לא אחת אנו שומעים "הוא אמר"!
ואני שואל:
אם הוא אמר, אז מה?
בדברי פתיחתו לשו"ת יביע אומר (חלק א עמודים 17-23), עוסק הרב עובדיה יוסף על האיסור בפסיקה וההסתמכות על מקור, מבלי להבין מה הם טעמיו.
לא אחת אני שומע אומרים "הרב אמר", בעוד אני חושב שהוא טעה בהבנת המקור, או שפסק מ"ספרי קיצורים", מבלי שבחן את המקור.
שאני טועה הוא ספק, שהוא טועה הוא ודאי.
לפחות אצלי.
האם עלי לעשות כדבריו, או לעשות כפי שאני מבין?
השאלה אינה חדשה, והתשובה אינה ברורה.
רש"י כותב בפירושו להוריות (דף ב עמוד ב ):
"וקא טעה במצוה לשמוע דברי חכמים - אפי' למיעבד איסורא".
אסור לשמוע לדברי חכמים - לעבור על איסור, כשחושבים שאסור.
ואילו במקור אחר, (רש"י דברים פרק יז פסוק יא), הוא כותב:
"עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל: אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין, וכל שכן שאומר לך על ימין ימין ועל שמאל שמאל".
אז חיייבים לשמוע להם כשחושבים שהם טעו, או אסור?
כמובן שיהיו שיאמרו: "מי אתה בכלל כדי לחשוב שהם טעו"?
ההגדרה במסכת הוריות היא "תלמידשהגיע להוראה", מה מגדירה הגדרה זו היום?
במקומות רבים מצאנו שצריך לשמוע למי שזהו מקומו.
"תנו רבנן: במקומו של רבי אליעזר היו כורתין עצים לעשות פחמין לעשות ברזל בשבת. במקומו של רבי יוסי הגלילי היו אוכלין בשר עוף בחלב. לוי איקלע לבי יוסף רישבא, קריבו ליה רישא דטוותא בחלבא, לא אכל. כי אתא לקמיה דרבי אמר ליה: אמאי לא תשמתינהו? - אמר ליה: אתריה דרבי יהודה בן בתירה הוה... אמר רבי יצחק: עיר אחת היתה בארץ ישראל שהיו עושין כרבי אליעזר, והיו מתים בזמנן. ולא עוד אלא שפעם אחת גזרה מלכות הרשעה גזרה על ישראל על המילה, ועל אותה העיר לא גזרה". (שבת דף קל עמוד א, חולין דף קטז עמוד א).
"במקומו של ר' יהודה היו מעלין מתרומה ליוחסין, במקומו של ר' יוסי לא היו מעלין מתרומה ליוחסין". (יבמות דף צט עמוד ב).
"במקומו של רבי אליעזר היו כורתין עצים, לעשות פחמין לעשות ברזל. במקומו של רבי יוסי הגלילי היו אוכלין בשר עוף בחלב". (חולין דף קטז עמוד א).
במקומות רבים אחרים מצאנו את ההגדרה המקבילה ל"מקומו"-"באתריה".
ולא הפריע לאיש אם במקום אחר נהגו אחרת, אך הפריע להם אם "במקומו" לא נהגו כמותו:
"ההוא תלמידא דאורי בחרתא דארגיז כרבי שמעון, שמתיה רב המנונא. והא כרבי שמעון סבירא לן! - באתריה דרב הוה, לא איבעי ליה למיעבד הכי". (שבת דף יט עמוד ב).
"... וא"כ מי הוא זה אשר מלאו לבו לעשות מעשה בדבר ובמקומנו זה מיום שנתישבנו כאן הסכמנו לדון על פי ספרי הרמב"ם ז"ל זולתי קצת דברים אחד מהם הוא דין המורדת. (שו"ת תשב"ץ חלק ד טור ג (חוט המשולש) סימן לה ד"ה ומ"מ ראיתי)
בתקופות מאוחרות נתקבל הרב יוסף קארו כמרא דארעא דישראל, אלא שהדבר הפסיק עם העליה האשכנזית הגדולה. ראו שו"ת יביע אומר חלק ה - יו"ד סימן ג ד"ה א.
הרב דוד יוסף מספר בילקוט יוסף (שביעית עמוד תרי"ב), שכאשר נכנס לסטייפלער בחודש שבט תשל"ג, הוא ביקשממנו להעביר לאביו את תמיהתו, על שמסר בזמנו סדרת שיעורים בעיר בני ברק, להתיר ראת ה"היתר מכירה בשביעית", ואמר לו בזה הלשון:
"הרי כאן בבני ברק החזון איש הוא המרא דאתרא, ואנו עושים כל מיני השתדלויות להחדיר את דעתו ולהחזיקה בבני ברק ... וא"כ מדוע מצא לומר דעתו דוקא בבני ברק אתריה דהחזון איש".
וכהחזון איש הפך ל"בעל העיר" אף שמעטלם לא נבחר או מונה, ורב העיר היה הרב יעקב לנדא שהיה חסיד חב"ד.
שאלותי:
האם הגדרת "מקומו" קיימת במציאות של היום? או ש"כל העולם הוא מקומו של גדול הדור"?
האם ייתכן לומר, שהעיר היא מקומו של רב עיר שאינו יותר מפקיד ממשלתי הכפוף לבג"ץ?
_________________
עולם הפוך אני רואה
