|
|
| נשלח ב-9/1/2007 07:37 |
 |
| |
עדין ,
ברוך בואך . חזקתה של מסורת אכן משמשת כהנהגה מהודרת למעשה , במקרה שהדבר מסופק . עולה עליה סברא דאורייתא של בירור המציאות בוודאותה [ ר' ב"שערי יושר" להגרשש"ק ] ואין צורך לגייס את רוח קודשו של החזו"א להכא . [ אגב , כאשר נשאל פעם ע"י הרב ח"ד רבינוביץ בעל "דעת סופרים" אם מקור קביעתו באיזה עניין נובעת מרוה"ק , מעיד השואל , שפני החזו"א האדימו ומיהר להזכיר את דברי הראב"ד "כבר הופיעה רוה"ק בבית מדרשינו" כשהוא מפרש שהכוונה , בעוסק בתורה לשמה שמגלים לו רזיה ]
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2007 10:11 |
|
| |
עדין
כתבת בנושא האתרוג של החזו"א "העץ היה במקום מבודד ולא מיושב" , מילים אלו מסבירות את הכל.
כלומר, אין כאן לא רוה"ק ולא נבואה, רק היות ואנו רוצים לעשות את המכסימום כדי למצוא אתרוג שאינו מורכב. והיות שבשונה מחב"ד , אין לנו "מסורת" שמשה רבינו הביא אתרוגים מקלבריה... ,לכן אנו נאלצים לסמוך על השכל הישר, לפיו אתרוג הגדל במקום מבודד ואינו מיושב, רגלים לדבר שגדל בצורה טבעית ולא חלו בו ידים ולא הרכיבוהו , ותו לא מידי.
(ושמא זו גם כוונתו של ספרן בדבריו לעיל)
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2007 13:15 |
|
| |
בי רב וספרן.
תשובותיכם אינם מדוייקות כל כך.
א. המסורת בענין זה לא נקבעה על ידי חבדי"ם בלבד, יש לזה מובאות בהרבה פוסקים שאף מזכירים שמות של זנים מסוימים, לא זוכר כרגע מי ואיפוא אברר בהמשך אם תרצו.
ושנית, היו עוד הרבה חוקרים ואחרונים שיכלו לשוט על פני הארץ לחפש עצי אתרוג במקומות מבודדים, ולא עשו כך, כנראה [ואני מדגיש כנראה] משום שלא החזיקו שזו כזו ודאות גמורה שהופך זאת לקביעה מדאורייתא.
שמא תאמר שהקב"ה אינה לידו של החזו"א את הזכות המיוחדת בגילוי העץ? נו נו, יתכן.
|
|
|
|
|
