בעל 'ציץ אליעזר' זצ"ל

לב,
לא הבנתי למה אתה מצפה ממני? הבנתי שהדיון בינינו הוא רק סמנטי: האם לקרוא לזה 'חרדי' כמו שעשו פעם, או לקבל את המושגים בשימושם כיום. אני לא רואה לאן אנחנו מתקדמים מכאן.
העובדה היא שרבים מגדולי התורה ה'חרדים', הן במונח של פעם והן במונח של היום, לא מוכנים להימנות ביחד עם הרשימה שהבאת כאן בשום קבוצה שהיא. זה לא רק ה'עמך', אלא גםרבנים חשובים מאד.
אתה כמובן תמיד יכול לומר להם שאתה כן מונה אותם יחדיו, על אף רצונם. זוהי סמנטיקה גרידא.

_________________

מיכי

mdabraham:

אני לא אמרתי שאני מאמין בזה. אני חזרתי על שיחה שהיתה לי. כתבתי את הדברים בכדי להדגים גירסא חרדית על תופעה מסויימת. (התופעה היינו הד"ת של הגריד"ס.)

על חלוקת הכתבים מסופר, שכשנפטר הגר"ח הגרי"ז קיבל את הרבנות והגר"מ את הכתבים.

mcahn:

איך אתה באמת יודע שאני קיים במציאות? עד כמה שידוע לי אנחנו לא מכירים אחד את השני.

רק אוסיף הערה בהקשר הראשון של האשכול, לפי ההיכרות המועטה שלי עם הרב וולדינברג, (דרך הספרים, שמועות, חברים והבן שלו), הוא היה טיפוס מאוד מאוד הלכתי, הלכתי מהנוסח הישן, לאפוקי מהנוסח החדש-ישן של הגרי"ד, אפשר אולי להגדיר את זה כהלכתי במובן של וילנא מול הישיבות ודרך לימודן המתחדשת, אם מישהו יוכל להרחיב ולהבהיר לי את ההרגשה הזו אשמח...

הארב ולדינברג קיבל את כל הציבורים הדבר בא לידי ביטוי ביחסו לרב עובדיה ולב עוזיאל איני מצליח להבין מה הביא אותו להתבוסס כה רבות על פסיקה ספרדית

גוונא

הבן שלו???? מאיר

רק הערה קטנה.

כמדומה שצ'וטנג לא הסכים עם הטענה, ואדרבה, זו היתה טענתו של הבר פלוגתא שלו. נכון שהוא מציג בפורום שלנו פעמים רבות את הקו היותר חרדי במובן של יותר מאמין ללא ביקורת (או לפחות כך זה נראה בעינים של חלקנו), אבל זה לא אומר שכל דבר שנראה עקום הוא אופייני לו. זהירות יפה תמיד.

שנית, עד כמה שאני זוכר ראיתי מסורת על חלוקת חידושי הגר"ח בין הבנים. אולי הגרי"ד עצמו הביא זאת. הם חילקו לפי סדרי הש"ס, וכבר שכחתי מי קיבל מה. האם מישהו מכיר או זוכר את המסורת הזו?

(איני יודע אם צריך לציין זאת. הבאתי את המקור הזה לא בגלל שאני חושב שהגרי"ד מעתיק מדברי סבו. כפי שציין מיכי, פעמים רבות הוא מציין בכתביו מה בא לו מסבו. שמע מינה שהשאר משלו. עם זאת, נראה לי שהיה גאה לחשוב שהוא הולך תמיד ברוח סבו הגר"ח).

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו

כצפוי, האשכול עבר מיד לנושאים הפיקנטיים על הרב וולדינברג (ציוני או לא ציוני?) ומשם ישר לוויכוח התמידי על החרדים. הנה עוד קטע מה"ציץ אליעזר" (חלק י' סימן א') בנוגע לשטחי יו"ש שנכבשו במלחמת ששת הימים:

"אך גם לזה נוכל למצוא מזור בעפ"י מה שכותב לבאר לנו הגאון הגראי"ה קוק ז"ל במשפט כהן סימן קמ"ד בדברו על מלחמות החשמונאים כנגד חיילות סוריא בלא מלך, והוא, דנראים הדברים שבזמן שאין מלך ודאי גם שופטים מוסמכים ונשיאים כלליים במקום מלך הם עומדים עיי"ש ביתר אריכות. וכנראה סבר כך בעצם גם הגאון יעב"ץ ז"ל במור וקציעה שם שסובר להנחה פשוטה שכיבוש החשמונאים הועילה למה שנשאר ביד ישראל עד גלותם, ורק לא אל מה שנלקח מידם עודם על אדמתם ע"ש. ויעוין בספרי הלכות מדינה ח"א ש"ג פ"ה שהארכתי להוכיח ולבסס דעת כהן יפה זאת עיי"ש וא"כ גם בימינו הנשיא והממשלה והכנסת וכו' (על כל מגרעותיהם בשטח הדת, ואשר ברור שבנוגע לדת אין להחלטותיהם נגדו כל תוקף שהוא) שנבחרו מדעת רוב ישראל היושבים על אדמתם, ואשר המה גם יותר מס' ריבוא, במקום מלך הם עומדים בכל הנוגע למצב הכללי של האומה הדרושים לשעתם ולמעמד העולם, כדברי המשפט כהן שם, ובפרט בנוגע לצבא - הכיבוש ומפקדיהם שפועלים על דעת כל יושבי הארץ (מלבד מיעוט שאינו ניכר שבטל ברובא דרובא) ועל צבאותיהם נמנים עשרות אלפי אנשי צבא יראים ושלימים וכבשו את השטחים יד ביד עם כל אנשי הצבא על כל סוגיהם וראשיהם. ויעוין להיעב"ץ בקו' ישוב א"י שם שהיה פשוט בעיניו לתת דין כיבוש רבים לכל מה שכבש ירבעם בן יואש, אע"פ שמצינו שהכתוב מעיד עליו (במל"ב י"ד) שעשה הרע בעיני ה' ולא סר מכל חטאות ירבעם בן נבט אשר החטיא את ישראל. והיינו כנ"ז."

(למרות שאני לא יודע אם מי שהיה מתייחס כיום לצה"ל כ"צבא הכיבוש" היה נחשב כציוני )

[אני מבינה שזה המקום לצטט קטעים אהובים () מתשובות ופסקים של הציץ אליעזר ז"ל, אז הנה תרומתי הצנועה -
(מתוך חלק ט' סימן ג', בדין לימוד תורה שבע"פ ושבכתב לנשים)

ולפענ"ד היה נראה להגדיר ענין לימוד דנשים כדלקמן, ולהסביר עי"ז גם דברי הרמב"ם שבפ"א מה' ת"ת הי"ג שפוסק דאשה שלמדה יש לה שכר אבל אינו כשכר האיש, דהנה ראיתי בספר אמרי בינה ח"א בחלק השו"ת שבסוה"ס סי' י"ג שנשאל שם אם יש מקום עפ"י דתוה"ק שאדם ישתף א"ע עם חבירו להמציא לו פרנסתו כדי שיעסוק בתורה והוא יחלוק עמו השכר. ובדברי תשובתו מביא דברי הרמ"א ביו"ד סי' רמ"ו סעי' א' שפוסק דיכול להתנות כן, ולעומת זה מביא דעת רבינו האי גאון שמובא בשו"ת מהר"מ אלשקר סי' ק"א שלכאורה דעתו אינו כן, וכדי ליישב הדברים מבאר באריכות שהשכר על פעולת מצוה כפול הוא, שכר סגולי, ושכר גמולי, ועל כן יש מקום לומר דודאי עצם שכר התורה והמצוה הדבק בהפעולה בלתי באפשרות להשתתף הן כי עין לא ראתה ואין מי שיראה רק הפועל והעושה וכו' אולם סוג שכר הגמולי שאינו דבק בהפעולה שפיר יכול להשתתף ועץ חיים היא למחזיקים בה ושכר מצוה מצוה עד אין קץ יעו"ש באריכות דבריו בזה כי נעמו. וא"כ לפי"ז יש מקום לחלק בכזאת גם בנוגע בלימוד תורה של נשים, ולומר, דשכר סגולי אמנם ליכא להם בזה בהיות שאינם מצוים על הלימוד וכדממעטינן ולמדתם אותם את בניכם ולא את בנותיכם, דשכר סגולי שייך רק למי שמצווה ועומד על כך דאזי דבק השכר הסגולי בפועל הטוב ומושך על עצמו שפע אלקי וחיות רוחני (יעו"ש באמרי בינה), אבל שכר גמולי שפיר יש גם לנשים בלימוד תורה, דזהו תשלום שכר עבור עשיית טוב וכאילו כביכול עבור עשיית עבדות לה' בהיות שלומדת בכוונה כדי לידבק בתורתו ובכדי לדעת הדרך אשר תלך בה והמעשה אשר תעשה לטוב לה בזה ובבא. ויש לומר דזהו איפוא גם כוונת הרמב"ם במ"ש דיש לה שכר אבל אינו כשכר האיש, והיינו דאין לה אמנם עבור כן שכר - סגולי אבל שכר - גמולי שפיר יש לה.