ישיב' תכוניות בארץ ואה"ב-זהות במשבר מול בטחון עצמי

הרהורים בעקבות פטירתו של הרב יגל ע''ה

מוסד הישיבות התיכוניות בישראל היה מזוהה מאז הופעתו עם תנועה פוליטית שגם נתפסה כמי שניסתה להכתיב סדר יום תרבותי חדש - תנועת המזרחי והפועמ''ז.

המוסד נתפס בעיני יריביו, כמו גם בעיני מייסדיו, ראשיו, מוריו, ותלמידיו כיצירה פורצת גדר, כמכוננת אתוס חדש, ובעיקר כמבשרת שינוי מהותי במבנה מוסד הישיבה ההיסטורי, ובדמות הת''ח \ בוגר שאותה היא ניסתה והתיימרה ליצור.

התודעה הזו עמדה בבסיס ההנמקה להצדקת יצור הכלאיים החדש וגם בבסיס הנימוקים לשלילתו.   המתחים שתודעה זו יצרה היוו את תפאורת הרקע להתפתחותה של הזהות התרבותית והדתית המורכבת של מה שנהוג לקרוא במחוזותינו ''המזרוחניק'', ואשר עמדו בבסיס רוב ההתפתחויות והתהפוכות הפוליטיות והתרבותיות שעברו על הציבור המסתופף בינות לקווים הגמישים התוחמים אותו. 

הציבור החרדי רואה את המוסד הנ''ל כמבטא כשל חברתי תרבותי יסודי,  תפיסה שגם השפיעה על השיח הפנימי בתוככי המוסד אשר שקוע עד לאוזניו באפולוגטיקה, ובעיקר  במאבק בלתי נגמר על הגדרת וגיבוש הדימוי העצמי שלו. 

                                                      -------------

השיח החרדי - מזרוחניקי גם השפיע רבות על הדימוי העצמי של הישיבות התיכוניות החרדיות שדעכו ולאחרונה פרחו מחדש, למרות שלדעתי עובדת עצם קיומן לצד מקבילותיהן האמריקאיות  (ובעיקר התוצר שהן מנפיקות) שומטת את הקרקע מתחת התיאוריה השוללת, ומפריכה את התיזה העיקרית העומדת בבסיסה.

                                                      -------------

בניגוד חריף למוסד הישיבות התיכוניות בישראל, המקבילה האמריקאית של הישיבה התיכונית (אני מתייחס רק לחרדיות שבהן, שכן רוב המוסדות המודרן אורטודוקסים התיכונים אינם מקבילים לישיבות התיכוניות הישראליות מבחינת תכני הלימוד וההדגשים) משוחררת לחלוטין מהתסביכים של אחותה הישראלית. 

בעשור ששהיתי בארה''ב לא זיהיתי שום מגמה רצינית של תסביך אשמה על שינויים מהותיים במוסד הישיבה הקלאסי, ולמרות שהיא לא מנוסחת בבירור, הרי שישנה הבנה לפיה התנאים הסביבתיים החדשים שנוצרו לאחר המלחמה הופכים את ההמשכיות ללא רלוונטית.  ישנה מודעות לשינויים החברתיים והכלכליים, כמו לתוכן החדש שנוצק למוסד הישיבה  ההיסטורי, ובעיקר לפונקצייה החדשה שלו כמוסד עממי בניגוד למוסד הישיבה הליטאי האליטיסטי הישן.  הצורך בשילוב לימודי חול נגזר הן מחובה חוקית, כמו מהכרה ריאלסטית ומפוכחת במציאות החדשה של שוק העבודה המוכתבת על ידי המעבר מכלכלה תעשייתית לכלכלת שירותים.

(יצויין כי גם בארה''ב ישנה מגמה שולית ביותר לפתיחת ישיבות קטנות שלענ''ד אינה קשורה לשום תסביך אשמה או נחיתות והנובעת מדינמיקה שלא כאן המקום לפרטה).

כל השיח הנסוב על התנאים האידיאלים לגידול תלמידי חכמים מובהקים, ועל הצורך בהשקעת זמן מוחלטת, וביצירת סביבה סטרילית - שיח שבארץ ישראל גם זלג למחוזות החרד''לים - כמעט ולא נשמע בארה''ב.  וזאת בניגוד חריף לויכוח על לימודים אוניברסיטאים - שדווקא משום שכיחותם מהווים מטרה לחיצי הפוליטרוקים החרדים  מתלמידיו של רבי אהרן קוטלר.   העדר השיח הזה נובע מהבנה, שגם מעוגנת בהיבטים רבים של התרבות האמריקאית, לפיה גיל ההתבגרות נדחה לסיום התיכון. וכשם שבארץ הקויידש ישנה הסכמה בסיסית כי יש להתיר לימודי חול ומשחקים לילדים מתחת לגיל בר מצווה. בארה''ב ישנה הסכמה כי שכבת הגיל התחומה בישראל בגיל בר מצווה כוללת את הגילאים מתחת לגיל 18. 

ניתן להרחיב רבות על ההשפעה שיש לתודעת זו על הזהות העצמית של חרדי ארה''ב, על המגמות המאפיינות אותה, ועל יחסי הגומלין בינה לבין הסמלים והמסרים של האידואולוגיה החרדית הישראלית.  

כחובב נלהב של סכינו של אוקהם, שלהבה נעוץ עמוק בחגורת מדי גייסות אא''ס, אני מתפלל ושואף ליום בו הישיבות התיכוניות הישראליות יאמצו את השאננות והבטחון העצמי המאפיין את אחותיהן האמריקאיות, ישתחררו מהעול וחובת נטל ההוכחה של ''כל המשנה ידו על התחתונה'', הזדקקות לכל מיני תיאוריות מורכבות (ומיותרות לטעמי האישי)  על תורת ארץ ישראל תורה ומדע ותורה ודרך ארץ,  ההלקאה העצמית המתמדת, וההשוואה הלא נגמרת לתלמידי הישיבות החרדיות. 

כמובן שהזהות המיזרוחניקית המורכבת, והמשברים המאפיינים אותה, אינם מהווים תולדה בלעדית של מוסד הישיבה התיכונית והשילוב של לימודי החול, ועמידה עליה לא תפתור את הפלונטר. דווקא משום כך, אני משוכנע כי ניתוץ המיתוס המטופש הזה שהוכתב בעיקר על ידי החרדיות הישראלית, יאפשר בחינה אמיתית של מרכיבי הזהות הנ''ל שהקשר בינה למוסד הישיבה התיכונית הינו סימבולי ולא מהותי.
 
לענ''ד יש ללמד בישיבות התיכוניות שיעורים באא''ס, שימוססו את האפקט המאיים של טענת כל המשנה ידו על התחתונה עם כל הסיבוכים הנובעים ממנה. למרות שאני מסתייג מקריאות בנוסח ''אונז זינד די אמעסע אגודע'', הרי שתודעה זה תוביל לקריאת נגד בנוסח ''זיע זינד אויך נישט די אמעסע אגודע, זיע האט גישטורבען אונד איז נישט מער רעלעוואנט''.   הבנה עמוקה באא''ס, תגבש זהות תרבותית בוגרת המודעת לשינויים ההיסטוריים המאפיינים את תקופתינו והאתגרים שהם מציבים, על עובדת היות החרדיות החדשה תבנית תגובה לגיטימית לאתגר האורבניזציה ותרבות ההמונים, ועל החסרונות היחסיים והמגבלות של תבנית התגובה החרדית כמו של הפתרונות האלטרניטיבים.  

זהות עצמית מסוג זה תפתור את הצורך הנואש לתיאוריות חובקות דת ויקום מיותרות, מהסוג שהופץ בישיבות התיכוניות על ידי חוגי מרכז הרב מאז שחרור חבלי ארץ מכורתנו על ידי צבא קודשנו, ותפתור אותנו מהסיבוך הנפשי המתלווה להם (ואני כותב זאת בתור נכד של יקה חובב תיאוריות חובקות יקום המזכות אותי בהנחה לטיפול פסיכותרפי לכל החיים).

------

אני לא יודע עד כמה זה קשור, אבל אני חייב לצטט כתבה מהארץ על גינתר גראס שמזכירה לי את תבנית חשיבתו של סבי מנוחתו עדן מחשובי ק''ק מינכן - דוקטור לפילוסופיה, וחבר כבוד במסדר שונאי המזרחי והשוליים השפויים של אגודת ישראל,  ומייצג קלאסי של החרדיות החדשה (וי''א ממכונניה) כפי שנוסחה וגובשה בידי אחד הפוליטרוקים המוכשרים והיותר רהוטים שלה וחברו של סבי בלב ובנפש הרב א''י וולף ע''ה:

גראס חזר והדגיש כי הוא מתנגד לדמוניזציה של הנאציזם. בראיון לרפאל בשן ב"ידיעות אחרונות" ב-1971 קבע: "שום שורש שטני לא היה טמון ביסודו של הנאציזם. הבשילו אותו תנאים מסוימים, חברה מסוימת, בורות וסתם בעל-בתיות". לדבריו, הנאציזם הוא תולדת האידיאליזם הגרמני. "עיקר העיוות באידיאליזם הגרמני הוא הנטייה לתביעות מוחלטות, ל'הכל או לא כלום', לתמונה מופשטת של המציאות, משל יש מציאות אחת וסוף פסוק. מכאן התפתו דורות רבים בגרמניה לראות את העולם בשחור או בלבן, להתעלם משכבת הביניים, מן הגוונים האפורים של המציאויות שלנו (ואני גורס בכוונה לשון רבים), והוא הוא שהביא בסופו של דבר, עם כל שלל התקוות האידיאליסטיות, לפשע הפוליטי. גם צעירי הס"א של 1933, אלה שהכשירו את הקרקע לאושוויץ, היו אידיאליסטים גרמנים,לחמו לצדק בה"א הידיעה, דמו אפילו לשמאל, נלחמו בפלוטוקרטיה ובשעבוד לריבית. ב'הורסט וסל' נכרכו שמאל וימין בכריכה אחת" (גראס כיוון לשורות הבאות: "מיליונים נושאים עיניהם מלאי תקווה אל צלב הקרס / עוד יגיע היום החופש והלחם").

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=800613&contrassID=2&subContrassID=5&sbSubContrassID=0

תוקן על ידי עצכח ב- 18/12/2006 12:14:38

בע"ב,

לכך זוכה חד בדרא...

אותי מעניין אם מישהו חקר את התופעה יותר לעומק (יש כמה מחקרים על תופעת הדתלשים, אבל מה עם המתחרדים?)

_________________