תיאור האדם השלם

ביוון העתיקה יצא שמו של סוקרטס כאיש בעל ידע רב והיה מוערך מאוד.

באחד הימים פגש אותו מכר בכיכר השוק ואמר לו, "סוקרטס, אתה יודע מה שמעתי זה עתה על הטוב בידידיך?"
"רק רגע," השיב לו סוקרטס. "לפני שתספר לי משהו הייתי רוצה לערוך בדיקה קטנה. היא נקראת בדיקת המסנן המשולש."
"המסנן המשולש?"
"כן. נכון," ענה לו סוקרטס. "לפני שאתה מדבר על ידידי, יהא זה רעיון טוב לעשות פסק זמן ולסנן את דבריך. המסנן הראשון הוא ´אמת´.

האם וידאת לחלוטין שהדבר שאתה רוצה לספר לי הוא אמת לאמיתה?"
"לא," ענה לו האיש, "למעשה שמעתי את זה רק הרגע ו..."

"בסדר," אמר סוקרטס. "אם כך אינך יודע באמת האם הדבר נכון אם לאו. בוא, אם כך, נבדוק את המסנן השני, מסנן ה´טוב´. האם טוב הדבר שברצונך לספר על ידידי?"
"לא, להיפך..."


"אם-כך המשיך סוקרטס, "ברצונך לספר לי משהו רע עליו, אבל אינך בטוח שהדבר נכון. ועדיין תוכל לעבור את הבדיקה, מכיוון שנותר מסנן אחרון, מסנן ´שימושיות´. האם הדבר שברצונך לספר לי על ידידי הוא שימושי עבורי?"
"לא, לא ממש."


"ובכן," סיכם סוקרטס, "אם מה שברצונך לספר לי אינו אמיתי ולא טוב ואפילו לא שימושי, למה לספר אותו בכלל?"


זו הסיבה שהפכה את סוקרטס לפילוסוף כה מוערך.
וכן הסיבה לכך שמעולם לא גילה שחברו הטוב ביותר בוגד בו בצורה קיצונית ביותר.

אני



את בוודאי יודעת כי סוקרטס סבר (כמו הרב שך) שעדיף להיות בין הנפגעים מרשע מאשר בין עושי הרשע, שהרי הרוע הוא הדבר המזיק ביותר לאדם שעושה את הרע. כך שאפילו אם היה יודע, לפי הסיפור, שהוא נמצא בסכנה של פגיעה, יתכן שהיה מעדיף לא לדעת על זה. (ובכך איננו מסכימים איתו, וגם הרב שך לא...).

ועוד שאלה: סיפורך סותר מניה וביה. הלא אם הסיפור היה מלמד אותו שחברו בוגד בו, זה כבר היה שימושי עבורו?

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני, מן הסתם החלק האחרון רק הוסף כפיקנטיות לסיפור, גם סביר להניח שאותו אדם במעשה לא היה היחיד שניסה לספר לו על הבגידה.

מה גם שאנו למדים מהסיפור שמה שלא שימושי אינו מעניינו, אם סוקרטס לא רצה לשמוע סיפור על חבירו שבוגד בו, אז אותנו בוודאי שזה לא צריך לעניין, ואינו שימושי עבורנו אמיתותה או נכונותה. מוסר ההשכל של הסיפור הוא מעניינו ותו לא.

מיימוני

הסיפור הוא שההוא היה חי עם אשתו של סוקרטס. ככה חי סוקרטס בשלוה כל חייו. לא רק שהידיעה לא היתה שימושית אלא מזיקה ואם היתה שימושית היה סוקרטס רוצה לשמוע.

לא מובן מה היית צריך להביא כאן 'כמו' ודווקא את ר' שך?

אני, חן חן על הצניעות ..

מיימוני אגב הזכרת נשכחות, נזכרתי שהצטרפתי כאן קצת לפליאה על מה כיוונת בנוגע לרב ש"ך.

ג'ון קנדי, ביבי נתניהו, וואסלאב האבל?

לא;

פרנקלין רוזוולט
ווינסטון צ'ירציל
אדולף היטלר!

רציו

זו בדיחה עתיקה, שמסתובבת בפורומים (אבל ברוך ה' שאתה רק אצלנו, אז לא ראית זאת, כמוני, בח"ח...).

אבל מה אתה רוצה להסיק מכאן? שראוי לאדם להשתכר ולישון מאוחר? אם רוזוולט וצ'רצ'יל היו מנהיגים טובים, זה למרות חסרונותיהם.
לכל היותר, אתה יכול להסיק מכאן שאי אפשר להסיק לגבי אדם מתיאור של כמה מתכונותיו. ובזה אני מסכים איתך.

לגבי הרב שך, שראיתי לעיל שמקשים מדוע ציטטתי ממנו. שתי סיבות לדבר. ראשית, בגלל שמשמו שמעתי את הרעיון הזה, שמוטב להיות בין הנגזלים ולא הגוזלים, וזה דבר יפה. יתכן שכולם מסכימים איתו, אבל הוא זה שניסח את הדברים בימינו.
שנית, הרב שך מילא תפקיד נכבד בעיצוב פני החברה החרדית של היום, למרות שיש מחלוקות לגבי ההערכה שמגיעה לו על זה... (אני בין האוהדים. טוב, תתקפו אותי).

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני

אתה ממש צדיק. אוהד את מעצב העויינות ממנה אתה סובל ונגדה אתה מתלונן!

מה בדיוק אתה אוהד? את כמות הגולים או את צורת הדריבלינג?

המסר מהבדיחה הוא שלא תמיד מה שנראה מבחוץ כמרד הוא תכונה שלילית .מי שתמיד לפי התלם הוא אדם ריק ומת הרבה פעמים.כמובן שבבגידה יש דבר שלילי, אבל אדם שלא שגרתי מצליח הרבה יותר עם יצירתיות ועוד תכונות בריאות.ומחנכים לא מבינים את זה תמיד- שביטוי שנראה לכולם רע הוא בטוי למדה טובה במסגרת של הילד.(כמו לתת להעתיק במקום שזה מקובל לעומת מי שלא נותן כי מתחרה עם החבר)
ולגבי שלמות-
יש עוד נקודה- שאין מודל אחד. יש לכל אדם יחוד ודרך משלו.גם במוסר.יש אדם שנוטה לתוססות ולא להיות שקול ומחושב.יש על זה מאמר יפה ב"ימי זכרון" של הגרי"ד על ר' חיים והסבא השני. שר' חיים היה "זורם" יותר.עי"ש. וגם בחז"ל היו אנשים הפוכים.וכל אדם יתבונן פנימה לשלמות שלו עם התכונות והקו שהוא צריך ליצג במציאות.

רציו, העובדה האחרונה אינה מדוייקת, האיש ניהל כמה רומנים סוערים בתקופות מאוד קצרות ונושקות (אחת מהן אף התאבדה ושנייה ניסתה כמה פעמים) ומעולם לא התחתן אלא רגע לפני התאבדותו עם רעייתו.