כיצד הפך אליהו שקנוא-קינא בחרונו, לסב חביב לבן-זקן?

.


כידוע, לא בהכרח קיים קשר תמידי בין המיתוס העממי לבין מה שאנו לומדים מהמקורות.

אליהו הנביא, כפי שכל מי שהלך בקטנותו לגן רבקה יודע, הוא סבא לבן-זקן, טוב ומפוייס, שיודע להגיע ברגעים הנכונים כדי לעזור לחנה'לה ששמלת השבת שלה התלכלכה.



אליהו של ספר מלכים, יודע להרוג את שר החמישים על אנשיו, לרוץ ולהשיג בבוץ את מרכבתו של המלך, לזבוח את נביאי הבעל ולהעביר את מורשתו לבא אחריו, כשהוא חורש את שדה אביו.


כיצד מתרחשת מטמורפוזה מעין זו? כיצד הופך הקנאי שאינו חוזר בו אפילו מול נוכחות השכינה, לרחום וחנון?

=============================


בשיר הבא, שרה פרידלנדר בן-ארזה, תוהה על המעבר של נקרת הצור מהר חורב אל הכרמל, כמו גם על מהפכו של אליהו הנביא, מהנביא המקנא למי שמגשים את חלומן של מדליקות הנרות וקושרות הצבעונין על הציון.


מַה לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ

מַה לָּךְ פֹּה מְעָרַת צוּר,
שֶׁהִתְגַּלְגַּלְתְּ כָּאן רַחֲמִים בְּלֹא מִדָּה
אֲגָלִים מִן הַיָּם מִתְעַבִּים בָּךְ
וּמִן הַבְּאֵר הַחֲלוּמָה בַּיָּם מְבוֹא הַכַּרְמֶל,
וּלְדֹק דִּמְמָתֵךְ מָה,
שֶׁנִּתְעַבָּה הֶמְיָה
כְּכַף תִּינוֹקוֹת קְטַנָּה

מִי אַתְּ
הָרוּחַ הַתּוֹלֶשֶׁת מֵחוֹרֵב
נִקְרָה חֲתוּמָה כַּקֶּבֶר
דְּחוּסַת אִלְּמוּת קָשָׁה,
הָרוּחַ הַנּוֹשֵׂאת נִקְרָה, שֶׁדָּפְנוֹתֶיהָ חֲרוּכוֹת קִנְאָה,
אֶל תַּחַת אֹרֶן כַּרְמֶל וְרִמּוֹנוֹ

וּמִי אַתְּ רוּחַ בַּיְּהוּדִים,
שֶׁתָּלוּ כָּאן לְמַרְגְּלוֹת כּוֹכַב הַיָּם
פָּרוֹכוֹת חֶמְדָּה זֹהַר וּתְהִלִּים,
וְקָשְׁרוּ חוּטִים אֲדֻמִּים וְסִרְטֵי צִבְעוֹנִין בִּזְקַן הַדִּינִים שֶׁל אֵלִיָּהוּ

וּפָתְחוּ אֵלִיָּהוּ

*****

הרב מיכי
מה ראית קנאות ואלימות אצל העצני. ממה שזכור לי.- גיבור מלחמה
בלומדו תורה היה מעדן את עצמו כתולעת. ובמלחמה היה קשה כעץ

_________________

מודה ועוזב

כתוב ועל בינתך על תישען. יגעתי מצאתי

.



ומה עניין שמיטה לנקרת הצור?


עדינו העצני הפך להיות במיתוס העממי סבא רחום?

מואדיב
איש חידות אתה.  פתח מקלדתך ויאירו דבריך.

הקפצה לצורך שיחזור תוכן מחוק. (למנהלים: ניתן למחוק הודעה זו, כך שהיא תימחק והתוכן ישאר.)