבי מהתושב"כ, עדיין כלי הניתוח הם תורה-שבעלפיים,
מעבר לכל זה, אני חושב שהציטוטים מהרבנים הנ"ל לא מספיק מדוייקים עד כדי "להראות לך לאיזה מסקנות אבסורדיות מגיעים רבנים שמתעלמים מהתורה שבכתב",
כתבתי לעיל שאני לא מצליח להבין את הדיון בגלל שצריך לבדוק כל מקרה לגופו, האם זה הגיוני או לא, זה כמו לדון על איך צריך לנהל משחק שחמט, אפשר לדבר על כיוונים בגדול, אבל זה מגוחך להתוות דרך במשחק לפני שאתה בפנים,
אני מעיר שזה מתייחס לסעיפים ב'-י' בהודעת הפתיחה של "כמתעסק", הודעתי האחרונה כוונה לסעיף א',
 |
|
|
