|
|
| נשלח ב-16/10/2006 14:52 |
 |
| |
לדברי מאיר כיוונתי.
שהרי ר"ע מת כבן 120.
ומי שהמספר נראה לו מופרך, יראה מי היו רבותיו, חבריו ותלמידיו.
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2006 15:13 |
|
| |
יעקב135,
בדיוק כך. הגמרא לא יכולה לשחק עם ההלכה, שהרי מטרתה היא פסיקת הלכה.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2006 15:17 |
|
| |
מאיר והשכן,
מוריו ורבותיו היו ר' אליעזר ור' יהושע שחיו רוב (אם לא כל) ימיהם אחרי החורבן.
את גילו בעת מותו אין אנו יודעים באופן "היסטורי" משום מקור, ואת החלוקה של 40-40-40 בשנות חייו (שאני מניחה כי על פיה ברור וידוע כי חי עד 120) קשה מאוד לייחס לאובייקטיביות היסטורית, והגיוני הרבה יותר להבינה כהתייחסות ספרותית (מה גם, שהיא מופיעה רק במקורות מאוחרים לו בהרבה, כמו רוב הסיפורים ה"ביוגרפיים" עליו).
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2006 20:48 |
|
| |
איש פרעתון,
אתה כל הזמן מסביר מה צריכה להיות השאלה, במקום להסביר את דעתך,
כתבת:
"השאלה היא בנוגע למסורת "מה היה", לא "מה צריך להיות".
והנחת היסוד של הגמרא היא שנה שהיה הוא מה שצריך להיות."
וזה ממש לא ברור מנין לך, שלא לדבר על ההוכחה הקלושה (עד תמוהה) שלך מסיפור רבב"ח.
אשמח אם תבהיר את כוונתך, בהנחה ובתקוה שיש כזו.
ובתומ"ר.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2006 21:59 |
|
| |
הראיה שלי היא פשוטה, מכך שחז"ל דנים ב"מה היה" (היינו, בעצם בהלכה) בלי להבחין בין מסורות לבין שיקול דעת אישי. מה שאומר שהדיון הוא "מה היה", שהוא "מה שצריך להיות" (אחרת, למסורות לא היה מקום בשיקול...).
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2006 22:31 |
|
| |
פשוט שלחלק מהמקרים זה נכון, לחלק אחר של המקרים זה ממש לא פשוט.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2006 23:25 |
|
| |
אמשלום,
דומני שר' אליעזר ור' יהושע היו עם ר' יוחנן במצור והוציאוהו מחופש למת. אם כן, ודאי שהיו מתלמידיו החשובים כבר אז.
היה כאן אשכול שעסק דומני, בר' עקיבא - היכול לינקי למוצאו לנו?
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2006 23:36 |
|
| |
השכן,
פשוט שכך.
הם היו עיקר ויסוד סנהדרין דיבנה בימיה הראשונים.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/10/2010 00:01 |
|
| |
נקודה שנזכרתי בה לאחרונה: יש מחלוקת תנאים מתי היה הכהן הגדול מקריב ביום הכיפורים את מוספי היום. כל סדר העבודה המיוחד של יוה"כ כלל הקרבה של פר ושעיר, שילוח שעיר ושלשה-ארבעה סיבובים בתוך קה"ק וההיכל כולל זריקת דם. לעומת זאת מוספי היום כוללים הקרבה של פר, שעיר, שני אילים ושבעה כבשים, שרובם עולות שיש לנתחן ולהעלותן למזבח (להבדיל מקרבנות סדר העבודה שנשרפו ע"י אחרים). ברור אם כך שקרבנות היום היו המטלה הארוכה ביותר שביצע הכהן הגדול ביום הכיפורים. כל מי שהיה במקום והבין מה קורה לא יכול היה לטעות בשאלה אם קרבנות אלו קרבו עם תמיד של שחר או עם תמיד של בין הערביים.
|
|
|
|
|
