| נשלח ב-1/11/2006 15:07 |
|
| |
דרך ארץ קדמה לתורה.
מאיפה ממשפט הזה בכלל?
האם הוא נכון?
מה הרעיון?
מה זה אומר לנו בכלל?
יש כאן מסר שיש להפנימו?
משהו מעשי?
|
|
|
|
| נשלח ב-12/11/2006 22:01 |
|
| |
אזרחי, עד כמה שידוע לי, אסור להינות מאיסור של שבת.
ידוע לי בוודאות שזה איסור. השאלה שלי היתה בגלל העניין של כיבוד הורים, או הצער שזה היה גורם לה (יש מקומות שבהם מקילים לחוזרים בתשובה שהבית שלהם חילוני).
ובקשר לשאלה של איתי- מה הבעיה להסביר לחבר מהגלגול הקודם על עניין הכשרויות?? אני עדיין בקשר עם כל החברות החילוניות שלי, והן מבינות שאני לא יכולה לאכול אצלן. אין להן בעיה עם זה. הן חברות טובות והן מבינות. יותר מזה- כשאני הולכת לבקר את אחותי אני מביאה איתי כוס וכפית וגם אוכל, למיקרה שאהיה רעבה.
אם הוא חבר טוב, הוא יבין.
בת עמי,
חוזרת בתשובה טריה? כמה זמן את בתשובה?
תוקן על ידי פרימה ב- 12/11/2006 22:02:20
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2006 09:59 |
|
| |
הגר"ש אויערבך הורה שאם פתחו את המקרר כשהנורה דלקה, לא נאסר האוכל בדיעבד כי לא נעשה מעשה איסור באוכל עצמו, בשבת.
אפשר לפתוח את הספר "שמירת שבת כהילכתה", להסתכל באינדקס מאחורה בערך "מקרר" ולראות את האופציה הזו. [ אם זכרוני איננו מטעני זה אמור להיות בפרק ט"ז, אבל גם אם זה לא בפרק הזה בכל זאת את ההלכה ראיתי והמאכל מותר כשפותחים את המקרר ומגלים להפתעתנו שהאור נדלק].
השאלה שעדיין צריך לבדוק היא האם לאחר שההורים הזדעקו לתקן את המעוות וברוב טוב ליבם סידרו מחדש את הסלוטייפ שחוסם את הנורה , האם אחרי מעשה כזה מותר להמשיך ולפתוח את הדלת של המקרר גם אחר כך [אחרי שהיא נסגרה שוב, והפעם ידוע שהנורה לא תידלק שוב]?
אני אשתדל לבדוק את השאלה הזו איכשהו, בעזרת ה'.
בת עמי,
ליבנו איננו כל כך ברשותנו.
האם באמת ציפית שע"י פעולת קריאת "הריני מוחל" פתאום ליבך יהיה זך ונעים כמו של צדיקים?????
כמובן שלא!
אלא שמדובר בפעולה מתמשכת של המשכת הלב לכיוון חיובי יהודי.
עלינו להכיר במצבנו האמיתי שאיננו מושלם, וכנראה גם לעולם לא יהיה ושתמיד יהיה בנו גם הצורך לסלוח וגם הצורך לכעוס.
כמובן שלאט לאט המידות מיתתקנות יותר ויותר והטבע השני של עובדי השם הוא טוב יותר מהטבע הראשון שהיה להם,
ושגם יכולת השליטה בתגובה שלהם נעשיית מהירה יותר
ובחירתם החופשית נעשיית גלויה יותר.
אין אדם לומד הלכה אלא אם כן הוא טועה בה, ולכן דווקא הפיספוסים שלנו [למי שאכפת מהם] הם אלו שגורמים לנו להכיר ולטפל בבעיה בשורשה ובמודע.
בעיקרון זו היא עבודת ששת הימים וביום השבת אמורים אנו לעסוק יותר בענייני מוחין ולא בענייני מידות אבל זה לא ממש חטא לחשוב על זה גם בשבת.
עגמת הנפש על כל פנים אין מקומה בחייו של יהודי [אלא אם כן בשעה שמתבונן הוא בחטאיו] ומייד לאחר מכן חייב הוא להמשיך לעבוד את השם בשמחה ולדעת שהקב"ה הפקיד בידיו חושך אותו הוא צריך להאיר.
וככל שהאדם גדול יותר ויש ביכולתו לבצע עבודה חזקה יותר, כך הוא מקבל גם חושך גדול יותר ועמוק יותר.
יצר הרע הוא אומן במלאכתו ולכן הוא לא מבצע עבודה שטחית אלא נשאר ומוודא את הצלחת המשימה מהתחלתה ועד סופה.
נקודת ההתחלה היא ההמשכה הראשונה של האדם לכיוון עשיית החטא [חטא מלשון חיסרון]
ומנקודות הסיום היא הנקודה של ההרגשה הרעה שהוא משאיר לאדם אחר עשיית החטא ובזה הוא מונעו מהשמחה עליה כתב האריז"ל "תחת אשר לא עבדת את ה' בשמחה ".
אשר על כן מן הראוי לשים הלב על כל זה ולהסתכל שוב על הדברים באופן המפוכך.
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/11/2006 13:29 |
|
| |
פרימה.
בדקתי.
מותר היה לך להשתמש באוכל שהיה במקרר
ומותר היה גם להמשיך ולהכניס דברים למקרר ולפתוח שוב ושוב את הדלת, במהלך השבת.
וכמובן שבניחותא אפשר אחר כך במהלך השבוע להסביר ולבקש מאמא שלא תעשה יותר פעולות שאינן מתאימות לשבת בשבילך.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-26/11/2006 17:38 |
|
| |
אוי, אזרחי,
תודה רבה!
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2006 06:43 |
|
| |
אזרחי, אהבתי מה שכתבת לבת עמי. על עבודת השם בשמחה, וגם אם חווים ירידה רוחנית, וחושבים שזהו, די, לא הולך לי, אני לא כזו טהורה ומסודרת בחיים כמו שחשבתי - עצם ההתבוננות בזה, והאבחנה החריפה שהבחנת ביחסך לגיסתך, והמאמץ הגדול שעשית למחול - יביאו אלייך את ההרמה ברגע לא צפוי....
|
|
|
|
|