ידעתי שהם אטומים -מצריכי גט לנישואים אזרחיים

בעבר כתבתי כל על שהדיינים ממררים  את  חיי הנשואים אזרחית  בצורך בגט לחומרא, שאינו אלא  מסיבות פוליטיות.

נחמא פורתא. למרות שזת מרגיז ואף גורם נזק הוא אינו אלא גט לחומרא, ובמקרים "קשים" מסתדרים" ללא צורך בגט, אלא שקשה לי לעכל את הסיפור הבא שעליו קראתי היום, למרות שתמיד ידעתי על זלזול הדיינים ברגשות אדם.

תרשו לי תגובה לא-עניינית?


יש הרבה אטימות והרבה טמטום בבתי הדין הרבניים
אבל יש לא פחות אטימות ולא פחות טמטום במערכת בתי המשפט.
(אני מדבר מנסיון מקצועי).
אז למה בתי הדין "נהנים" ממוניטין זוועתי ובתי המשפט נהנים מהילה של יוקרה?

התשובה ידועה.

אידך,
דווקא בגלל שאני לגמרי מזדהה עם דבריך, חשוב להבין את אותה 'תשובה ידועה' שבה אתה חותם את הודעתך.
ישנה התייחסות מפלה כלפי בתי הדין. זה ברור וידוע. אבל יש לה סיבה לא רעאה. סתי הדין הללו כופים את עצמם על ציבור שאינו רוצה זאת, וזה בניגוד לבתי המשפט שכולם מבינים את חשיבותם וחשיבות תפקידם. מי שמציק לציבור, אל יתפלא שהציבור רודף אותו ומשמיץ אותו, ובפרט שכפי שכתבת יש בדברים ממש. דווקא בגלל שהם כופים את עצמם על הציבור, היה עליהם להיות נקיים מכל רבב, עוד הרבה יותר מאשר בתי המשפט. אולי אז הם היו יכולים להציע אלטרנטיבה של ממש למערכת המשפט הדפוקה שלנו, ואולי היתה מתפתחת הערכה כלפיהם על אף הכפייה וההצקה המובנית בעצם מעמדם ותפקידם.

איד"ג,

האמירה שלך שבתי משפט בישראל נהנים ממעד של יוקרה היא סוג של הומור?

לפי מה שרואות עיני אמון הציבור במערכת רחוק מ'יוקרה', מספר הסקנדלים המתוקשרים ביחס לבתי משפט הוא לאין ערוך הרבה יותר מאלו שבבי"ד (נכון שזה לא כוחות כי ידיו של ביהמ"ש ארוכות יותר), ואת התוצאות במשוב השופטים לא צריך לפרט. אפילו צחו בישראל שופט לא מזמן.


נישטאיך,

את העוולות של מערכת בתי הדין יכול לתקן הבג"צ.

מי בדיוק מתקן את העוולות של מערכת בתי המשפט?

מיכי

<"אכן כל לשונך מורה על הסתפקות גדולה בפרטי המעשה. לדוגמא, הכותרת שמדברת על כך שהם אטומים, והנחרצות שבה פתחת. איך לא שמנו לב לכך שכל דבריך נאמרים בספק ומותנים באמינות העיתונאים? באמת פאשלה של כולנו">

האטימות אינה בספק, השאלה היא עד כמה, וככל שעובר זמן והמערכת גדלה הטמטום גודל עמהץ

<"טוב שתיקנת את הביטוי 'החלטתם' ל'מה שנראה מהעיתון כהחלטתם', אחרת הייתי חושב ש'אטומים' נאמר על הדיינים">
 
ועכשיו מה אתה חושב?


<"ולא על העיתונאי">

הנזק שיכול להגרם ע"י העיתונאים כולם אינו אפילו "מעין" מה שיכול לגרום איש עערכת בתי הדין.


<"לולא התיקון החשוב הזה הייתי חושב שמה שתמיד ידעת שהם אטומים למחצה וכעת הבנת שהם אטומים לגמרי">

צדקת.  ומעכשיו  שוב אינך צריך לחשוב.


<"זה הכל על תנאי שהעיתונאי מדייק, ובכלל הנושא הוא העיתונאים ולא הדיינים">

איני יודע אם העיתונאי דייק, אך מכיוון שבהודעתי האחרונה הבאתי מפסק דינו של הרב שאנן, ברור לי שהדבר אפשרי, ואין לי כל סיבה לחשוב שהעיתונאי לא דייק בפרטים העיקריים, אם כי ייתכן שהם הודיעו לה מהרבנות על ביטול הגט, מבלי שידעו שהיא בהריון, ועכשיו הם אינם יודעים איך לצאת מהפלונטר.
_____________

אידך גיסא

<"אז למה בתי הדין "נהנים" ממוניטין זוועתי ובתי המשפט נהנים מהילה של יוקרה?">

אני לא יודע מהי היוקרה של בתי המשפט, ואיני יודע היכן אתה גר, אך אם אתה באמת רוצה לדעת למה זה כך, אם תקפוץ לביקור קצר לבית הדין הרבני בבנין הכנסת הישן ברחוב קינג ג'ורג' בירושלים, בטוחני שיותר לא תשאל למה.

בארץ בה אני גר, אם היו אנשים מתייחסים לחזירים, כפי שמתנהגים  הדיינים ומערכת בית הדין  לאנשים, היתה מוגשת נגדם תלונה במשטרה על התאכזרות לבעלי חיים.

תוקן על ידי נישטאיך ב- 01/12/2006 3:21:19

נישט,
נעזוב את ההתפתלויות שלך. זה כבר מתחיל לחזור על עצמו יותר מדי פעמים. לעצם דבריך האחרונים, נראה לי שמזמן לא ביקרת בבית משפט ישראלי. אם היו מתייחסים לחזירים כפי שכמה בתי משפט מתייחסים לבני אדם, היתה מוגשת נגדם תלונה כנ"ל (ונדחית כמובן. תנסה להתלונן על המאפיה הקרויה 'בית המשפט'). אם היה קשר כלשהו בין מה שנעשה שם לבין צדק, הייתי שמח לבקר רק את בתי הדין באופן חד צדדי יחד איתך. אם היה שם יחס שוויוני ללא תלות בזהות עוה"ד שלך ובזהותך שלך, דיינו.
אגב, לא הכל באשמת המערכת המשפטית עצמה. ישנם אילוצים (עומס, משפטיזציה של החברה שלנו, וכדו') שמכבידים עליה מאד. לכן כמעט אין לך סיכוי לקבל צדק בבית משפט, שכן גם אם אתה צודק למהדרין רוב הסיכויים שהשופט יכפה עליך בברוטליות (תוך רמיזות מה יכול לקרות לך אם לא תסכים) פשרה.
ואחרי כל זה עוד מתלוננים שבתי הדין עוסקים בפשרות במקום בצדק.

ממללא,
אתה ממש לא צודק. היחס לבית המשפט עדיין גובל בהילה של ממש, על אף השערוריות, ואין להשוותו למעמד הציבורי של בתי הדין. רק תשמע כיצד מדברים בתקשורת על מקרים שעומדים בבתי המשפט וכיצד ייצא הצדק לאור ע"י שופטינו הנערצים שהם כמובן מעל הרגשות והדחפים הרגילים של בני תמותה. מנטרות חוזרות ונשנות על האמון הציבורי בבתי המשפט, ועל הסכנה שבאי אמון כזה (שמרמזת שהאמון עדיין קיים, ובודאי במימסדים השונים).
כמובן שכל מי שבכותרות ובאליטות יש עניין ציבורי ועיתונאי לנבור במעשיו. לכן נוברים בבתי המשפט ופחות בבתי הדין שלא ממש מעניינים כמעט את אף אחד.