מה שקשור לנס שהוא חורג מגדר הטבע, איננו יכולים להבין. אין לי מושג מהו טיבו של תחית המתים. מהו תחית מתים בגוף? האם יקום האדם בגופו שלו ממש? דבר זה הוא חסר משמעות. הרי אני, ככל אחד אחר, חש עצמי זהה לעצמי בכל שנות קיומי, אף על פי שכל גופי החומרי מתחלף לגמרי מדי כמה שנים, והוא מצוי בכל מיני מקומות דוממים וחיים אחרים. אינני בטוח כי שחזור על פי המטען הגנטי המקורי יצור אדם זהה. הגנים לעולם אינם לבדם. מה יכול היה הרמב'ם לחשוב על הנפש לפי הידע של זמנו? הוא קיבל דעות אריסטו בדבר הטבע כפי שהגיעו אליו מידי הוגים ערביים, ולא קרא את הטקסט עצמו. את חיבורו של אריסטו 'דה אנימה' – על הנפש, אפשר לקרא בעברית. אריסטו מבחין בין חלקים שונים של הנפש, ומציין חלק אחד, השכל האקטיבי, הפועל, שהוא יוצא דופן מכול היתר. כל חלקי הנפש מלבדו מתעייפים מפעולה, נחלשים עם הזמן, מתבלים. בכך הם דומים לכל דבר אחר שפועל בטבע, וחלקים אלו יש להם נגיעה לעולם החומרי שבטבע. יוצא הדופן, השכל הפעיל, ככל שהוא פועל יותר הוא מתחזק יותר. הוא היחיד המסוגל להשיג הכרות מופשטות, אמתיות. כל הכרה אמתית היא נצחית, ומכאן שהשכל הפעיל הזה, במה שהוא הכרת אמת נצחית, הוא נצחי. מה שנותר איפא אינו שכל מסויים אלא הכרת אמת מסוימת, והכרה זו היא זהה אצל כל אחד ואחד ולפיכך אינה אישית. באשר לזמן, הוא אינו דבר לעצמו כפי שסבר ניוטון, אלא בעקבות אריסטו ואפלטון, הזמן הוא מקרה של התנועה. המספר של התנועה מבחינת המוקדם והמאוחר. אבל זמן זה אינו פרטי, אינו מקבע לפי מספר הפעמים שמי מאיתנו רוקע ברגלו על הרצפה, אלא הוא הזמן המחזורי של גרמי השמים. אלו נעים בתנועה מעגלית מושלמת, - היא התנועה היחידה שאפשר לה להיות אין סופית. [הרעיון האפלטוני הזה בדבר התנועה המעגלית המושלמת עתיד לשרוד אלפיים שנים, אף על פי שלא התאים למציאות, והאסטרונומים הקדמונים הכניסו בו תקונים]. על כל פנים, הזמן אינו חדל לנקוף בעבור הנפש, ונצחיותו של אותו השכל הפעיל היא משום שהוא הכרה אשר אינה שייכת לעולם הפיזיקאלי. התפיסה הקלאסית הזו [יש אחרות שונות ממנה] מחזירה בשני סוגים של מציאות. המציאות הפיזיקאלית המוכרת לנו, ומציאות אחרת, מופשטת ומושכלת. הבעיה הגדולה של התורה הזו היא שאלת החיבור של שני סוגי המציאות המנוגדים זה לזה, ונדרשים להתחבר זה עם זה. אבל העניין מחוץ לגדר הנושא שלנו. באשר לרמב'ם, ובעיקר באשר לנו המנסים לתפוס את דמותו, נראה לי שהוא דמות מורכבת מאד, אשר חייה מתנהלים בכמה מישורים, והיא אוחזת בעמדות שונות. הרצון לתפוס דמות כדבר מוגדר בפשטות, כדרך שחור לבן, אפס ואחד, אמת או שקר, רצון זה שגוי מעיקרו, והשגיאה גסה מאד. שגיאה זו יש לה מקבילות אחרות, שגויות כמוה, כמו מי התופס את אמונתו כשלמה ואמתית לגמרי, וממילא תופס את החושבים שונה כשוגים לגמרי. עולמנו הוא מגוון עצום של אפור ולעולם לא שחור ולבן. החזיקו בו חזק, כל עוד הוא מצוי בידכם. עודד
 |
|
|
