| נשלח ב-3/12/2006 11:03 |
 |
| |
כשלא ששים לעזור - מה לעשות?
אתם בטח מכירים את הפנים החברותיות של החברים שצריכים את עזרתכם.
לפעמים כשאתם זקוקים לעזרה, הפנים שלהם פתאום נראות יותר אטומות ולכאורה פחות לבביות ופחות שמחות להגיש יד.
כיצד ראוי להגיב?
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-4/12/2006 14:31 |
|
| |
לבחור את החברים הנכונים.
התפיסה הזאת, שצריך לעזור לכל אחד כל הזמן נותנת לאדם תחושת גדלות ובבסיסה היא תפיסה רעיונית, אידיאליסטית ולא מציאותית. אבל בחיים, תבחר את החברים שלך לא לפי כמה שהם צריכים אותך, אלא לפי מי שהם באמת. פחות חברים, ולשמור את אלה שהם באמת איכות.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2006 15:37 |
|
| |
אז מה לעשות עם כאלו שהם בסימן שאלה אצלי ואינני יודע אם הם ממש חברים טובים או לא? לתת להם את הנשמה?
|
|
|
|
| נשלח ב-6/12/2006 13:46 |
|
| |
אזרחי,אם הם בסימן שאלה אז עדין לא קיבלת את התשובה .
אני התאכזבתי מהרבה חברים שנתתי להם את הנשמה והיום אין לי ציפיות גבוהות "כגודל הציפיות גודל
האכזבות ".
אני מתרכזת יותר בבן זוגי ובמשפחתי הם האנשים היחידים שעליהם אני סומכת באמת הם החברים האמיתים .
|
|
|
|
| נשלח ב-6/12/2006 13:58 |
|
| |
אבל האם זה לא פועל בצורה כזו שהאנשים שאנו עוזרים להם, מכירים בכך שאנו אוהבים אותם ואז הם הופכים להיות יותר חברים שלנו?
|
|
|
|
| נשלח ב-6/12/2006 14:19 |
|
| |
חברות היא מערכת יחסיים וככל שהקשר תובעני יותר יש יותר בעיות ובעיקר יותר ציפיות ואז צד אחד נפגע או שני הצדדים
נפגעים ולכן רצוי לשמור על פרופיל נמוך ולהציב גבולות .
אם חבר נמצא במצוקה אני יעזור לו ואם אחרי זה הוא יאכזב אותי אז אני אתרחק מימנו אבל אני בהחלט לא אצטער על כך שעזרתי לו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/12/2006 14:22 |
|
| |
אז איך נכון להגיב בשעת האכזבה?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2006 17:50 |
|
| |
יש לי כמה חברות של שנים , שאחת מהן היא טיפוס "רכלן" תמיד יש לה מה להגיד על האחר היא תמיד מרכלת
דבר זה הפריע לי מאז ומתמיד, אבל אף פעם לא אמרתי לה זאת במפורש , ניסיתי לרמוז מדי פעם אבל לא ישירות
לפני כמה ימים סיפרה לי אחת החברות שזו הרכלנית אמרה לה שאמרתי עליה משהו וזה ממש לא נכון זה היה שקר
וכששמעתי את זה אמרתי לה שנמאס לי כבר מכל הריכולים האלה וסיפרתי לה שמרכלים גם עליה , היא התעצבנה והתקשרה
לחברה ה"רכלנית" והחליטה לנתק איתה קשר ואז הרכלנית התקשרה וצעקה עלי על זה שסיפרתי לה את הריכול
ואמרה לי שביגללי "נהרסה" החבורה ושאני אדם רשע.
מצד אחד הרגשתי שאולי הייתי צריכה להתרחק מימנה לבד בלי לספר על ריכוליה לאחרים ומצד שני הרגשתי שזה
בילתי ניסבל ומספיק להיות צבועות.
מה דעתכם?
|
|
|
|
|
